יעקב משה חרל"פ

רב ישראלי

הרב יעקב משה חַרלַ"פּ[1] (כ"ט בשבט ה'תרמ"ב, פברואר 1882ז' בכסלו ה'תשי"ב, דצמבר 1951) היה פוסק ומקובל, ראש ישיבות "מרכז הרב" ובית זבול, רב שכונת שערי חסד בירושלים, ומחבר ספרים תורניים רבים, בהלכה, תלמוד, הגות וקבלה. מתלמידיו המובהקים ביותר של הרב קוק.

הרב יעקב משה חרל"פ
יעקב משה חרל"פ
הרב יעקב משה חרל"פ, בשנות ה-40
לידה 18 בפברואר 1882
כ"ט בשבט ה'תרמ"ב
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בדצמבר 1951 (בגיל 69)
ז' בכסלו ה'תשי"ב
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית - חרדית
תחומי עיסוק אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, קבלה, ארץ ישראל
תפקידים נוספים ראש הישיבות "מרכז הרב" ו"בית זבול" ורב שכונת שערי חסד
רבותיו אביו, הרב זבולון חרל"פ, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יהושע צבי מיכל שפירא
תלמידיו הרב יוסף ליב זוסמן, הרב ישעיהו משורר, הרב שאול ישראלי, הרב משה צבי נריה
חיבוריו מי מרום, בית זבול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדות חייועריכה

נולד בתרמ"ב בירושלים לרב זבולון ולמרים חרל"פ. אביו שימש כדיין בבית הדין של המהרי"ל דיסקין. בצעירותו למד בתלמוד תורה "עץ חיים". בשנת ה'תרנ"ו התחיל ללמוד תורה אצל אביו ולהתקרב בעצמו אל המהרי"ל דיסקין וקיווה ללמוד תורה אף מפיו, אך בשנת ה'תרנ"ח נפטרו שניהם ובעקבות כך כתב "טרם שהגעתי לשנות הבגרות עלה הגאון הקדוש בסערה השמימה, בערב ראש חודש שבט תרנ”ח, ואחרי תשעה ימים, בתשיעי לחודש שבט נסתלק מאתנו גם אדוני אבי מורי ורבי. ואני אז בראשית אביב נעורי, דמיתי כאילו עולם חשך בעדי, והרגשתי עצמי ככלי אובד" אך לאחר מכן החל ללמוד אצל הרב יהושע צבי מיכל שפירא, שהיה מקובל ונודע כצדיק וחסיד והיה מרבה באופן קיצוני במנהגי תעניות וסיגופים, וגם את תלמידיו חינך בדרך זו של הסתפקות במועט והתנזרות ממותרות. על כך כתב הרב חרל"פ בהמשך הדברים האמורים "אבל חסדי ה’ כי לא תמנו, ונתן לי עוז ועוצמה ונתקרבתי ביותר ללמוד בקביעות אצל מורי ורבי הגאון הקדוש חמדת ישראל, מורנו הרב יהושע צבי מיכל"[2] אחר פטירתו הוציא את כתביו בספר "צבי לצדיק" ומאוחר יותר בספרים "ציץ הקודש", ו"אמרות טהורות". בגיל 16 נישא לפסיה, בת אחיו של ר' דוד מקרלין (נפטרה בשנת תרצ"ב). תקופה קצרה למד בישיבת "תורת חיים" בירושלים.

בשבועות תרס"ד (1904), בהשפעת ידידו הרב צבי פסח פרנק[3], נפגש הרב חרל"פ לראשונה עם הרב קוק ביפו. פגישה זו נערכה ימים ספורים לאחר שהרב קוק עלה לארץ והגיע ליפו. תוצאות פגישה זו היו משמעותיות ביותר לעיצוב דמותו הרוחנית, בסיפור זכרונותיו מתאר הרב חרל"פ את עוצמת הקשר הנפשי שנרקם בינו לבין הרב:

"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים"

אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים תש"ז, עמ' 119

בעקבותיה הפך לתלמידו הקרוב של הרב קוק, שהכניסו אל פנימיות נבכי נפשו והדריכו בעבודת ה' ובלימוד תורה. בין השאר - היה זה הרב קוק שגרם לו לחדול ממנהגו לסגף את עצמו בתעניות, כאשר כתב לו "למען השם שתהיה עבודתו רק בשמחה, בלא שום עצבות ודאגה כלל וכלל... ולמען השם שלא להכביד עליו שום דבר יותר מכח הבריאות, כי זאת היא עצת היצר – 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל', כי אם לתת מרגוע לגוף והרחבה לנפש, ויפה שעה אחת של תורה ועבודה במנוחה מאהבה, מכמה ימים של קדרות..."[4].

