יעקב השקרן
יעקב השקרן (בגרמנית: Jakob der Lügner) הוא ספר עלילתי בנושא השואה, מאת הסופר הגרמני-פולני-יהודי יורק בקר. הספר ראה אור בשנת 1969, בשפה הגרמנית, אם כי נועד במקורו להיות תסריט קולנועי. הספר תורגם לעברית ויצא לאור בעברית בשנת 1979, במסגרת ספריה לעם של הוצאת עם עובד. הסיפור הוא סיפור דרמטי המתובל בהרבה הומור שחור ובציניות[1].
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | יורק בקר |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה | שואה |
| נושא |
מלחמת העולם השנייה  |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1969 |
| מספר עמודים | 220 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | עם עובד |
| תאריך | 1979 |
| תרגום | רות גורן |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001852128 |
  | |
דמות המספר
עריכהדמות המספר בספר יעקב השקרן, היא דמותו של גבר ששמו לא מדווח. הוא גר בגטו לודז', יחד עם גיבורי העלילה, ובסוף הספר מגורש יחד אתם אל מחנה השמדה. לדמות המספר אין תפקיד פעיל בהשתלשלות אירועי העלילה והוא מדווח עליה לצד דיווח על דעותיו ורגשותיו. הסופר מקפיד להסביר כיצד כל פרט בעלילה נודע למספר, בין אם בצפייה במאורעות בעת שקרו, בין אם משמיעה מעדים בסמיכות לזמן האירועים, בין אם מווידויו של יעקב במחנה ההשמדה, אחרי תומה של העלילה, ובין אם מחקירות שונות שערך לאחר סוף מלחמת העולם השנייה[1]. כל זאת, למרות שבפתיחת הגרסה הגרמנית של סרט הקולנוע, כתוב במפורש, שהסיפור עליו הוא מבוסס אינו אמיתי.
את הרעיון לדמות שאב בקר מאביו, ניצול מחנה הריכוז זקסנהאוזן. במחנה שמע סיפור מפיו של חבר על אדם שהצליח להסתיר רדיו באחד מניטאות פולין. העונש על עבירה זו היה מוות, אך איש זה הצליח להעלות את המוראל בגיטו בהפיצו את הידיעות על נסיגת הנאצים החל משנת 1943 ואילך. בספר ובסרט שינה מעט בקר את הסיפור והפך את הרדיו לדמיוני[2][3].
עלילה
עריכהגיבור הסיפור, יעקב חיים, הוא קונדיטור לשעבר, שכמו תושבים רבים אחרים של הגטו, שבו שורר רעב, הוא עוסק בעבודה עבור הצבא הגרמני בתמורה למזון המחולק במקום. יעקב עובד, יחד עם דמויות נוספות בסיפור, בהעמסת משאות על רכבות. לבד ממחסור במזון, חסר בגטו גם מידע על הקורה מחוץ לחומותיו.
הגרמנים מונעים כניסת עיתונים לגטו ואוסרים בתכלית האיסור החזקת מקלטי רדיו. יעקב מספר לחבריו הקרובים על חדשה ששמע מהרדיו שבמפקדת האס אס הממונה על שמירת הגטו, כאשר הזדמן אליה בטעות. אך ידידיו אינם מבינים אותו כראוי ובין יום כל הגטו חושב שליעקב יש מכשיר רדיו המוחזק בהיחבא. רבים מתושבי הגטו דורשים מיעקב עדכוני חדשות. הבולט בין אנשים אלה הוא הספר לשעבר, קוולסקי הנודניק, שעוד לפני המלחמה, כל אחד משניהם ניסה לנצל את האחר. אולם, חלק אחר מתושבי הגטו, שהבולט בהם הוא השחקן לשעבר פרנקפורטר, מנסים להשתיק את יעקב מפחד שהגרמנים יערכו מבצע חיפוש נרחב אחרי מקלט הרדיו.
יעקב נאלץ לקבץ חדשות ממקורות שונים בגנבה ובעיקר לבדות חדשות. לפי הבדיות של יעקב, המלחמה קרובה לסופה והגרמנים מצויים בתבוסה ובנסיגה. הבדיות של יעקב מעודדות את תושבי הגטו, מפחיתות את כמות המתאבדים היומית וגורמות לתכנן תוכניות לזמן שאחרי המלחמה, למצוא טעם בפעילות רומנטית וכיוצא בזה. אולם, עם בוא הגירוש ההמוני אל מחנות ההשמדה, השקר נחשף ותושבי הגטו כועסים על יעקב.
