פתיחת התפריט הראשי

יעקב ניצן (נולד ב-14 באוגוסט 1936) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף-משנה. שירת בתפקידי פיקוד בחיל הים בהם: מפקד קדטים בבית הספר לקציני ים עכו, מפקד בית ספר חובלים, מפקד פלגה בשייטת ספינות הטילים, בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים. תפקידו האחרון בשירות הקבע שימש כנספח חיל הים בוושינגטון די. סי.. לאחר פרישתו לגמלאות בשנת 1981 עסק בשיווק מערכות לחימה ימיות בדרום אמריקה.

יעקב ניצן
אל"מ יעקב ניצן 1980
אל"ם יעקב ניצן 1980
לידה 14 באוגוסט 1936 (בן 83)
כ"ו באב ה'תרצ"ו
רחובות
כינוי "ינקלה"
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1955אפריל 1981
דרגה אלוף-משנה (ים) אלוף-משנה
תפקידים בשירות
מלחמות וקרבות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
עיטור המופת  עיטור המופת
תפקידים אזרחיים

שיווק מערכות ימיות של אלביט מערכות

ראש מחלקת כלי שיט קטנים באגף הספנות והנמלים

ילדות ומשפחהעריכה

האב אהרון מינץ, עלה לארץ ישראל מרוסיה כאן פגש את אסתר ממשפחת אוסטרובר נשאו וחיו בנס ציונה. במלחמת העולם הראשונה גויס מינץ לצבא הטורקי ושרד את המלחמה. לזוג נולדו שלוש בנות: שושנה, יפה, עטרה והבן יעקב שנולד ב-14 באוגוסט 1936 בבית היולדות ברחובות.

בעת מלחמת העולם השנייה התנדב אהרון מינץ לצבא הבריטי ושימש כנהג משאית בפלוגות התובלה. האם אסתר מינץ גידלה את הילדים תוך שהיא עובדת בסלילת כבישים וכתופרת. המשפחה עברה לנתניה בשנת 1946.

לימודים ושירות ימיעריכה

בנתניה הרבה מינץ לבלות בים ובמיוחד הצטיין בצלילה[1]. בגיל 10 הצטרף לפלוגה הימית של הפועל בנתניה ורכש ניסיון בתחילה בחתירה ובהמשך בסירות מפרש. בשנת 1950 החל מינץ ללמוד בבית הספר הימי בחיפה במגמת סיפון וסיים עם מחזור י' ביוני 1953.

בתום הלימודים עלה מינץ כימאי לאניית צים "מאיר דיזנגוף" א/ק 42[2] ולאחר שנה עבר לאנית הנוסעים "ירושלים"[3]

בחיל היםעריכה

בשנת 1955 התגייס יעקב מינץ לצה"ל ולאחר 3 חודשי טירונות עבר לחיל הים. בנובמבר 1955 נשלח ניצן לבריטניה במסגרת קליטת המשחתות לחיל הים הישראלי. לצורך הנסיעה נדרש לעברת את שם משפחת ובחר בשם "ניצן". בצי המלכותי הבריטי למד ניצן את המקצוע הצבאי בקרת האש לתותחי המשחתת. שובץ לאח"י יפו בליברפול, עבר את אימוני ההיבנות. בחודש יוני הגיע עם המשחתת לישראל 1956.

קורס חובליםעריכה

ניצן זכה להערכת מפקד המשחתת סא"ל יוחאי בן נון. בעקבות המלצתו ועל סמך הלימודים בבית הספר הימי צורף ניצן בתחילת אוקטובר 1956 לקורס חובלים ה' שהיה כבר במחציתו. במהלך הפעילות בזירה הימית במלחמת סיני התפזר המחזור לכלי השיט וניצן חזר לתפקידו הקודם כבקר אש באח"י יפו כולל בקרב חיפה בו הוכנעה המשחתת המצרית איבראהים אל-אוול.

שירות בטרפדות ומשחתותעריכה

עם סיום הקורס, ב-5 בדצמבר 1957, הוצב ניצן בפלגת הטרפדות 914 בחיפה בתפקיד סגן מפקד טרפדת ט-203 בפיקודו של סגן יוסף הררי. במהלך השירות עבר קורס צלילה למים רדודים. בשנת 1960 עבר קורס קציני תותחנות בבה"ד חיל הים ובסיומו הוצב שוב לפלגת הטרפדות 914 כמפקד טרפדת ט-204.