בשנת ה'תר"פ כתב את החיבור "טובים מאורות", המגן על ספרו של הרב קוק, "אורות", מפני טענות מתנגדיו.

לאחר שעלה רבי יצחק ירוחם דיסקין לירושלים, בשנת ה'תרס"ח, התקרב הרב חרל"פ גם אליו ולמד עימו[5]. בשנת 1909, עם הקמת שכונת שערי חסד בירושלים, מונה לרבהּ, ולאחר מכן מונה גם לרבה של שכונת רחביה.

בשנת תרע"ד (1914) יצאו עם הרב קוק ורבנים נוספים למסע במושבות הגליל וביקרו במספר מושבות מתוך מגמה לקרב את יושביהן אל היהדות. ובשנת ה'תרפ"ג 1923 השתתף במסע השני למושבות יחד עם הרב קוק והרב שלמה אהרונסון.

לאחר פטירת הרב קוק בשנת תרצ"ה, מונה הרב חרל"פ לראש ישיבת מרכז הרב, והחל למסור בה שיעור כללי. את עמלו הרב בהכנת השיעור תיאר חד מהתלמידים אזא, שבתי דון-יחייא: "היה יושב ער כל הלילה ועוסק בסוגייא. פעמים כרך את ראשו במגבת רטובה כדי לצנן את רוב מתחו. מפרק לפרק שיתף את בחירי תלמידיו בהכנת השיעור… משעבר שיעורו מבחן אש והתקבל על ידי תלמידיו, נחה דעתו ופניו הזדהרו בזוהר של שעת תפילה".

כשניגשו לבחירת רב ראשי חדש לארץ ישראל תחת הרב קוק, היה מועמד לתפקיד, לצידו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שבסופו של דבר נבחר לתפקיד. בערך בתקופה זו נישא בנישואים שניים לרבנית האלמנה אידה רבקה דוידובסקי, בתו של הרב שלמה נתן קוטלר שהתגוררה אז עם אביה בירושלים[6].

בשנת ה'תש"ה (1945) נישא הרב חרל"פ לדבורה, אלמנתו של שמואל צבי כהן[7]. בשנת ה'תשי"א (1950) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

נודע בין היתר בניגונו לשירת הים, שרבים היו מגיעים לשמוע במעמד "שירת הים" שהתקיים בביתו מידי שנה בליל שביעי של פסח[8].

הרב חרל"פ נפטר ביום ז' בכסלו תשי"ב (6 בדצמבר 1951). בלווייתו השתתפו אלפי בני אדם שבאו לחלוק לו כבוד אחרון, מירושלים ומחוצה לה. נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

 
הזמנה שפרסם הרב חרל"פ בעיתון דואר היום לנישואי בנו

הגותו ומחשבתועריכה

ארץ ישראלעריכה

חשיבותה ובניינהעריכה

הרב חרל"פ החשיב מאוד את ארץ ישראל ואת יישובה וראה בהפרחתה את הנקודה העיקרית של התקופה הנוכחית:

בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא [...] ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה

מי מרום – מעייני הישועה עמוד קצ"ו

.

את בניין הארץ ראה לא רק כאקט של גאולה גשמית מבורכת ככל שתהא, אלא גם כתחילת פריחת כוחותיה הרוחניים של האומה באמרו "כשם ששיבת ישראל לארץ קדושתו ראשית צמיחת ישועתו היא, כך היא גם ראשית תשובתו"

בהתאם לזאת, שמח מאוד על הקמת מדינת ישראל וראה בה שלב משמעותי ומרכזי בגאולה[9]. יחד עם זאת, ראה באופן קשה מאוד את חלוקת הארץ, אך אף על פי כן שמח בהקמת המדינה בשטחים שכן נותרו. וכפי שסיפר הרב צבי יהודה הכהן קוק "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר – "ואת ארצי חילקו"! למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל – היה לו צורך לבוא וכלום ייתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" – ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו"[10].

