פתיחת התפריט הראשי

יעקב לורברבוים

רב, פוסק ופרשן

רבי יעקב בן יעקב משה לורברבוים מליסא נודע גם בכנוי: הגאון מליסא או הרב מליסא וכן הנתיבות על שם ספרו "נתיבות המשפט" על טור חושן משפט שבשולחן ערוך (ה'תק"ל, 1770[1] - כ"ה באייר ה'תקצ"ב, 25 במאי 1832) היה רב, פוסק הלכה, ורבהּ של העיר ליסה (לשנו) שבפולין. הוא בין הבולטים בין האחרונים, וספריו נלמדים הן במסגרת לימוד עיוני ישיבתי והן במסגרת לימודי הלכה.

רבי יעקב לורברבוים
לידה 1770
ה'תק"ל
פטירה 25 במאי 1832 (בגיל 62 בערך)
כ"ה באייר ה'תקצ"ב
סטרי (Stryi) שבגליציה
מקום קבורה ק״ק סטריא
חיבוריו נתיבות המשפט, תורת גיטין, ועוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

רבי יעקב היה בן הרב יעקב משה[2] (- כ"ד שבט התק"ל, 1770), צאצא למשפחת רבנים מיוחסת, ונינו של רבי צבי הירש אשכנזי מחבר הספר "חכם צבי". אביו, ר' יעקב משה לורברבוים (בן ר' נתן, בנו של בעל "חכם צבי"[3]), נפטר בטרם נולד, והוא גדל בבית רבי יוסף תאומים אב בית דין בורשטין. בהמשך הוא למד אצל רבי משולם איגרא מטיסמניץ.

בתחילה כיהן כרב במנוסטריץ', ובשנת 1791 התמנה לרב בקאלוש שבמזרח גליציה[4], בה כתב רבים מספריו. היה אב בית הדין של קאלוש ובשנת 1809 התמנה לרבה של ליסא. בתקופת כהונתו גדלה הישיבה בעיר במאות תלמידים.

בשנת 1821 עזב בפתאומיות את ליסא, ונסע לגליציה. השערות רבות נאמרו בעניין, החל מבעיות עם פרנסי העיר, ועד המלחמה ברפורמה. אך מתברר כי נסע על מנת לגרש את אשתו, ומאחר ומכר את נכסיו לא יכול היה לשוב לליסא מכיוון והיה נחשב נתין זר, בשל כך חזר שוב לקאלוש, משם נסע ללבוב[5]. בשנת 1828 התקבל לרב בסטרי (Stryi) שבגליציה (מאז פירוק ברית המועצות באוקראינה), שם נפטר בכ"ה באייר תקצ"ב (25 במאי 1832).

רבי יעקב נודע במלחמתו חסרת הפשרות נגד היהדות הרפורמית. במלחמתו שיתף פעולה עם רבי עקיבא איגר מפוזנא, ורבי משה סופר ה"חת"ם סופר" מפרשבורג, עמם היה בקשרים חמים. תלמידיו המפורסמים היו רבי צבי קלישר ורבי אליהו גוטמכר - שניהם ממבשרי הציונות.

פרסומו לדורות בא מספריו ההלכתיים, ובעיקר מספריו "חוות דעת" ו"נתיבות המשפט". לאחר שפרסם את "נתיבות המשפט" בו הוא משיג על דברי הספר קצות החושן, פרסם רבי אריה לייב הלר - בעל ה"קצות החושן", קונטרס בשם "משובב נתיבות", בו הוא משיב על השגותיו של רבי יעקב. רבי יעקב לא טמן ידו, וכתב מהדורה חדשה בה הוא משיב על השגותיו של בעל "קצות החושן" על ספרו. מהדורה זו נקראה לאחר פטירתו "יאיר נתיב"[6]. ספרים אלו, ובעיקר שני הראשונים, התקבלו כספרי יסוד בעולם התורני כולו.

משפחתועריכה

על פי המסופר, היו לרבי יעקב שלש נשים, ומשלשתן התגרש. אשת נעוריו הייתה בתו של הגביר ר' נפתלי הירץ מסטאניסלב. אשתו השנייה [או השלישית] הייתה מרת שיינדל בתו של ר' יעקיל מרימנוב. היא נפטרה בבראדי ח' ניסן תקצ"ח. מאשתו זו, ידוע כי נולדו לפחות שנים מילדיו.

ילדיו:

  • הרב מרדכי יהודה [לייב] לורברבוים - גר בקאליש, לאחר מכן, בשנת ת"ר בערך, עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת. נפטר תמוז תרל"ד.
  • הרב יוסף משה לורברבוים

מלבדם היו לו עוד שלוש בנות.

  • בת אחת נישאה לרבי צבי הירש תאומים, אב בית דין קאליש.
  • בת אחת נישאה לרב אלעזר הכהן, רבה של פולטוסק ומחבר "חידושי מהרא"ך"[7].

חיבוריועריכה

ספריו של רבי יעקב טלטלו את עולם התורה, ואלו הם:

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יש המקדימים בטעות את שנת לידתו לה'תק"ח, ראו אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ג, עמ' 431
  2. ^ שם אביו היה משה, הוא חלה והוסיף לעצמו את השם יעקב כשם בנו.
  3. ^ שער ספרו "מעשה נסים", ורשה, 1894 [1]
  4. ^ אין להחליפה בקאליש הפולנית כפי שעשו כמה מכותבי תולדותיו.
  5. ^ וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ג', עמ' 432-433.
  6. ^ הרב דוד מצגר (עורך), ‏משובב נתיבות עם יאיר נתיב... לבעל נתיבות המשפט, ירושלים תשנ"ז, באתר אוצר החכמה.
  7. ^ ראו עליו עוד: אור ישראל, גיליון י (שנה ג, ב), עמ' קנג.
  8. ^ http://www.hebrewbooks.org/58415