יפעת

יִפְעַת הוא קיבוץ בעמק יזרעאל המערבי, הנמצא על כביש 73, בין קיבוץ גבת ממערב לקיבוץ שריד ממזרח. הקיבוץ נמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. הקיבוץ היה שייך לתנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים ואחרי איחוד התנועות הקיבוציות משתייך לתנועה הקיבוצית.

יפעת

מדינה
מחוז	הצפון
מועצה אזורית	עמק יזרעאל
גובה ממוצע	‎128 מטר
תאריך ייסוד	1926
תנועה מיישבת	התנועה הקיבוצית
סוג יישוב	קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023
- אוכלוסייה	1,322 תושבים
- מתוכם, תושבי ישראל	1,304 תושבי ישראל
מפת מיקום מפה דינמית (למפת הכרמל מוגדלת)   יפעת (למפת הכרמל רגילה)   יפעת (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום יפעת (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום יפעת 32°40′39″N 35°13′26″E tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021	7 מתוך 10
האתר הרשמי של קיבוץ יפעת

קיבוץ יפעת בשנת 1960

היסטוריה

הקמת הקיבוץ

קיבוץ יפעת הוקם בעקבות איחוד של קבוצת השרון עם קרוב למחצית מחברי קיבוץ גבת. בראשית שנות החמישים חל פילוג רעיוני-פוליטי בקיבוץ המאוחד על רקע היחס לברית המועצות: בצד האחד היו המעריצים ללא סייג של חלוצת המהפכה הסוציאליסטית וסטלין העומד בראשה ובצד השני – המבקרים של עריצות המשטר ודיכוי ההמונים, שראו את כבוד האדם וזכויות הפרט כתנאי יסוד לכינון חברה. המחלוקת החריפה ביותר הייתה בשאלה על הערכים שעליהם יתחנכו הילדים. תוצאת הוויכוח המר הייתה פילוג. קיבוצים רבים התפלגו, ביניהם גבת.

באותו זמן חל משבר חברתי עמוק בקבוצת השרון, שהייתה דחוקה בגבעת רמת-דוד עם קבוצת עיינות, על רקע העדר מרחב לפיתוח משק וחברה. אחרי שהניסיון של קבוצת השרון להתאחד עם עיינות כשל, פנתה קבוצת השרון לאנשי 'איחוד הקיבוצים' בגבת בהצעה להתאחד ולהקים קיבוץ חדש. הרעיון התקבל בהתלהבות ואושר כמעט ללא מתנגדים במשאל שנערך במקביל בדצמבר 1951 בקרב חברי 'גבת-איחוד' ובקרב חברי קבוצת השרון. אל האיחוד הזוגי הצטרפו חברים ממחניים ומשדה נחום, שעזבו את קיבוציהם בשל מחלוקת הפילוג.

לכל החברים והילדים הייתה העלייה ליפעת התחלה חדשה, אך לוותיקים הייתה זו התחלה חדשה שנייה: עשרים ושבע שנים קודם לכן עלו להתיישבות בעמק יזרעאל אחרי שנים של נדודים וחיפושי דרך, והיו בטוחים שלא יזוזו עוד ממקומם. עתה, כשראשיהם כבר הלבינו, עלו להתיישבות בשנית, באותו עמק, במרחק לא גדול מביתם הראשון. מאז היו ליפעת שני שעוני זמן: האחד – לפי הקמת "בית ראשון", העלייה להתיישבות בגבת ובקבוצת השרון בדצמבר 1926, והשני – לפי הקמת "בית שני".

ב-25 באפריל 1952 הונחה אבן הפינה בגבעת הטרשים שיועדה לקיבוץ החדש. במגילת היסוד שחיבר חבר קבוצת השרון נחמן תרדיון נכתב בתמצית החזון של הבית הקיבוצי שיקום בקרוב בגבעת הטרשים החשופה: בית שייבנה בהסכמות והבנה, בית שיסודותיו לב טהור ומעשים טובים, בית קיבוצי השואף להיות חברת מופת. ב-15 ביולי 1954 עברו כל החברים והילדים מקבוצת השרון וגבת ליפעת.

