פתיחת התפריט הראשי

יעקב משה חרל"פ

רב ישראלי

הרב יעקב משה חַרלַ"פּ[1] (כ"ט בשבט ה'תרמ"ב, פברואר 1882ז' בכסלו ה'תשי"ב, דצמבר 1951) היה תלמיד מובהק של הרב קוק, ראש ישיבות "מרכז הרב" ובית זבול ורב שכונת שערי חסד בירושלים. מחבר ספרים פורה, בנגלה ובנסתר, בהגות ובמחשבה.

הרב יעקב משה חרל"פ
יעקב משה חרל"פ
הרב יעקב משה חרל"פ, בשנות ה-40
לידה 18 בפברואר 1882
כ"ט בשבט ה'תרמ"ב
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בדצמבר 1951 (בגיל 69)
ז' בכסלו ה'תשי"ב
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית - חרדית
תחומי עיסוק אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, קבלה, ארץ ישראל
תפקידים נוספים ראש הישיבות "מרכז הרב" ו"בית זבול" ורב שכונת שערי חסד
רבותיו אביו, הרב זבולון חרל"פ, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יהושע צבי מיכל שפירא
תלמידיו הרב יוסף ליב זוסמן, הרב ישעיהו משורר, הרב שאול ישראלי, הרב משה צבי נריה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדות חייועריכה

נולד בתרמ"ב בירושלים לרב זבולון ולמרים חרל"פ. אביו שימש כדיין בבית הדין של המהרי"ל דיסקין. בצעירותו למד בתלמוד תורה "עץ חיים". בשנת תרנ"ו התחיל ללמוד תורה אצל אביו ואצל הרב יהושע צבי מיכל שפירא, שהיה מקובל ונודע כצדיק וחסיד והיה מרבה באופן קיצוני במנהגי תעניות וסיגופים, וגם את תלמידיו חינך בדרך זו של הסתפקות במועט והתנזרות ממותרות. אחר פטירתו הוציא את כתביו בספר "צבי לצדיק" ומאוחר יותר בספרים "ציץ הקודש", ו"אמרות טהורות". בגיל 16 נישא לפסיה, בת אחיו של ר' דוד מקרלין (נפטרה בשנת תרצ"ב). תקופה קצרה למד בישיבת "תורת חיים" בירושלים.

בשבועות תרס"ד (1904), בהשפעת ידידו הרב צבי פסח פרנק[2], נפגש הרב חרל"פ לראשונה עם הרב קוק ביפו. פגישה זו נערכה ימים ספורים לאחר שהרב קוק עלה לארץ והגיע ליפו. תוצאות פגישה זו היו משמעותיות ביותר לעיצוב דמותו הרוחנית. בסיפור זכרונותיו מתאר הרב חרל"פ את עוצמת הקשר הנפשי שנרקם בינו לבין הרב:

"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים"

אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים תש"ז, עמ' 119

הרב קוק הקפיד להדריך את הרב חרל"פ שלא ילך בדרך סיגופים העלולה להביאו לעצבות. וכך כתב אליו בערב ראש השנה תרס"ח:

"למען השם שתהיה עבודתו רק בשמחה, בלא שום עצבות ודאגה כלל וכלל... ולמען השם שלא להכביד עליו שום דבר יותר מכח הבריאות, כי זאת היא עצת היצר – 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל', כי אם לתת מרגוע לגוף והרחבה לנפש, ויפה שעה אחת של תורה ועבודה במנוחה מאהבה, מכמה ימים של קדרות..."

אגרות הראי"ה א', אגרת פ"ח

לאחר שעלה רבי יצחק ירוחם דיסקין לירושלים, בשנת ה'תרס"ח, התקרב אליו הרב חרל"פ ואף למד עמו[3].

בשנת 1909, עם הקמת שכונת שערי חסד בירושלים, מונה לרבהּ, ולאחר מכן מונה גם לרבה של שכונת רחביה.

בשנת תרע"ד (1914) יצאו יחד עם הרב קוק ורבנים נוספים למסע התעוררות במושבות הגליל וביקרו במספר מושבות מתוך מגמה לקרב את יושביהן אל היהדות. בשנת 1920 כתב את החיבור "טובים מאורות" הבא להגן על דברי הרב קוק בספר אורות מפני קנאי ירושלים שיצאו כנגד הספר ואסרו לקרוא בו. בשנת 1923 השתתף במסע השני למושבות יחד עם הרב קוק והרב שלמה אהרונסון.

לאחר פטירת הרב קוק בשנת תרצ"ה, מונה הרב חרל"פ לראש ישיבת מרכז הרב, והיה גם מועמד לכהונת הרב הראשי של ארץ ישראל, אך בסופו של דבר נבחר לתפקיד הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. חרף ההתמודדות שררו יחסי הערכה הדדית בין שני הרבנים. בערך בתקופה זו נישא בנישואים שניים לרבנית האלמנה אידה רבקה דוידובסקי, בתו של הרב שלמה נתן קוטלר שהתגוררה אז עם אביה בירושלים[4].

