יעקב דה האז
יעקב דה האז (באנגלית: Jacob de Haas; 13 באוגוסט 1872 - 22 במרץ 1937) היה יהודי-בריטי, עיתונאי, סופר ופעיל ציוני מלונדון.
 | |
| (סביבות 1900) | |
| לידה |
13 באוגוסט 1872 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
21 במרץ 1937 (בגיל 64) מנהטן, ארצות הברית |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת |
| השקפה דתית |
תנועת החסידות |
  | |
פעילותו עריכה
דה האז, יליד לונדון, היה מראשוני התומכים בקריאתו של הרצל וממשתתפי הקונגרס הציוני הראשון. הוא שימש כיועצו של הרצל בעת ביקורו הראשון בלונדון ב-1896[1]. לקראת הקונגרס הציוני הראשון בבזל גייס הרצל את דה האז לפעול בקרב חובבי ציון על מנת להכין את הקונגרס בקרב יהדות אנגליה. בהמשך השתתף דה האז בקונגרס כנציג יהדות אנגליה (יחד עם אפרים איש כישור). במסגרת פעילותו בקונגרס נבחר דה האז לוועדת ההתיישבות ועסק בהקמת הבנק היהודי אוצר התיישבות היהודים שעל יסודו הוחלט ב-1898 בקוגרס הציוני השני.
בשנת 1902 נענה דה האז לפנייתו של הרצל לנטוש קריירה עיתונאית מבטיחה בלונדון ולעקור לארצות הברית כדי להפיץ גם לשם את בשורת הציונות. דה האז התיישב בבוסטון והפך לעורך "המכבי" (The Maccabaean(אנ')) ולמזכיר הארגון הציוני.
הוא המשיך בפעילותו הציונית עוד מספר שנים ואף השתתף במספר קונגרסים ציוניים נוספים. לאחר פטירתו של הרצל ב-1904 התאכזב דה האז מהשינוי של התנועה הציונית לכוון של ציונות מעשית בהובלת תנועת חובבי ציון וב-1911 החליט להתרחק מפעילות ציבורית. הוא חזר לפעילות ציבורית בארצות הברית ב-1915 עם עלייתו של לואי ברנדייס, משפטן יהודי אמריקאי בכיר, להנהגת התנועה הציונית בארצות הברית. היכרותו של דה האז עם ברנדייס החלה לאחר הגעתו של דה האז לארצות הברית, והוא שקירב את ברנדייס לעקרונות הציונות ולבסוף גם הוביל אותו להתגייסות מלאה לפעילות הציונית האמריקאית. ב-1917 היה בין הגורמים (יחד עם ברנדייס ואליהו זאב לוין אפשטיין) שפעלו אצל הנשיא וודרו וילסון לאשר את הניסוח של הצהרת בלפור.
בעקבות פרסום הצהרת בלפור, החל מ-1919 סכסוך בין ברנדייס לחיים ויצמן על יחסה של הציונות לאנגליה שבסופו "ניצחה" דרכו של ויצמן וברנדייס ועוזרו דה האז נדחקו מהנהגת התנועה הציונית[2]. בכאב לב חווה דה האז לא רק את הרחקתו מהעשייה אלא גם את ההתנהלות של ההסתדרות כנגד תנועות ציוניות אחרות. סלידתו של דה האז באה לשיאה בשיבושי הצדק שאירעו במשפט סטבסקי ורוזנבלט שהואשמו ברצח חיים ארלוזורוב. ב-1935 ביקר זאב ז'בוטינסקי בארצות הברית ואז השתכנע דה האז סופית והצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית. במעשהו זה הפך למוקצה ונדחק מחוץ לזירת הפעילות הציונית המרכזית. כאות הערכה על הצטרפותו לתנועה, מינה ז'בוטינסקי את דה האז לתפקיד "נשיא" קונגרס וינה שבו התכנסה ב-1935 ההסתדרות הציונית החדשה.
דה האז נפטר בניו יורק ב-1937. בתו היא פלורנס דה האז דמביץ, עורכת דין אקטיביסטית מוושינגטון. היא נישאה ללואיס נ. דמביץ, מבכירי הפדרל ריזרב בשנות החמישים ובן משפחתו של השופט לואי ברנדייס (נכדו של דודו לואיס דמביץ).
הנצחה עריכה
ב-1938 הוקמה בבאר יעקב פלוגת בית"ר שנקראה "פלוגת העבודה ע"ש יעקב דה האז"[3]
ספרו שתורגם לעברית עריכה
- תולדות ארץ ישראל מן הכיבוש הרומאי ועד הכיבוש הבריטי (עברית: אריה חשביה ומירון אוריאל), תל אביב: הוצאת לדורי, תשכ"ג
קישורים חיצוניים עריכה
- בן-ציון אייזנשטט, דע־האאז, דזשייקאב, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ה, עמוד 32, באתר היברובוקס
- יעקב דה האז, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
- לוי אבשלום, מהרצל דרך ברנדייס אל ז'בוטינסקי - עשור למותו של יעקב דה האז (חלק א'), המשקיף, 23 במאי 1947
- לוי אבשלום, מהרצל דרך ברנדייס אל ז'בוטינסקי - עשור למותו של יעקב דה האז (חלק ב'), המשקיף, 30 במאי 1947, המשך
יעקב דה האז (1872-1937), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ בפגישה זו מינה הרצל את דה האז ל"מזכיר כבוד לארצות הדוברות אנגלית"
- ^ ברנדייס ודה האז דגלו בשיתוף פעולה מלא עם אנגליה בעוד שויצמן שאף לשתף מדינות אחרות במפעל הציוני
- ^ פלוגת עבודה בבאר יעקב באתר הצנחנים