יעקב רוזנהיים

ממייסדי אגודת ישראל

יעקב רוזנהיים (חשוון תרל"א, נובמבר 1870ח' בחשוון תשכ"ו, 3 בנובמבר 1965) היה ממייסדי אגודת ישראל ומנהיגה הראשון. כיהן כנשיא האגודה במשך ארבעה עשורים.

יעקב רוזנהיים
Jacob Rosenheim 001.png
לידה 9 בנובמבר 1870
ט"ו במרחשוון ה'תרל"א
פרנקפורט, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 בנובמבר 1965 (בגיל 94)
ח' במרחשוון ה'תשכ"ו
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות אורתודוקסית בשיטת "תורה עם דרך ארץ"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נעוריו ותחילת דרכועריכה

יעקב רוזנהיים נולד וגדל בפרנקפורט, בנם היחיד של שרלוט (לבית קאופמן) ואליהו רוזנהיים. ילדותו עברה בצל המאבק בין רש"ר הירש לרב יצחק דב במברגר על חובת הפרישה מהקהילה הכללית. משפחתו השתייכה למיעוט מבין האורתודוקסים בעיר שנשמע לרב הירש וכונן עדה נפרדת, בעוד הרוב נותרו חברים בקהילה הכללית עם הרפורמים. אמו הייתה הראשונה בקהילה שכיסתה את ראשה, לבקשת הרב שמשון רפאל הירש. התחנך במוסדותיה הנפרדים של קהילת הרב הירש שדגלה בשילוב בין תלמוד תורה ודרך ארץ – הקפדה על כל מצוות התורה קלה כחמורה יחד עם אימוץ של הלאומיות והתרבות הגרמנית.

סבו של רוזנהיים היה מיועציו של הברון שמעון וולף רוטשילד. סבו, ולאחריו אמו, היו בקשרי התכתבות עם רוב רבני ומנהיגי יהדות מזרח אירופה. בזיכרונותיו סיפר כי דאב את היחס המתנשא והמזלזל של עדתו, ויהודי גרמניה בכלל, לאוסטיודן[1]. לאחר סיום לימודיו עבד רוזנהיים כפקיד בנק ומאוחר יותר כעוזר בבית הוצאה לאור. בערבים למד תורה מפי הרב שלמה זלמן ברויאר, חתנו של רש"ר הירש.

תחילת פעילותו הציבוריתעריכה

תחילת פעילותו הציבורית הייתה בהקמת אגודת שומרי שבת מתוך מטרה לעזור לשומרי שבת להשיג משרות בתעשייה. אגודה שומרי השבת מימנה ביטוח למחוסרי עבודה וניסתה להשפיע על פרלמנטים במדינות גרמניה לחקיקת חוקים למען שומרי שבת. מאוחר יותר הצטרף רוזנהיים ל-"Freie Vereinigung für die Interessen des Orthodoxen Judentums" - "ההתאחדות החופשית להגנת האינטרסים של היהדות האורתודוקסית", ארגון אשר הוקם על ידי רבי שמשון רפאל הירש ב-1885. הארגון הונהג על ידי אישים יהודים מהשורה הראשונה כמו הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר. ב-1905 אורגן הארגון מחדש ורוזנהיים הצעיר נקרא לעמוד בראשו.

באותה עת, רכש רוזנהיים את העיתון "דער איזראעליט" (Der Israelit) – שבועון יהודי אורתודוקסי בשפה הגרמנית. השבועון יצר עבור רוזנהיים בימה להפצת השקפותיו לגבי ארגונה של האורתודוקסיה. רוזנהיים פרסם מאמרים רבים שנגעו בחיי השעה של היהדות והיהודים.

לקראת הקמת האגודהעריכה

בערך באותה תקופה התחיל רוזנהיים לגלות עניין בבעיות היהודים בארץ ישראל, עניין אשר נמשך כל חייו עד לעלייתו לישראל ב-1950. רוזנהיים הקים את "האגודה למען ארץ ישראל" ושכנע את רבי יצחק אייזיק הלוי לעמוד בראשו. הארגון עזר לבתי ספר דתיים, ישיבות ובתי חולים בארץ ישראל.