שם היישוב

בהיעדר שם מוסכם ליישוב, נקרא תחילה הקיבוץ החדש בשם הזמני "איחוד השרון-גבת". ועדת השמות הממשלתית הודיעה לחברים, כי מאחר שבשלב זה של חקר האזור לא מצאה הוועדה אחיזה בשם של יישוב קדום במקום הזה, ניתנת חברים יד חופשית לבחור את שם הקבע לקיבוצם. בדצמבר 1954 נערכה הצבעה על השמות שהוצעו וברוב קולות נבחר השם "יפעת". ב-27 בדצמבר 1954 אישרה ועדת השמות הממשלתית את השם. חבר הקיבוץ חיים גלעד כתב בעלון הקיבוץ בהתרגשות: "יפעת, שם שכולו טבוע בחותם החוויה הנפשית, ששורשה בתחושת המראות שקרניהם הנקלטות בנפש – גם בנפשו הקולקטיבית של ציבור – מקרינות עליה, והן חוזרות ומתגלמות ביחסו האינטימי של האדם לגוף המאציל מזיווו והודו. זהו סוד האהבה: אהבת האדם לזולת; אהבת בן העם למולדתו; זהו גם סוד הקשר הנפשי שבין היוצר ליצירתו. ואולי לזכות ייחשב לנו החידוש שחידשנו באוצר השמות של יישובי ארצנו ובזה גם חידשנו מסורת קדומה. שכן אבותינו הקדמונים אף הם, בחיפושיהם אחר שמות ליישובים אשר בנו, נסתייעו במראה העין, במשמע האוזן ובתחושת הלב. עדים לכך עשרות השמות במקורותינו הקדומים".

משק וכלכלה

קיבוץ יפעת כיום הוא קיבוץ מתחדש (מופרט) שרבים מחבריו מוצאים את פרנסתם מחוצה לו.

במרכזו של הקיבוץ ניצב פסל "הקיבוצניק" פרי יצירתו של הפסל אחיעם שושני.

כמו כן נמצא בקיבוץ אולם אירועים אזורי ובו 700 מקומות, המשמש את כלל תושבי עמק יזרעאל.

ילדי הקיבוץ לומדים בבית הספר היסודי שגיא בקיבוץ שריד ובבית הספר העל-יסודי "העמק המערבי" השוכן ביפעת, בו לומדים גם תלמידים מקיבוצים ויישובים קהילתיים שכנים.

מרכזי תרבות, חינוך ומורשת

בית התרבות בקיבוץ

חדר הנצחה וזיכרון

בית התרבות

בספטמבר 1952 נחתם הסכם השילומים עם גרמניה. ההסכם לא כלל את חברי הקיבוצים, ורק מאוחר יותר שונה ההסכם וגם חברי הקיבוצים נכללו בהסכם. ביפעת היו שלושים חברים שהיו זכאים לקבלת הפיצויים האישיים (רנטות). החברים קיבלו את הרנטות על שמם והעבירו את הכסף לקיבוץ. בשנת 1962, על יסוד חוק משלים, הוכרה זכאותם של חברים ממדינות נוספות לקבלת שילומים. הכספים שהתקבלו הועברו לקיבוץ. ההחלטה מה יעשה בכסף הייתה נחלת האספה הכללית, אך רוב החברים הבינו וקיבלו מראש שיש להתחשב ברצונם של מקבלי השילומים. אחרי התלבטות משותפת הודיעו מקבלי השילומים מגרמניה, שברצונם להקים בכספים האלה "מפעל תרבותי". הנושא עלה לאספה לראשונה בכז' בכסלו תשי"ז, 1 בדצמבר 1956, ולאחר מכן עלה עוד פעמים אחדות בהיבטים שונים. במוצ"ש, יז' אייר תשכ"ג, 11 במאי 1963, אחרי כשש שנים וחצי, האספה אישרה את ההצעה החדשה-ישנה. האדריכל החיצוני שנבחר היה שלמה גלעד (גרמוט) מחיפה, שהיה מוכר מפרויקטים מרשימים רבים בחיפה ובמקומות אחרים. באוקטובר 1963, הוצגו התוכניות בפני הציבור על לוח המודעות. במסגרת אירועי חג העשור ליפעת, בתאריך 26 ביולי 1964 הונחה אבן הפינה לבניין בית התרבות. בית התרבות בקיבוץ יפעת נחנך בטקס חגיגי במוצאי שבת כא' בטבת תשכ"ח, 11 בינואר 1969.

כמו מבנים נוספים של האדריכל שלמה גלעד, בית התרבות ביפעת שייך לזרם הברוטליזם באדריכלות ובפיסול. המאפיין העיקרי של זרם זה הוא השימוש בבטון חשוף. כחודש אחרי חנוכת הבית עלתה על בימת בית התרבות ההצגה הראשונה: "דודה ליזה". שחקני הבימה הנערצים הפליאו לשחק במחזה שכתב וביים ניסים אלוני. בשנת 2001 העבירה יפעת את ניהול בית התרבות למועצה האזורית עמק יזרעאל. הבית עבר שיפוץ נרחב בהשקעה כספית כבדה של המועצה בתמיכת מפעל הפיס ומשרד התרבות, כולל החלפת המושבים ממושבי העץ למושבים מרופדים, ושדרוג המערכות השונות. בשנת 2020 עבר הלובי שיפוץ נרחב נוסף, ובנוסף לכל החידושים, נפתח בחלק העליון של הלובי חדר הנצחה אזורי ובצמוד לו חדר לתערוכות מתחלפות.