עיבודים
עריכה"יעקב השקרן" כלל לא יועד לצאת כספר בתחילה. יורק בקר היה תסריטאי בחברת ההפקה הלאומית לקולנוע של גרמניה המזרחית (דפ"א). הוא ביקש להציג הסיפור על הרדיו והגטו ששמע מאביו כסרט, והגיש מתווה לתסריט בפברואר 1965. במקור, הגטו היה אמור להיות משוחרר על ידי הצבא האדום, אך סגן-שר התרבות וילפריד מאס המליץ על סוף ריאליסטי יותר, שכן שום גטו לא ניצל כך. האולפן החל ללהק שחקנים, אך העבודה על הסרט הופסקה בקיץ 1966, חצי שנה לאחר שמפלגת האיחוד הסוציאליסטי גינתה את תעשיית הקולנוע כחתרנית ופוגעת בקומוניזם. "יעקב השקרן" עצמו לא היה בעייתי מבחינה פוליטית, אך הבמאי המיועד פרנק באייר הוכנס לרשימה השחורה, ומיזמים רבים בוטלו בגלל הפגיעה בהכנסות שגרם הצנזור של רוב הסרטים שנועדו לצאת באותה השנה.
רק בעקבות ביטול הסרט, החליט יורק בקר להפוך את התסריט לספר, שיצא ב-1969. ההצלחה הרבה שנחל "יעקב השקרן" מבית ומחוץ, גם בגרמניה המערבית, השיבה את תשומת הלב הממסדית אל הרעיון המקורי לסרט. ב-1972 אושר ליורק בקר ולבאייר לחזור אל המיזם, והסרט "יעקב השקרן" בהפקה מזרח גרמנית-צ'כוסלובקית יצא לאקרנים בדצמבר 1974[4]. הוא זכה לפרס דב הכסף לשחקן הטוב ביותר בברלינאלה והיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר[5].
ב-1999 יצא עיבוד קולנועי נוסף ל"יעקב השקרן", הפעם בהפקה אמריקנית, בכיכוב רובין ויליאמס[6]. הסרט השני זכה לביקורות שליליות רבות וזיכה את ויליאמס במועמדות לפרס פטל הזהב.
הרומן עובד גם למחזה והועלה על בימות שונות ברחבי העולם[7]. בישראל הועלה המחזה לראשונה בפסטיבל עכו ב-1989[8], ושוב ב-2005 בתיאטרון חיפה בעיבודו של נוריאל טוביאס[9].
קישורים חיצוניים
עריכה- הסרט
"יעקב השקרן (1975)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) - הסרט "יעקב השקרן (1999)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ד"ר שושנה חלואני, "יעקב השקרן מאת יורק בקר: האם מותר כך לכתוב על השואה?", מעמקים גיליון מס' 3, 2006
- יעקב השקרן, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 יהושע ויגודסקי, הכזב שאיכזב, מעריב, 9 באפריל 1972
- ^ ג'ונתן סטיל, סופר "הגרדיאן", ימיו האחרונים של גיטו לודג' בסרט מזרח גרמני, מעריב, 24 ביולי 1975
- ^ רולי רוזן, פשוט יורק בקר - יורק בקר, השבוע בביקור בארץ, לא מתלהב משאלות בעניין זהותו, כל העיר, 1 בדצמבר 1989
- ^ מזרח־גרמניה מאשרת – ומוסקבה פוסלת, על המשמר, 5 ביוני 1975
- ^ ציפי שוחט, יעקב השקרן, באתר הארץ, 25 בינואר 2005
- ^ ניר נתן, לוס אנג'לס, חורף 99' בקולנוע, באתר גלובס, 24 באוגוסט 1999
- ^ שקספיר, אנשטיין ויעקב השקרן בפסטיבל אוויניון, על המשמר, 15 באוגוסט 1976
- ^ שוש אביגל, הישרדות - ־יעקב השקרן־ על־פי יורק בקר, בבימויו של שולי כהן, חדשות, 18 באוקטובר 1989
שרית פוקס, צחוק בגטו, מעריב, 20 באוקטובר 1989 - ^ מיכאל הנדלזלץ, הצגה עילגת, באתר הארץ, 7 במרץ 2005