העיסוק בבעיות ארץ ישראל ביחד עם רבי יצחק אייזיק הלוי הביא את שניהם להכרה בצורך להקמת ארגון עולמי של היהדות האורתודוקסית. רוזנהיים והלוי החלו בהכנות להקמת הארגון. הניסיון לחבר חסידים מפולין ורוסיה, מתנגדים מליטא, ויהודי המערב מגרמניה, צרפת ואנגליה טמן בחובו קשיים מרובים. רוזנהיים הסתייע בקשריו עם רבני וקהילות אירופה ולאחר שלוש שנות מאמץ התקיימה ועידת היסוד של האגודה בי"א בסיוון תרע"ב (1912) בקטוביץ, פולין.

אגודת ישראלעריכה

ועידת היסוד של אגודת ישראל הביאה תחת קורת גג אחת את רוב רבני אירופה שהתאגדו תחת מועצת גדולי התורה. המועצה בחרה ברוזנהיים פה אחד לנשיא האגודה והסמיכה אותו לארגן את האגודה לפי העקרונות שנטוו בוועידה בשנתיים הבאות עסק רוזנהיים יומם ולילה בארגון סניפי האגודה בכל רחבי העולם, התכתבות עם מנהיגים מקומיים והפצת רעיונות האגודה בעזרת שבועונה "הדרך".

מלחמת העולם הראשונה עצרה את ההכנות לכינוס עולמי ראשון ורוזנהיים התמקד בעזרה ליהודים בטרטוריות שנכבשו על ידי גרמניה. עם תום המלחמה המשיך רוזנהיים את הכנותיו לכינוס שהתקיים ב-1923.

באלול 1923 התקיימה בווינה הכנסייה הגדולה הראשונה. אלפי נציגים מכל רחבי העולם השתתפו ובראשם גדולי התורה כמו החפץ חיים, האדמו"ר והרב אברהם מרדכי אלתר מגור. רוזנהיים שימש כמתווך בין הזרמים השונים ונבחר כנשיאה הראשון של הארגון העולמי של אגודת ישראל[2]. לאחר הכנסייה הגדולה הראשונה, היה רוזנהיים לאחד המנהיגים של הוועד המרכזי של אגודת ישראל. בתפקידו זה ניהל משא ומתן על שיתוף פעולה עם ההסתדרות הציונית בענייני רכישת קרקעות וחלוקת סרטיפיקטים[3].

בכנסייה הגדולה השנייה שהתקיימה ב-1929 העניקה מועצת גדולי התורה את התואר "מורינו"[4] לרוזנהיים מתוך הערכה לפועלו.

בשנות השלושים עם התגברות כוחם של הנאצים המשיך רוזנהיים את פעילותו מתוך גרמניה, והתריע מפני הנאציזם. עם עלות הנאצים לשלטון גברה הסכנה לחייו. ב-1936 העתיק את מגוריו ללונדון לאחר שהוזהר ממקורבים לשלטון על כניסתו ל"רשימה השחורה" של הנאצים. מלונדון המשיך להוביל את אגודת ישראל. ב-1937 התקיימה בצ'כוסלובקיה הכנסייה הגדולה השלישית בה נבחר רוזנהיים בשלישית כנשיא האגודה.

בזמן מלחמת העולם השנייה הקדיש רוזנהיים את מאמציו ומאמצי ארגונו להצלת יהודים. לשם כך העתיק את מקום מושבו לארצות הברית ומשם ניסה להשפיע על מדיניותה. ב-1942 קיבל רוזנהיים מידע ראשוני על כוונת הנאצים להשמיד את גטו ורשה ופנה בקריאה נרגשת לנשיא רוזוולט להתערב[5]. מפורסמת גם קריאתו[5] ב-1944 לממשל האמריקאי להפצצת מסילות הרכבת למחנות ההשמדה[6].