ב-24 בנובמבר 1960 יצא ניצן כמפקד מחליף על טרפדת ט-203 בתרגיל. במהלך הלילה קיבלה הטרפדת חדירת מים בתחתית והייתה בסכנת טביעה. במהלך בקרת הנזקים צלל ניצן מתחת לספינה יחד עם סגן מפקד הספינה יהודה סמברג וביחד הם אטמו את החור שנפער בתחתית ומנעו את טביעת הספינה. על פעולה זו קיבל צל"ש הרמטכ"ל שהומר מאוחר יותר לעיטור המופת[4][5].

בסוף שנת 1961 הוצב ניצן למשחתת אח"י אילת תחת פיקודו של סא"ל יואב יסעור בתפקיד קצין תותחנות. בשנת 1962 נתמנה גם כקצין תותחנות שייטתי ועלה לדרגת רס"ן. מחלקת תותחנות כוללת את מרבית הימאים במשחתת ובאחריותה גם סירות המנוע והמפרש. במסגרת תפקידו ערך ניצן הכשרת מפרשים לימאים/תותחנים משייטת המשחתות כולל הפלגה במפרשיות עד אשקלון וחזרה.

בית ספר לקציני יםעריכה

בשנת 1965–1966 עבר ניצן קורס פו"ם זרוע ים. ולאחריו החליף את סא"ל שמשון עדן כמפקד קדטים בבית הספר לקציני ים עכו,

ב-19 במאי 1967, תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, הושקה הנחתת אח"י אשקלון (פ-63) במספנות ישראל וניצן קיבל עליה את הפיקוד במינוי חירום. לאחר תרגול מועט עם צוות הנחתת נערך בבסיס אשדוד בכוננות לפעולת נחיתה בחוף סיני. הנחיתה לא יצאה לפועל וניצן עם הנחתת קיימו סיורי אבטחה לאורך חוף ישראל.

עם תום הקרבות חזר ניצן לתפקידו כמפקד הקדטים. עקב המלחמה נמנע מהקדטים להפליג באניית סוחר בחופשת הקיץ כפי שהיה מקובל בשנים קודמות. ניצן לא ויתר ובחופשת הקיץ שלאחר המלחמה לקח ניצן את הקדטים במחזור י"ג ויצא עם שתי מפרשיות וספינת מנוע אחת להפלגת חופים ארוכה שהייתה הראשונה להפליג לאורך חופי סיני שרק נכבשו. ההפלגה ארכה שלשה שבועות.

ספינות סערעריכה

בשנת 1968 יצא ניצן לקורס טקטי בצי המלכותי הבריטי ב(Woolwich), אנגליה. משם עבר לשרבורג והצטרף לצוות שקלט את ספינות סער. כמשימה ראשונה באוקטובר 1968 הפליג כקצין משמרת גשר באח"י חיפה (סער 2) שיצאה בפיקודו של רס"ן אלי רהב משרבורג לישראל.
ניצן חזר לשרבורג וקיבל פיקוד על אח"י עכו. ב-2 בינואר 1969 נגמרה בניית הספינה וניצן יצא עם אח"י עכו לישראל. מפקד השייטת הדר קמחי הצטרף להפלגה. בדיעבד הייתה זו הספינה האחרונה שיצאה משרבורג בתהליך של פרידה מסודרת.

בגיברלטר קיבל ניצן הוראה להמתין במקום. למרדכי לימון ראש המשלחת בפריז הגיעו ידיעות על החמרת האמברגו הצרפתי על ישראל. סא"ל משה טבק בשרבורג הכין במהירות את הספינה השביעית אח"י סער ובשבת 4 בינואר 1969 יצא להפלגה לישראל. בגיברלטר נפגשו שתי הספינות, הפליגו יחד והגיעו לישראל ב-10 בינואר 1969.

אח"י עכו בפיקודו של ניצן הייתה הספינה השנייה בה הותקנה מערכת טילי גבריאל. וניצן עם צוותו קלטו והפעילו את המערכת בזמן קצר.