איסור מסירת שטחיםעריכה

הרב חרל"פ התנגד נחרצות לכל אפשרות של ויתור על חלקים מארץ ישראל ומסירתם לידי זרים, ואסר כל שיתוף פעולה עם תכנית כזו. תחת הכותרת "בל נוותר על זכות מזכויותינו בארץ ישראל" כתב בחריפות: "אם יגיעו הדברים ויצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בינלאומי שמשמעו ויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר לחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רווה"

עם ישראלעריכה

קדושתו המהותיתעריכה

הרב חרל"פ הדגיש שכל אדם מעם ישראל, גם החוטאים והרשעים, קשור לקדושה ביסודו, ועל אף שמבחוץ נראית עליו "הקליפה הרעה" - עם זאת בפנימיותו של כל אדם מישראל הוא קודש, בקדושה עצמית שבלתי ניתן לבטל אותה, זאת מאחר שהקדושה הזו נובעת מעצמיותו של עם ישראל כולו, ו"עם ישראל" מעולם לא חטא ולא יחטא, אף אם אדם פרטי חוטא, וממילא - קדושת כלל ישראל בעינה עומדת לעולם, וכל אדם ואדם מישראל הוא קדוש בקדושה שיונק מן הכלל. ולכן יש להרבות בסנוגריה על עם ישראל ולעסוק בזכותם, ולא לקטרג עליהם.

החוטאים בדורות האחרוניםעריכה

הוא הסביר את ריבוי החוטאים בדורות האחרונים ברוחו של הרב קוק, ותלה את מציאותם בכך שהנשמות הן נשמות של דור עקבתא דמשיחא אשר "נשמתם גדולה מאוד", ודווקא משום כך הרשעה מתגברת בהם, בהסבירו כי "העביות והגסות חופפים עליהם" משום ש"הצללים הולכים בעקבות האורות".

 
מכתב מהרב יעקב משה חרל"פ אודות חילולי שבת

ילדיועריכה

מתלמידיועריכה

 
קברו של הרב יעקב משה חרל"פ בבית הקברות סנהדריה בירושלים

ספריועריכה

שתי סדרות ספריו העיקריות "מי מרום" ו"בית זבול" מנציחות את זכר הוריו: הרב זבולון ומרים.

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב י. ש. רבינסון (פסבדון של שבתי דון-יחייא), הרב יעקב משה חרל"פ - לצורתו הרוחני, ירושלים תרצ"ו (חוברת לקידום בחירת הרב חרל"פ לרב הראשי)
  • יאיר חרל"פ, שירת הי"ם, שירת חייו של איש ירושלים הרב יעקב משה חרל"פ, בית אל, תשע"ב
  • הרב משה צבי נריה, '"וראשו מגיע השמימה: על הגרי"מ חרל"פ זצ"ל', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 279–296

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על משמעות שם המשפחה ראו חרל"פ.
  2. ^ הקדמת ספרו "בית זבול"
  3. ^ הרב זאב סולטנוביץ' (בשם הרב צבי יהודה קוק), הרב זאב סולטנוביץ', אתר ישיבת הרב ברכה
  4. ^ אגרות הראי"ה א', אגרת פ"ח
  5. ^ הקדמת בית זבול, ח"א
  6. ^ ישורון, כרך כז, ירושלים תשע"ב, עמ' תקצ"ח.
  7. ^ על פי בנה של דבורה, מנחם כהן
  8. ^ הנשיא יצחק נבון ז"ל מספר על שירת הים של הרב
  9. ^ לנתיבות ישראל ג', עמ' ע"ח
  10. ^ לנתיבות ישראל ג', עמוד ע"ח
  11. ^ הרבנית מרים דבורה שדמי ע"ה, הפרדס, גיליון 63
  12. ^ דוד תדהר (עורך), "הרב ישראל בארי (קולנדנר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4500