יעקב נמרי

מפקד תחנת הנוטרים וההגנה בקריית ים ומראשוני התושבים בעיר.

יעקב נמרי (ט"ו בכסלו ה'תרע"ב, 6 בדצמבר 1911י"ט בטבת ה'תשמ"ב, 14 בינואר 1982) היה מפקד תחנת הנוטרים וההגנה בקריית ים ומראשוני התושבים בעיר.

יעקב נמרי, בשנות ה-60 של המאה ה-20

ילדותו ונעוריועריכה

נולד לינטה ונחום למפרט בעיירה סקידל בפלך גרודנה בפולין (מאז 1991 שייכת לבלארוס). עד מלחמת העולם השנייה הייתה בסקידל קהילה יהודית גדולה (כ-80 אחוז מהתושבים) ופעילות ציונית ענפה. האב נחום היה בין ראשי ההגנה העצמית היהודית בעיר ובסליק בחצר ביתו הטמין נשק. הבית היה בית יהודי ציוני שבו גדלו 4 הילדים, בת ושלושה בנים, באווירה המחנכת אותם לאהבת ארץ ישראל ולכן היו חברים בתנועות נוער ציוניות.

יעקב, צעיר הילדים, היה חבר בקן השומר הצעיר בסקידל, הדריך בתנועה, היה המנהלן של הקן ועסק בגיוס כספים לקן באמצעות תיקוני אופניים, מכירת ירקות מגן הירק בקן ומגביות שונות. יחד עם חבריו לתנועת הנוער השתתף במחנה הכשרה באוליבאצ'י הסמוכה לסקידל, לקראת העלייה לארץ. ב-17 בדצמבר 1932 בעקבות שני אחיו הגדולים, עלה ארצה עם חבריו לתנועה באוניה "קרנארו". אוניה זו הייתה אחת מאמצעי התחבורה העיקריים בין ארץ ישראל לאירופה ובעיתוני התקופה התפרסמו בקביעות לוחות הזמנים של הפלגות האוניה. האוניה הגיעה לחוף שמן בחיפה ומשם יצאו החברים העולים להקים את קיבוץ השומר הצעיר ברחובות.

בהגנה ובנוטרותעריכה

ב-1933, שנתו הראשונה בארץ, הצטרף יעקב נמרי להגנה וב-1938 התנדב לנוטרות. הוא יצא לקורס הכנה להקמת חייל הנוטרות, שנערך במרחב התערוכה בצפון תל אביב, ולאחר זמן מה נקרא להתנדב למשמר הרכבות.

יעקב עבר קורס סרג'נטים במחנה ג'וערה ושירת במשמר הרכבות בקו טול-כרם, קאקון וראש העין. בסוף 1938 הועבר לתחנת חדרה שם הדריך טירונים לפני שיבוצם לתחנות. רוב האימונים נערכו בחורשות האקליפטוסים הסובבות את חדרה, שם רבים מהמתאמנים, כולל יעקב נמרי, חלו בקדחת.

ב-1940 הוצב בתחנת הנוטרים בקריית מוצקין ומונה למפקד תחנת הנוטרים בקריית ים. בקריית ים המוקמת הוצבו 70 נוטרים שתפקידם היה שמירה על הבסיסים הצבאיים הבריטים באזור. הבסיס הצבאי הבריטי הגדול בקריית מוצקין שימש מחסן ראשי של חיל ההנדסה הבריטי ובחולות קריית ים היה בית הספר המרכזי לתותחנים של הצבא הבריטי בארץ. בתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר הצבא הגרמני הגיע עד מצרים, שרר חשש הכבד של הבריטים ושל היישוב העברי בארץ מפלישת הצבא הגרמני הנאצי ממצרים לארץ ישראל. בשל כך עלתה חשיבותו הצבאית והאסטרטגית של מפרץ חיפה וכחלק מההכנות הוקמה תחנת הנוטרים הגדולה.

מגורי הנוטרים היו בין בתי התושבים בקריית ים א'. בינואר 1941 הגיעו המתיישבים הראשונים לקריית ים, בתחילה 10 משפחות ובהמשך מתיישבים נוספים. בהתאם למסורת הנוטרות היו נוטרי קריית ים שותפים בבניית היישוב וחלקם, כולל יעקב, בחרו להתגורר בקריה ולבנות בה את ביתם. ב-1942 מונה יעקב נמרי גם למפקד ההגנה באזור קריית ים בנוסף לפיקוד על הנוטרים.

כחלק מפעילות הרכש של ההגנה, הגיעה בתחילת 1947 אוניה עמוסה בנשק ותחמושת לחוף גליה בקריית ים במטרה להעביר את הנשק להגנה באזור. המפקד יעקב נמרי דאג להסב את תשומת לבם של החיילים הבריטיים ולהעסיקם בשתיית אלכוהול בבית הקפה גליה, כאשר באותו זמן, תחת עיניהם הסומות מאלכוהול, הורידו חברי ההגנה את כל הנשק והתחמושת מהאוניה והעבירו לסליקים באזור. בנוסף, היו פעמים שפעילי ההגנה מוניה מרדור ופיניק וזה, יחד עם יעקב נמרי ופיקודיו, הוציאו בחשאי נשק מבסיסים בריטיים באזור הקריות והמפרץ והעבירו להגנה.

במלחמת העצמאות מונה יעקב נמרי ליושב ראש ועדת המצב בקריית ים. בתקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים פנה בנימין אפרת, ראש מועצת קריית ים ליעקב נמרי וביקש את עזרתו באיתור בונקרים גדולים מבטון שהיו במחנה הצבאי הבריטי בקריה אך כוסו עם השנים בחול. בארץ שררה חרדה מהמלחמה הקרבה וברוב היישובים לא היו מקלטים. הבונקרים אותרו ובנו של מפקד ההגנה והנוטרים, החייל בן ה-21 דוד נמרי, התגייס למשימה. הוא קיבל מ"קבוצת חול", טרקטור מסוג יעה זחלילי (שופלדוזר) 955, ומשך לילה שלם, לאור פנסי הטרקטור בלבד כאשר בארץ כבר שררה האפלה, פינה את החול שכיסה את הבונקרים הבריטיים. הבונקרים הוכשרו לקליטת התושבים ולשמחת הכל בזכות הניצחון במלחמת ששת הימים לא היה בהם שימוש.

ב-1946 נבנה חוף גליה בקריית ים בשם "מפעל מרחצאות עברי של חיילים משוחררים, קריית ים - מפרץ חיפה". היזמים היו משוחררי הצבא הבריטי והנוטרות. יעקב נמרי מונה למנהל החוף. חוף גליה פעל עד אמצע שנות השישים והיה מרכז בילוי רב תכליתי מרכזי באזור. בקיץ, בעיקר בשבתות, היו מגיעים לחוף נופשים רבים מכל האזור, גם בקווי אוטובוס מחיפה, ליהנות משירותי הצלה, מלתחות, כיסאות נוח, מסעדה ותזמורת ריקודים. בחורף הייתה המלתחה למועדון ריקודים לצעירים. חוף גליה היה גם מרכז אירועים בו נערכו טקסי בר מצווה, חתונות, נשפים ומחנות נופש ליחידות צה"ל מפיקוד צפון. גם עיריית תל אביב-יפו ערכה מחנות קיץ לנוער באוהלים שהוקמו לשם כך בחלקו הצפוני של חוף גליה.

עם הקמת מלון דן כרמל בחיפה ב-1961, עבר יעקב נמרי להיות חלק מצוות ההקמה של המלון והתמנה לקניין והמחסנאי הראשי, תפקיד בו החזיק עד יציאתו לגמלאות.

האותות והעיטורים אותם זכה לענוד: אות המשמר, אות ההגנה, עיטור על"ה, אות הקוממיות, אות סיני ועיטור תיירן מצטיין. היה פעיל בוועדת הביטחון בקריית ים ובארגון חברי ההגנה בחיפה.

נפטר בחיפה ב-1982 והובא למנוחות בצור שלום שבקריית ביאליק.

ב-11 במאי 1983 נערך טקס קריאת רחוב על שמו בקריית ים א'. בטקס השתתפו ראש העיר בנימין שנל, ראש העיר הקודם בנימין אפרת, ותיקי קריית ים, בני המשפחה, ידידים ושכנים.

משפחתועריכה

רעייתו: חנה לבית טבצ'ניק (1913-2011) נולדה בבר (פלך ויניצה) אוקראינה, עלתה ארצה עם הוריה, אחיותיה ואחיה ב-1925, בוגרת גימנסיה נורדיה בתל אביב-יפו, וחברת פלוגת האתתים בהגנה בתל אביב. פעילת ארגון אמהות עובדות בקריית ים ומתנדבת יע"ל. בניהם: דוד - מהנדס רכב ויוסי - מורה דרך.

הוריו ינטה ונחום למפרט עלו ארצה ב-1934 והתיישבו בגשר, שלימים עברה לאשדות יעקב, ליד שני בניהם הגדולים.

אחותו הבכורה צפורה באבקס (1900-1942) נשארה בבית המשפחה בסקידל ונספתה בשואה עם בעלה וילדתה, אחיו קדיש (1904-1979) עלה ארצה עם תנועת החלוץ ב-1925, היה ממייסדי קיבוץ אשדות יעקב ומנהל בית החרושת אשד בקיבוץ, אחיו דוד נמרי (1908-1966), עלה ארצה עם תנועת החלוץ ב-1926, וגם היה ממייסדי קיבוץ אשדות יעקב, סגן מפקד הפלמ"ח, סגן מפקד המוסד לעליה ב' ומנכ"ל משרד התחבורה.

לקריאה נוספתעריכה

  • גרשון ריבלין (עורך), לאש ולמגן - תולדות הנוטרות העברית, הוצאת מערכות, 1964, עמודים: 263, 271
  • עדות יעקב נמרי, ארכיון תולדות ההגנה, תיק 185/37
  • אסתר זנדברג, "בתים קטנים בדיונות הנודדות" - סיפורה של קריית ים א', הארץ - מוסף יום העצמאות, 11 במאי 1997
  • משה אדלר ויוסי נמרי, בראשית היו חולות... סיפור יסודה של קריית ים, הוצאת עיריית קריית ים, יובל ה 50 לעיר, 1992
  • יוסי נמרי, חוף גליה - פנינת הקריות, עת־מול 245, אפריל 2016, עמודים: 32-33
  • פנחס (פיניק) וזה, המשימה - רכש, הוצאת מערכות, 1966, עמודים: 19-21
  • מאיר (מוניה) מרדור, שליחות עלומה, הוצאת מערכות, 1957, עמודים: 115-116
  • שלמה אברמוביץ, השומרים התעלמו והקיבוצניקים גנבו נשק - נוסטלגיה בקרית ים, הד הקריות, 7.9.79
  • שלמה אברמוביץ, "היה היה חוף...", הד הקריות, 26 בנובמבר 1982
  • יומן אשדות יעקב מאוחד, מספר 221, 20 בספטמבר 1957: דוד נמרי: לזכרו של אבא נחום נמרי
  • אברהם יבין ושלמה דרך (עורכים), סיפורו של דוידקה: דוד נמרי - מפיו ועליו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ד
  • קדיש נמרי, אשדות יעקב מאוחד, 1980 (חוברת לזכרו)

הערות שולייםעריכה