מפקד בית ספר חובליםעריכה

בחודש מאי 1970 מסר את הפיקוד על אח"י עכו לרס"ן מאיר נוי. ועבר לבה"ד חיל הים כמפקד בית הספר לקצינים.
בתקופת פיקודו הוכנס שלב הלימודים האקדמאיים באוניברסיטת חיפה לתוכנית הקורס.
ניצן שימש בתפקיד זה עד פברואר 1973 ואז מסר את התפקיד לסא"ל שאול סלע.

מלחמת יום הכיפוריםעריכה

במרץ 1973 קיבל ניצן את פיקוד על פלגה 32 שכללה 4 ספינות סער והועלה ניצן לדרגת סא"ל. בהיותו בתפקיד זה פרצה מלחמת יום הכיפורים וניצן פיקד על כוח ספינות סער בקרבות הטילים הפגזות ואבטחת השיט שהתחוללו בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים קיבל ניצן תפקיד מפקד פו"ם זרוע ים והועלה לדרגת אל"ם.

נספח ימי בוושינגטוןעריכה

בקיץ 1977 נעשה ניצן נספח ימי בוושינגטון המואמן גם לקנדה והחליף את משה טבק. המעמד של חיל הים הישראלי היה גבוה וזכרו את הקרבות המוצלחים בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים. בחודש מרץ 1978 ליווה את מפקד צי ארצות הברית אדמירל ג'יימס הולוווי (James Holloway) בביקורו בישראל[6].

בשנת 1979 טיפל בבקשת חיל הים הישראלי להתערבות אנשי הצי האמריקאי לקבל את אישור המצרים בחיפושים אחרי הצוללת דקר בחופי מצרים.[ג] בשנת 1980 מסר את תפקיד הנספח הימי בוושינגטון לאל"ם אורי הר. ניצן יצא לחופשת שחרור ופרש לגמלאות בשנת 1981.

תפקידים אזרחייםעריכה

בחברת אלביט - במאי 1981 פרש ניצן לגמלאות ונעשה ראש מחלקת שיווק הנושאים הימיים בחברת אלביט מערכות. בתפקיד זה ניצל את הקשרים שבנה בעת תפקידו בוושינגטון עם קציני צי מדרום אמריקה ומזרח אסיה ושיווק מתקנים לאימון טקטי ומערכות שליטה ובקרה.

במקסיקו וארגנטינה - בשנים 1991–1995 שימש נציג של איש העסקים מרכוס כץ במקסיקו. המשימה העיקרית שלשמה נשלח הייתה מכירת ספינות סער לצי מקסיקו. ניצן לא הצליח לממש מכירה בתקופת עבודתו. אך נראה שעבודת השכנוע שלו נקלטה בצי מקסיקו, שרכש בשנת 2004 את אח"י עליה ואח"י גאולה. הקשרים בין צי מקסיקו למרכוס כץ עלו על שרטון ועבודתו של ניצן הופסקה.
בשנים 1996–1997 היה ניצן נציג של קרן היסוד בארגנטינה. בתפקיד זה אסף תרומות לישראל ועודד צעירים ומשפחות לעלייה.

משרד התחבורה - בשנים 1998–2001 שימש ניצן כראש מחלקת כלי שיט קטנים באגף הספנות והנמלים במשרד התחבורה. עסק בענייני ההסמכה של משיטי הסירות למיניהן. בנוסף שימש חבר בבית הדין המיוחד לענייני ימאות.

ציונים לשבחעריכה

סגן יעקב ניצן, וסגן יהודה סמברג קיבלו את עיטור המופת על אומץ לב בטיפול בחדירת מים לחדר המכונות של טרפדת ט-203 בים סוער ועל הצלחתם למנוע טביעת הטרפדת ב-24 נובמבר 1960[4].

תחביביםעריכה

שייט בספינות -התחביב העיקרי שבו עסק ניצן רבות היה שיט בכלי שיט קטנים.
בחופשות ובכל הזדמנות מצא ניצן דרך לשייט. תקופה מסוימת השקיע ובנה לעצמו יאכטה קטנה. שבסיסה במעגן שביט בנמל הקישון.
ניצן החל עם מפרשית טרימרן "נתיב" שנבנתה בישראל בשנת 1973. בשנת 1985 עבר לספינה "Best" גוף רגיל באורך 49 רגל. בשנת 2001 יצא למשט הקפת הים השחור בקבוצה של כ-50 מפרשיות שארך חמישה חודשים.
בשנת 2003 עבר לספינת קטמרן "קלואה" שהייתה רחבה ונוחה לחיים. איתה יצאו להפלגות בים התיכון וגם גרו בה במעגנת הקישון.
בשנת 2008 יצא ניצן עם אשתו נורית להפלגה ארוכה על היאכטה המשפחתית. ההפלגה ארכה 11 חודשים כולל חציית הים התיכון והאוקיינוס אוקיינוס האטלנטי לבליז, גואטמלה, מקסיקו, איי בהאמה, ברמודה. חציה חזרה לאיים האזוריים גיברלטר וחזרה לחיפה.

דייג - בנוסף לשייט היה לניצן תחביב של דייג לשימוש עצמי בג'ו'רג'רה, השלל מצא את דרכו ישר למחבת.
צילום - תחביב אחר שהיה לניצן כל השנים צילום סרטים ותמונות. מדי פעם היה מפתיע חברים עם סרט המזכיר הפלגות נשכחות.

מקורות וקריאה נוספתעריכה

  • אריה סמסונוב, במבחן התושיה יעקב ניצן יהודה סמברג, 'מערכות ים' 92–93, מרץ 1969, עמ' 30.
  • צבי לבנה, מונולוג של מפקד ספינת טילים - מערכות ים 105, אוקטובר 1971 עמ' 30.
  • רמי אנטיאן, בית הספר לפיקוד ומטה זרוע הים ' בין גלים' מרץ 1976, עמ' 6–9.
  • אורנה אדן, הים השמים אתה והיכטה, מעריב לצפוניים 5 בפברואר 1988.
  • יעקב ניצן, סגירת מעגל פיקודית אל"ם יעקב ניצן שהיה מפקדה הראשון של אח"י עכו ...היה גם מפקדה האחרון, "בין גלים", מאי 2009, עמ' 29–30.
  • איתמר גיא, קצין למופת, תמצית שירותו הצבאי של אל"ם מיל' יעקב ניצן "בין גלים", מאי 2009, עמ' 35.
  • עמוס רולניק, הם עשו את זה, צוותי הסטי"לים שתקפו מתקנים בסוריה ובמצרים, במחנה
  • יצהר פורת, מסע לילי בספינת טילים -
  • בנימין לנדאו, הפלגתי בספינת טילים -

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יעקב ניצן בוויקישיתוף

ביאוריםעריכה

  1. ^ שורה עליונה מימין לשמאל:אלי לוי, הלל ירקוני, אברהם לביא, יעקב ניצן, מאיר נוי – כולם בוגרי קורס חובלים ה'. שורה קדמית מימין לשמאל: יוסף הררי, ראובן פורת - בוגרי קורס חובלים ד'.
  2. ^ נוסח השלט: לסא"ל ניצן בפיקודך הפכנו לפלגה בעלת ההישגים הטובים ביותר. הן באימונים והן בקרבות. מצוות פלגה 32 מאי 73 עד מאי 1974.
  3. ^ ניצן נשאל: "האם מפקד שלכם היה עושה כזאת חריגה מהמסלול?" ענה שזה מה שהתבקש לסייע. לא השיב כי להערכתו המקצועית לא הגיעה הדקר לחוף המצרי. ענה שזה מה שנדרשתי לבקש סיוע.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אלכס ינאי, הכל התחיל בימה של נתניה, הורים מספרים על יענקלה ויהודה שצוינו לשבח, מעריב, 21 בדצמבר 1960
  2. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל עמ' 99.
  3. ^ הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל עמ' 125.
  4. ^ 4.0 4.1 סגן יהודה סמברג, באתר הגבורה, סגן יעקב ניצן, באתר הגבורה.
  5. ^ אורי דן, 2 קציני צה"ל הצילו סירת טורפדו מטביעה, מעריב, 11 בדצמבר 1960
  6. ^ ביקור אדמירל הולווי, ידיעות אחרונות 30 במרץ 1978.