יעקב גורדין (פילוסוף)
יעקב גורדין (1896, דינבורג – 1947, ליסבון) היה פילוסוף ומורה יהודי ממוצא לטבי-פולני שפעל בגרמניה וצרפת בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ולאחר השואה. שימש כמורם של אנדרה נהר, עמנואל לוינס והרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו), הוגי האסכולה הפריזאית במחשבת ישראל. תלמידים אלו חוללו את תנועת ההתחדשות של יהודי צרפת לאחר מלחמת העולם השנייה.
 | |
| לידה |
22 באוקטובר 1896 דאוגבפילס, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1947 (בגיל 50 בערך) ליסבון, פורטוגל |
| מקום קבורה |
בית הקברות באנייה |
| זרם |
נאו-קאנטיאניזם |
| עיסוק |
פילוסוף |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, גרמניה, צרפת |
  | |
קורות חיים עריכה
יעקב גורדין נולד בעיר דווינסק (דינבורג, דאגובפילס - לטביה) בשנת 1896 וגדל בבית משכילי. בגיל 15 קיבל תעודת בגרות. בגיל 19 סיים תואר ראשון במחלקה לתרבויות שמיות בפקולטה ללשונות המזרח באוניברסיטת פטרוגרד (סנקט פטרבורג, לנינגרד). בגיל 24 זכה לתואר מוסמך מהמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה זו. במקביל ללימודיו האוניברסיטאיים הצטרף לקבוצתו של הברון גינזבורג וב"קורסים הגבוהים ללימודי המזרח" שנוסדו על ידו, שם למד את מחשבת ימי הביניים ביהדות ובתוכם קבלה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה היגר מרוסיה לגרמניה והצטרף לאסכולה הניאו קאנטיאנית באוניברסיטת מרבורג, והתקבל כשותף בקרן הרמן כהן. במקביל כתב דפים באנציקלופדיה יודאיקה של יעקב קלצקין. ב-1929 פרסם את הספר "המשפט האינסופי" בו עימת בין הגל להרמן כהן.
ב-1933 היגר גורדין לצרפת ולימד בבית המדרש לרבנים של צרפת. במהלך המלחמה הסתתר מכיוון שהיה מהגר ממזרח אירופה, אך פעל במסגרת תנועת ההתנגדות הצרפתית, באמצעות תנועת הצופים היהודיים בצרפת, בשביל לסייע ליהודים נוספים במעמדו.
עם תום המלחמה עמד בראש קבוצת המורים והמדריכים הבוגרים שהקימה את בית הספר לקאדרים באורסי, שם פגש ברינה נהר (אשתו של אנדרה נהר), ברב יהודה ליאון אשכנזי ודחק בו לעסוק בלימוד מדרש ותנ"ך. באותה תקופה פגש את עמנואל לוינס ויצר את הקשר הראשוני בינו לבין מר שושני.
לקריאה נוספת עריכה
- עמנואל לוינס, חירות קשה - מסות על היהדות, רסלינג 2007, עמוד 237 - "יעקב גורדין"
קישורים חיצוניים עריכה
- אמי בוגנים, אסכולת פריס של מחשבת היהדות, אתר הסוכנות היהודית, 2005
יעקב גורדין (1897-1947), דף שער בספרייה הלאומית
