יעקב גלעד

פזמונאי ומפיק מוזיקלי ישראלי

יעקב גלעד (נולד ב-24 בפברואר 1951 בהרצליה) הוא פזמונאי ומפיק מוזיקלי ישראלי.

יעקב גלעד
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 24 בפברואר 1951 (בן 73)
הרצליה, ישראל
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פזמונאי, מפיק מוזיקלי
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

גלעד נולד בבית דגן וגדל בהרצליה. הוריו של גלעד הכירו על אניית מעפילים. אמו הלינה בירנבאום היא סופרת וניצולת שואה, ואביו חיים, לחם בצבא האדום במלחמת העולם השנייה ואיבד את כל משפחתו בשואה. גלעד ואחיו גדלו בבית מבודד בפאתי הרצליה.[1]

בגיל 13 עבר משבר קשה ביחסים עם הוריו. בעקבות ויכוח קשה שניהל עם אמו במהלכו קילל אותה, היכה אותו אביו מכות קשות, אירוע שבעקבותיו ניסה יעקב להתאבד. בעקבות כך הוא נשלח לטיפול פסיכולוגי. יעקב נשאר כיתה ועבר ללמוד בבית הספר "גאולה" בתל אביב. במהלך גיל ההתבגרות התוודע לזהותו המינית, שהייתה קשה ומדכאת עבורו. והוא שוטט ברחובות כדי לא להיות בבית. בעקבות חוויות ילדותו כתב את "ילד אסור ילד מותר", ולאחר מכן את השירים "כשתגדל", "הילד שבך" ו"נמס בגשם". לאחר מות אביו הוא שיתף את כאבו עם אמו והם ביקשו זה מזה סליחה על דברים קשים שאמרו זה לזה.[1][2]

בבגרותו החל לכתוב פזמונים למספר אמנים כמו גידי גוב ("בואי נישאר") ואריק סיני ("דרך הכורכר", "בשעה שכזאת"). ב-1980 הפיק את אלבומה של יהודית רביץ "גלוי ונעלם", בו נכללו שיריו "ארבע לפנות בוקר", "עכשיו הכול בסדר" ושיר הנושא.

באותה שנה נתוודע ליהודה פוליקר וללהקתו "ברקת" והחל להפיקה. הלהקה, ששינתה את שמה ל"בנזין", הפכה בסיועו ללהקה מצליחה, הוציאה שני אלבומים והנפיקה להיטים רבים. הוא כתב בשיתוף עם פוליקר את מרבית להיטיה הגדולים, כמו "יום שישי", "חופשי זה לגמרי לבד", "גשם" (שהלחין וביצע גיטריסט הלהקה קיטש אמסלם), "תני לי סיבה" (שביצע המתופף אלי חדד), "משמרת לילה", "פנים אל מול פנים" ו"התחלה חדשה".

שיתוף הפעולה עם יהודה פוליקר המשיך גם ברוב אלבומי הסולו שלו. גלעד הפיק את אלבומיו של פוליקר ואת המופעים שנלוו אליהם וכתב חלק ניכר משיריו. ב-1985 הפיק לפוליקר אלבום בסגנון יווני בשם "עיניים שלי", שהורכב כמעט כולו משירים שתרגם גלעד מיוונית. בעקבות תוכנית בגלי צה"ל בהשתתפות פוליקר וגלעד שעסקה בדור השני לשואה וכללה שני שירים מקוריים שכתבו, יצא בשנת 1988 האלבום "אפר ואבק". אלבום זה, שנחשב על ידי מבקרי המוזיקה כאלבום מופת, עסק בתחושותיהם של גלעד ופוליקר כבני "הדור השני לשואה", ילדים שגדלו בצל הורים ניצולי השואה בארץ ישראל של שנות החמישים והשישים. בין השירים שגלעד כתב לאלבום היו "חלון לים התיכון", מעין מכתב של ניצול השואה בארץ ליקיריו שנשארו בגולה, "אפר ואבק" העוסק במסעה של אמו, הלינה בירנבאום, לביקור במחנות ההשמדה, לאחר שנפתחו השערים לפולין לאחר המלחמה, ו"כשתגדל" העוסק בתחושות יתמות וכאב. בעקבות האלבום השתתפו גלעד ואמו יחד עם משפחת פוליקר בסרטה התיעודי של אורנה בן דור "בגלל המלחמה ההיא", שעסק בדור השני לשואה.

בסוף 1988 החל גלעד בשיתוף פעולה עם להקת "משינה". חברי הלהקה הקליטו בעיבוד משותף עם גלעד שלושה שירים חדשים, שנכללו באלבום האוסף "גבירותי ורבותי: משינה" בעריכתו של גלעד, שיצא ב-1989. גלעד גם סייע לשלומי ברכה, כותב השירים, בשכתובם לגרסתם המוכרת[3]. האלבום זכה להצלחה, נמכר בכ-60,000 עותקים[4], ונחשב לאלבום שסלל את דרכה של "משינה" להצלחה מחודשת, לאחר שני אלבומים כושלים[3]. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של רפי פרסקי "כמה פעמים ספרת עד עשר" אותו הפיק, ושנתיים לאחר מכן הפיק את אלבומו השני של פרסקי מפתח הלב.

שיתוף פעולה בולט נוסף של פוליקר וגלעד הוא האלבום "הילד שבך" מ-1995, העוסק ביחסים בתוך המשפחה. אחד השירים באלבום שכתב גלעד ואף השתתף בביצועו הוא "נמס בגשם", שמתאר יחסי משפחה קשים, בעקבותיהם נוטש ילד את בית הוריו אל הרחוב. נושא זה של ילדות טעונה בכאב, מאפיין גם שירים נוספים שכתב, כמו "מה יהיה יהיה" לאותו אלבום, או "ילד אסור ילד מותר" בביצוע ריקי גל. את הנוסטלגיה לתקופת התום של הילדות ולארצישראליות של פעם, הוא ביטא בשירים נוספים כגון "ילדות נשכחת" בביצוע נורית גלרון, "דרך הכורכר" בביצוע אריק סיני או ב"פה ושם בארץ בן-גוריון" בביצועו של פוליקר.

אמנים נוספים שגלעד הפיק וכתב להם היו: אושיק לוי, ירדנה ארזי (בהפקת האלבום "אנשים זרים"), גלי עטרי (בשיריה "הכל עומד במקום", "סתיו ישראלי" ועוד) וריטה (בהפקת האלבום "תפתח חלון"). בשנים 1988–1989 הגיש גלעד את תוכנית הרדיו "ציפורי לילה".

בשנים 2004–2019 שימש יועץ לענייני תוכן ושיווק בחברת ההיי-טק Waves, המפתחת כלים מוזיקליים דיגיטליים.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 מאיה קוסובר וניר גורלי, ילד אסור ילד מותר | ריקי גל – מתוך ההסכת (פודקאסט) "שיר אחד" | כאן, נבדק ב-2021-04-16
  2. ^ סוכן תרבות | 07.04.23, נבדק ב-2023-04-07
  3. ^ 1 2 דרור נחום (עורך), עסקי הרוקנ'רול, פרק 5: 1988-1989 - להתנתק מן הניתוק, זברה תקליטים, 2010
  4. ^ ביוגרפיה, אתר "משינה"