עם תום מלחמת העולם עבר המוקד לפעילות למען הפליטים ולגורלה של ארץ ישראל. מלחמת העולם השנייה והשואה לא שינו את דעתו לגבי מיקומה של ארץ-ישראל במדיניות אגודת ישראל, ובכינוס מנהיגיה בלונדון הוא סיכם את עמדתו: "אין אנו מאמינים באמיתות הסיסמה של "חיסול הגולה" ואף לא "נטישת אירופה". בלי ספק יש בכל נפש מישראל שעולה בידינו להביא לאר"י כדי לחזק את מערכות היישוב החרדי בחומר וברוח... אולם, מאידך גיסא, אין בידנו ואין ברשותינו לחשב חשבונות "מתי קץ פלאות""[7]. הוא התנגד להקמת מדינה ציונית וצבא יהודי כי חשש לתגובות הערבים. הוא תמך בהמשך קיום הגולה, וביישוב פליטי אירופה בכל מקום אפשרי (בניגוד לתפיסת התנועה הציונית שכיוונה את הפליטים לארץ ישראל), ובאוטונומיה מסוימת ליהודים במסגרת ארצות ערביות. הוא היה היחיד מבין ראשי אגודת ישראל שניהל מערכה פעילה בסיכול הקמת המדינה במסגרת האו"ם, ואף ניסה לצרף למאבקו את מנהיגות אגודת ישראל, שכבר שיתפה פעולה עם הסוכנות היהודית[8]. רוזנהיים הופיע פעמים רבות בפני ועדות האו"ם לקביעת עתידה של ארץ ישראל.

ב-1950 עלה לישראל[9][10]. ב-1954 נבחר בפעם הרביעית והאחרונה כנשיא האגודה.

חייו האישייםעריכה

בשנת 1895 נישא רוזנהיים לגרטרודה בתו של רבי שמואל שטראוס (נפטרה בשנת ה'תש"א)[11]. לזוג נולדו 9 ילדים אשר 2 מהם נפטרו בגיל צעיר. הזוג גר בפרנקפורט עד 1936, אז העבירו את משכנם לאנגליה, ולאחר מכן לארצות הברית משם נמשכה פעילותו הציבורית. בגיל 80 עלה רוזנהיים לארץ ישראל, בה חי עד יום מותו בגיל 95. בשנותיו האחרונות חי בירושלים אצל בתו יהודית (יטלה) וחתנו מרדכי נוי. נקבר בחלקת הרבנים בהר המנוחות בירושלים[12].

לקריאה נוספתעריכה

  • יעקב רוזנהיים, זכרונות, דפוס "קם" תל אביב, 1979
  • Yaacov Rosenheim, Memorial Antohology, A concise History of Agudath Israel, Orthodox library, New York, 1968
  • יצחק לוין, Comfort Comfort my people, Research institute of Religious Jewry, New York, 1984

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Alan L. Mittleman, The Politics of Torah: The Jewish Political Tradition and the Founding of Agudat Israel, State University of New York Press, 2012. עמ' 181.
  2. ^   הרב רוזנהיים בסרטון מהכנסייה הגדולה, סרטון באתר יוטיוב
  3. ^ בין אגודת ישראל וההסתדרות הציונית, דואר היום, 16 ביוני 1926
  4. ^ אוהביו ומעריציו, ‏ספר היובל, ליום מלאת ששים שנה לחיי יעקב רוזנהיים, באתר HebrewBooks
  5. ^ 1 2 [1](הקישור אינו פעיל, 25.8.2021)
  6. ^ מדוע לא הפציצו את אושוויץ?, דבר, 22 בספטמבר 1978
  7. ^ פירוד או השתתפות אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראל, יוסף פונד, ירושלים 1999, עמ' 26.
  8. ^ פירוד או השתתפות אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראל, יוסף פונד, ירושלים 1999, עמ' 26–27, 210, 212.
  9. ^ נשיא אגודת ישראל הגיע, מעריב, 1 ביוני 1950
  10. ^ קבלת פנים לרב רוזנהיים, הבוקר, 19 ביוני 1950
  11. ^ גננדל רוזנהיים, ז"ל, הצופה, 9 באוגוסט 1940, עמ' 4
  12. ^ הרב רוזנהיים למנוחות, דבר, 5 בנובמבר 1965