בשנת ה'תש"ה (1945) נישא הרב חרל"פ לדבורה, אלמנתו של שמואל צבי כהן לה היה נשוי עד פטירתו[5]. בשנת ה'תשי"א (1950) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

הרב יעקב משה חרל"פ נפטר ביום ז' בכסלו תשי"ב (6 בדצמבר 1951). בלווייתו השתתפו אלפי בני אדם שבאו לחלוק לו כבוד אחרון, מירושלים ומחוצה לה. נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

 
הזמנה שפרסם הרב חרל"פ בעיתון דואר היום לנישואי בנו

הגותו ומחשבתועריכה

ארץ ישראלעריכה

הרב חרל"פ סבר כי בדור הזה הנקודה המרכזית היא ארץ ישראל

בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה... ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת.

מי מרום – מעייני הישועה עמוד קצ"ו

בהסתמך על מקורות קבליים, סבר הרב חרל"פ כי חידוש הקרבת קרבן פסח תביא עמה את הגאולה[דרוש מקור].

עם ישראלעריכה

הרב חרל"פ סבר כי כל איש מישראל גם אם חטא, הרי הוא קשור בנשמתו הפנימית אל הטוב. אדם מישראל תמיד זכאי הוא. הרב חרל"פ מדגיש הרבה את קדושת ישראל, האדם מישראל, כלל ישראל. לדעתו, קיימת קדושה עצמית בכל אדם מישראל שלא יכולה להתבטל. ולכן, אין ללמד חובה על עם ישראל כי למרות הקליפה הרעה הנראית בחוץ, הרי הפנימיות היא קדושה.

"בכלל הציפיה לישועה, להכיר ולהאמין שראויים ישראל להיגאל בכל שעה ושעה, שאף אם רבים הם הליקויים מצד החוץ, טהורים ונקיים הם מצד הפנים. לכן יש להעמיק בקדושתם של ישראל ועומק זכותם שהם ראויים לגאולה. קדושתם של ישראל מצד הכלל שלהם לא נפגמה מעולם. כנסת ישראל, במובן האמיתי של מושג כלל ישראל, מעולם לא חטא ומעולם לא נפגם במאומה"

על הנשמות של דור "עקבתא דמשיחא" כתב ש"נשמתם גדולה מאוד" ודווקא משום כך "העביות והגסות חופפים עליהם" משום ש"הצללים הולכים בעקבות האורות".

 
מכתב מהרב יעקב משה חרל"פ אודות חילולי שבת

הקמת מדינת ישראלעריכה

סיפר הרב צבי יהודה קוק:

לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר – "ואת ארצי חילקו"! למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל – היה לו צורך לבוא וכלום ייתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" – ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו".

לנתיבות ישראל ג', עמ' ע"ח

ילדיועריכה

מתלמידיועריכה

 
קברו של הרב יעקב משה חרל"פ בבית הקברות סנהדריה בירושלים

נוסח מצבתועריכה

שר התורה בנגלה ובנסתר
הנודע בחסידות ובפרישתו הנפלאה
לא מש מאהלה של תורה יותר משישים שנה
זקן ויושב בישיבה והעמיד תלמידים הרבה
מרן יעקב משה בהגה"צ מוהר"ר זבולון חרל"פ זצוקלה"ה
בעהמ"ח ספרי בית זבול בהלכה וספרי מי מרום באגדה
הורתו ולידתו בקדושה בירושלים עיר הקודש ת"ו

ספריועריכה

שתי סדרות ספריו העיקריות "מי מרום" ו"בית זבול" מנציחות את זכר הוריו: הרב זבולון ומרים.

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב י. ש. רבינסון (פסבדון של שבתאי דון-יחיא), הרב יעקב משה חרל"פ - לצורתו הרוחני, ירושלים תרצ"ו (חוברת לקידום בחירת הרב חרל"פ לרב הראשי)
  • יאיר חרל"פ, שירת הי"ם, שירת חייו של איש ירושלים הרב יעקב משה חרל"פ, בית אל, תשע"ב
  • הרב משה צבי נריה, '"וראשו מגיע השמימה: על הגרי"מ חרל"פ זצ"ל', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 279–296

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על משמעות שם המשפחה ראו חרל"פ.
  2. ^ הרב זאב סולטנוביץ' (בשם הרב צבי יהודה קוק), הרב זאב סולטנוביץ', אתר ישיבת הרב ברכה
  3. ^ הקדמת בית זבול, ח"א
  4. ^ ישורון, כרך כז, ירושלים תשע"ב, עמ' תקצ"ח.
  5. ^ על פי בנה של דבורה, מנחם כהן
  6. ^ הרבנית מרים דבורה שדמי ע"ה, הפרדס, גיליון 63
  7. ^ דוד תדהר (עורך), "הרב ישראל בארי (קולנדנר)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4500