מוזיאון העמק

מוזיאון העמק

מוזיאון העמק (נקרא בעבר: המוזיאון לראשית ההתיישבות בעמק) הוא מוזיאון לכלים חקלאיים ששימשו את חלוצי עמק יזרעאל. ראשיתו של המוזיאון בתערוכה של כלי עבודה ישנים שנאספו ביוזמת חבר הקיבוץ עודד ארצי בשנת ה-40 להתיישבות בעמק (1967). הכלים שופצו ורבים מהם הוחזרו ל"מצב עבודה". בהמשך נבנה המוזיאון במקומו הנוכחי בראש גבעת יפעת, צופה אל פני העמק.

א גרוייסע מציאה

בקיבוץ יפעת שוכן מוזיאון נוסטלגיה "א גרוייסע מציאה". את המוזיאון הקים ומתחזק דרור ברק, שבמשך 35 שנה אסף יותר מ-2,000 חפצי ארץ-ישראל שנעלמו מזמן מן העולם. במוזיאון יש כתשע פינות משוחזרות ומלאות בחפצים ישנים..

יצירות אמנות חשובות

• אחיעם שושני: הקיבוצניק (1984), פסל גדול מאבן גיר מקומית, מחוות האמן לקיבוץ יפעת עבור הטיפול המסור באמו, בחזית חדר האוכל.
• אחיעם שושני: קדיש (1983), ראש ברונזה, תרומת האמן לאתר הזיכרון לנופלים במערכות ישראל של יפעת, מתחת חדר האוכל.
• יעקב דורצ'ין: תלמים (2010), מוזיאון העמק, עבודת פלדה גדולת ממדים, תרומת האמן.
• יעקב דורצ'ין: באר שתוקה, שדה חרוש ושתי קרנות (1995), מוזיאון העמק, עבודת ברזל, הועברה מהמוזיאון הפתוח בתפן ועוצבה מחדש ב-2021.
• עזרא אוריון: יחד שותק (1994), מוזיאון העמק, אדני ברזל ניצבים מהמסילה הישנה של רכבת העמק.
• אלי שמיר: דבש (2012), מוזיאון העמק, יציקת בטון, תרומת האמן למוזיאון העמק.
• זיוה בן-ערב: כלבויניקים (2010), מוזיאון העמק, עמוד ברזל עם כלבויניקים, תרומת האמנית.
• אלישע וולוצקי: קשתות הזמן (1978), בית הספר "העמק המערבי", אנדרטת ברזל, לזכר תלמידי בית הספר שנפלו במערבות ישראל{{הערהקשתות הזמן]}}.
• אלישע וולוצקי: ועודם מאירים לי, עודם, בית העלמין המשותף לגבת, רמת-דוד ויפעת, אנדרטת ברזל ובטון, לזכר חללי מערכות ישראל משלושת הקיבוצים.

אישים ידועים

• מאיר איילי, חבר יפעת, מורה ומחנך, חוקר בתחומי מחשבת ישראל
• חיים גבתי, חבר יפעת, כיהן כשר החקלאות במשך עשר שנים (1964–1974) ושר הפיתוח (1970–1974), חתן פרס ישראל למפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בעבודה ובתעשייה (1982).
• יצחק בן-ישראל (יצחק יצחק), חבר יפעת, הומוריסטן ופיליטוניסט.
• צביקה לוי, חבר יפעת, "האבא של החיילים הבודדים", חתן פרס ישראל למפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה (2017).
• חגי מירום, בן וחבר יפעת לשעבר, היה מזכ"ל הנוער העובד והלומד, כיהן כחבר כנסת, היה יו"ר ועדת החוץ והביטחון וגזבר הסוכנות היהודית.
• אליעזר שושני, חבר יפעת, גזבר הפלמ"ח, המזכיר הראשון של ברית התנועה הקיבוצית.
• נחמן תרדיון, חבר יפעת, איש רוח, סופר ועורך ספרים וכתבי עת.

לקריאה נוספת

הפילוג בגבת, חיים הדרי, עדות מזווית ראייה אישית - בהוצאת קיבוץ גבת 1993

קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של קיבוץ יפעת
• יפעת, באתר הרשות לפיתוח הגליל
• אלי אלון, נא להכיר: פסל "הקיבוצניק" של אחיעם שושני ביפעת, באתר TheMarker‏, 10 באפריל 2014
• יפעת, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
• נדב ברקאי, קיבוץ יפעת מוזיאון העמק, סרטון ביו טיוב
• מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על קיבוץ יפעת, באתר 'חלון אחורי', 11 בספטמבר 2023
• יפעת (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית