פתיחת התפריט הראשי

הרב ד"ר[דרוש מקור] יעקב ש. קצין (22 באפריל 1900, כ"ג בניסן ה'תר"ס6 בדצמבר 1994) היה מקובל, מייסד ישיבת המקובלים "גן הלבנון" בירושלים, ורב הקהילות הסוריות "מגן דוד" ו"שערי ציון" של יוצאי סוריה בברוקלין שבארצות הברית.

הרב יעקב ש. קצין
הרב יעקב קצין.jpg
לידה 22 באפריל 1900
כ"ג בניסן ה'תר"ס
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בדצמבר 1994 (בגיל 94)
ג' בטבת ה'תשנ"ה
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ירושלים בישראל, ברוקלין בארצות הברית
תחומי עיסוק רבנות וקבלה
תפקידים נוספים שוחט, מוהל וראש ישיבה
רבותיו הרב חיים שאול דוויק הכהן, הרב רפאל שלמה לניאדו, הרב אברהם חיים עדס והרב עזרא עטייה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

 
הרב קצין, לצד אשתו מזל, בנו שאול ובתו שרלוט

נולד בירושלים לאלטון ולרב שאול קצין, שהיה מקובל ומחבר הספרים "אמרי בינה" ו"פרי צדיק". האות ש' נוספה לשמו כקיצור לשם אביו, כנהוג במשפחתו בתקופה זו. בילדותו התחנך ולמד מפי אביו, ובהמשך למד בישיבת אוהל מועד. בשנת 1917 (ה'תרע"ז) התייתם מהוריו שנפטרו ממחלת הטיפוס בהפרש של כחודשיים, לאחר שהתפשטה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בחודש פברואר 1919 (אדר ה'תרע"ט) נישא למזל טוב בת הרב שלום הדאיה.

בשנת 1921 (ה'תרפ"א) החל בכתיבת חיבוריו, ובשנת 1922 (ה'תרפ"ב) החל לעסוק בלימוד תורת הקבלה באופן עצמאי, ובהמשך אצל הרב חיים שאול הכהן דוויק יחד עם חבורתו בשכונת הבוכרים. למשך תקופה אף למד את תורת הקבלה עם הרב אברהם חיים עדס ובנו הרב יעקב עדס. בשנת 1923 (ה'תרפ"ג) החל ללמוד בישיבת פורת יוסף אצל הרב רפאל שלמה לניאדו. בישיבה נמנה עם קבוצת אברכים ורבנים שנקראה "עוז והדר" ולמדה את תורת הקבלה בנפרד מסדרי הלימוד בישיבה, בראשות הרב סלמאן אליהו ובהמשך בראשות הרב אפרים הכהן. בתקופה זו שימש גם כמלמד תלמידים, והיה לומד בחברותא גם יחד עם הרב עזרא עטייה, ממנו רכש בקיאות בנושאי גיטין וקידושין. הודות לכך קיבל בתקופה זו שאלות רבות בנושא. בתקופה זו היה מקורב גם לרב יוסף ידיד הלוי, כשזה האחרון היה לומד איתו, ומתייעץ איתו בשאלות שונות.

בעקבות מחלת אולקוס שממנה סבל מאז שנת 1920 (ה'תר"ף), נותח בשנת 1923 (ה'תרפ"ג) בידי דוקטור משה וולך, ונרפא חלקית. בשנת 1926 (ה'תרפ"ו) עבר להתגורר בסמוך למבנה ישיבת פורת יוסף שבעיר העתיקה, בדירת הקדש שיועדה לאברכים הלומדים בישיבה. בשנה זו ייסד ישיבה לאברכים בשם "גן הלבנון", שנועדה ללימוד תורת הקבלה, והתבססה על חלוקת מלגות ללומדים. הוא עמד בראשות הישיבה, ומינה לנשיא הכבוד שלה את הרב נסים אלישר, ולחברי הוועד את הרב שלום מרדכי אזולאי, הרב משה עדס, הרב יוסף שלוש והגביר יחזקאל מטלון.

כשחלה במחלת האולקוס שוב, נסע בחודש מאי 1928 (סיוון ה'תרפ"ח) בהפלגה במטרה לעבור ניתוח בגרמניה. בהפסקת ביניים שנערכה בצרפת, שכנעו הרב הראשי המקומי לעבור את הניתוח בבית החולים הכללי של רוטשילד על ידי מנתח מקומי. הוא נותח בצרפת, הבריא ושב לירושלים. בשנה זו החל לשמש בבית הדין של עדת הספרדים בירושלים תחילה כ"ספרא דדיינא" ובהמשך כחבר בית הדין, לצד הרב חזקיה שבתי, הרב בן ציון קואינקה והרב אברהם פילוסוף. בתקופה זו השיב לשאלות שנשלחו אליו מרבנים שונים בישראל ובעולם, עד לסיום תפקידו בבית הדין בשנת 1932 (ה'תרצ"ב).

בחודש אוקטובר 1930 (חשוון ה'תרצ"א) הוסמך לשחיטה על ידי הרב מרדכי מיוחס, ראש השוחטים בירושלים. בחודש דצמבר (כ"א בכסלו) באותה שנה הוסמך לרבנות ודיינות על ידי הרב בן ציון קואינקה והרב אברהם פילוסוף. שנה לאחר מכן בשנת 1931 (ה'תרצ"ב) הוסמך לרבנות ודיינות גם על ידי הרב יעקב מאיר והראי"ה קוק.

בשנת 1932 (ה'תרצ"ב) נשלח לברוקלין שבארצות הברית על ידי הרב עזרא הררי רפול והרב יעקב מאיר, למטרת איסוף כספים עבור בית היתומים הספרדי שבירושלים. בברוקלין התעכב כשישה חודשים, בעקבות הפצרת הקהילה הסורית המקומית שיישאר לשמש כרב הקהילה, אך הוא סירב בטענה כי בחר לגור בישראל. תקופה קצרה לאחר שחזר לישראל, יצא לשליחות איסוף כספים במצרים. גם שם סירב למשרת רבנות ודיינות שהוצעה לו. בשנה שלאחר חזרתו לישראל ניהל חלופת מכתבים עם ראשי הקהילה הסורית "מגן דוד" שבברוקלין, שבה הוא מנמק את סירוביו. לבסוף בעצת רבני ירושלים וחותנו, הרב שלום הדאיה, הסכים לכהן כרב בקהילה למשך שנה בלבד.

בחודש יולי 1933 (אב ה'תרצ"ג), הגיע עם משפחתו לניו יורק בהפלגה. בברוקלין הוא מצא את הקהילה הסורית "מגן דוד" במצב כלכלי לא מזהיר. הוא פעל לתקן את המצב שבו הייתה שרויה הקהילה, תוך כדי תיקון תקנות לטובת חברי הקהילה, והבאתה למצב טוב יותר. הוא שימש בקהילה כמוהל, מחנך ומסדר קידושין, שיקם את התלמוד תורה המקומי, והכשיר אברכים לשמש כשוחטים ובודקים. לאחר תום שנת כהונתו כרב, הפצירו בו ראשי הקהילה להישאר לשנת כהונה נוספת, עד שלבסוף החליט לקבוע את משכנו בברוקלין, כדי להצמיח עוד את חיי הקהילה. בתקופת המשך כהונתו ייסד בית דין בו כיהן כראש אב בית הדין, לצד הרב מטלוב עבאדי והרב אליהו חוצני, ובנו הרב שאול, ששימש כמזכיר בית הדין. כן הקים קהילה נוספת ליוצאי סוריה בתוך קהילתו, תחת השם "שערי ציון".

במשך 62 שנות כהונתו כרב הקהילות "מגן דוד" ו"שערי ציון", פעל למען העברת כספים עבור ארץ ישראל, והקים בין היתר קרן צדקה בשם "מגן ישראל", שנועדה לתת מענה ותרומות לשד"רים שגייסו כספים ליישוב היהודי בישראל, ובתקופת מלחמת העולם השנייה הזרים ליישוב סכומי כסף רבים. ניהל חלופת מכתבים עם רבני ישראל והעולם, ותיקן מספר תקנות למניעת התבוללות בקהילתו.

ניחן בזיכרון פנומנלי, והיו שטענו כי הסיבה לכך הייתה שאכל בצעירותו צמח שנקרא פלדור. בהמשך אף טענו אחרים כי אכילת הצמח הייתה הסיבה למחלת האולקוס שממנה סבל.

הלך לעולמו ב-6 בדצמבר 1994 (ג' בטבת ה'תשנ"ה), ונקבר בישראל.

אחיו היה הרב שלמה קצין. בנו הגדול, הרב שאול, שימש כממלא מקומו כרב הקהילה עד לפטירתו ב־2 בדצמבר 2018 (כ"ד בכסלו ה'תשע"ט). בתו שרלוט נישאה לרב ברוך בן-חיים, שהחליפו בתפקידו כרב הקהילה.

חיבוריועריכה

  • אור הלבנה - כולל שלושה חלקים: "אור הלבנה", "אור חדש" ו"אור החיים" על כוונות, ייחודים, סברות ורעיונות, ירושלים ה'תרפ"ה
  • שו"ת - קונטרסים על ארבעת חלקי השולחן ערוך, הודפס בספרו של חותנו הרב שלום הדאיה בספרו "ודבר שלום" בשנת ה'תרפ"ד, ומאוחר יותר בספר קציני אר"ץ בשנת ה'תשנ"ה
  • יסוד האמונה - הבהרת אמיתות ספר הזוהר, נכתב לבקשת קהילת יהודי קהיר נגד הדרדעים, ה'תרפ"ו
  • תוכחת מגולה - מוסר ותוכחה, הודפס גם בספרו של הרב משה מערבי "סמא דחיי" בשנת ה'תרפ"ד
  • פרי עץ הגן חלק א' - ביוגרפיות על אביו, הרב שאול קצין ורבנים נוספים, ירושלים ה'תרצ"א
  • פרי עץ הגן חלק ב' - פתרון חידות שנכתבו בספר "אמרי בינה" של הרב יוסף חיים, ובסופו קונטרס הכולל את קיצור סדר הכוונות של התפילות והתקיעות בראש השנה, ה'תרצ"א
  • קציני אר"ץ - שו"ת על ארבעת חלקי השולחן ערוך, וכן ספר תשובות מהרב שאול קצין, הוצאת אהבת שלום, ירושלים ה'תשנ"ה

לקריאה נוספתעריכה

  • אברהם הלל, תולדות חייו של הרב יעקב ש. קצין בהקדמת ספרו קציני אר"ץ, ה'תשנ"ה (עמ' 55 - 109)
  • גדעון גילקרוב, האיר המזרח - לדמותם של רבותינו הספרדים בדורות האחרונים, ירושלים ה'תשס"ב (חלק א', עמ' 21)

קישורים חיצונייםעריכה