יצחק אבינרי

בלשן, לשונאי, חוקר ומחדש הלשון העברית

יצחק אבינרי (רֶבֶּלְסְקִי; כ"ז בתמוז ה'תר"ס, 24 ביולי 1900ט"ז באלול תשל"ז, 30 באוגוסט 1977) היה בלשן, לשונאי, חוקר ומחדש הלשון העברית.

יצחק אבינרי
יצחק אבינרי
יצחק אבינרי
לידה 24 ביולי 1900
פטירה 30 באוגוסט 1977 (בגיל 77)
מקום מגורים ישראל

אבינרי חידש עשרות מילים, ובהן: רב-מכר, תפוז, אישום, בִּנאום, איוש, יֶדַע, ילודה, רַכָּז, קימום, קמטוט, חיסול, ביים וביום, מייצר וייצור, תוצר, תרנהוד, ועוד. כתב מאות מאמרים בכתבי עת שונים, כתב וערך את המדור הלשוני בעיתון "על המשמר" וב"דבר" שלימים כונס לספר "יד הלשון". חיים נחמן ביאליק כינה אותו "שר הלשון העברית"[1].

אבינרי חיבר ספרים בענייני לשון, שרובם משמשים כיום למחקר בתחום. ערך את לוח הקואופרציה של ארץ ישראל ומדינת ישראל במשך 48 שנה.

יצחק אבינרי לומד גמרא 1975

ראשית חייועריכה

נולד בפליסקוב, בפלך קייב שבאימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי. אביו, הרב משה רבלסקי (אבינרי), היה מחלוצי הדיבור העברי ברוסיה[2], ובניו היו מראשוני הילדים ברוסיה שדיברו עברית.

בראשית תרע"ד, בגיל 14 שנים, נסע לארץ ישראל והחל ללמוד ב"גימנסיה הרצליה" שבתל אביב, ואצל רבה של יפו (באותה עת) הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ לשוב לביתו. הוא המשיך את לימודיו באודסה 1920-1921, בברלין (1922-1923) ובפריז (1924-1925)[3].

בילדותו נהג לרשם לעצמו בפתקים מילים קשות ונדירות. לאחר שנים רבות, כונסו הפתקים בספר "גנזים מגולים". כן נהג גם באיסוף וכתיבת המשקלים השונים. כעבור ארבעים שנה יצאו לאור כספר בשם "היכל המשקלות".

בשנת תרע"ז (1917), ניצל מפוגרום שנערך בעיירת פליסקוב ופגע בביתו, לאחר שהוחבא בבית סבו. לאחרי המקרה נאלצה משפחתו להתגורר בבתי זרים.

בשנת תרפ"ד החליט אביו לעברת את שם משפחתו. בעצתו שונה השם לאבינרי (ראשי תיבות: "אבי נסים רבלסקי").

בשנת תש"ל החל להנציח את הזמירות והניגונים ששמע בילדותו. הוא הקליט את עצמו ב־6 תקליטים, שבהם הביא את ניגוני וזמירות בית אביו וכן את ניגוני ופיוטי הרב אברהם פורטוגל מסקולני (אנ')[4]. כמו כן הנציח אבינרי בקולו את פיוטי החזן פנחס מינקובסקי, שהיה מגדולי החזנים באודסה.

 
יצחק אבינרי, גבעתיים

פעילותו בארץ ישראלעריכה

בשנת תרפ"ו עלה לארץ ישראל[5]. הוא נתקל במאמר בעיתון הארץ מאת יצחק אפשטיין[3] בי ביקר טעות לשון לכאורה שנרשמה בסרט של "הקרן הקיימת". אבינרי פרסם רשימת תגובה קצרה שכותרתה "אין זו שגגה", ובה סתר את דברי החוקר[6]. בהמשך התמסר לחקר הלשון, פרסם מאות מאמרים בעיתונים בארץ ובחו"ל[7].

בשנת תרפ"ז ערך כמה גליונות של "גדוד מגִני השפה", ובאחד מהם[8] פרסם את מאמרו הראשון – "על שמות התואר המחודשים".

בשנת תרפ"ח, החל לעבוד על ריכוז השמות של הלשון העברית ומיונם למשקליהם ולתקופותיהם. לאחר עבודה של ארבע עשרה שנים[9], הניח את היסוד לספרו "היכל המשקלים", ובו מכונסות יותר משמונת אלפים מילים[10] למן תקופת המקרא, התלמוד והמדרש, ועד ימי הביניים והעת החדשה. לאחר חיבור הספר זוכּה בפרס עידוד מאת האקדמיה ללשון העברית בסך שלושת אלפים לירות[11].

בשנים תרצ"ב-תרצ"ט היה לעורך הסגנון של הירחון "קואופרציה", שבו קבע גם מדור לשוני בשם "שערי לשון". ערך גם מדור לענייני לשון ב"לוח הקואופרציה" שהוציא לאור עשרות שנים, משנת תש"ג ועד יום מותו. בח' בתמוז תש"ד החל לערוך בעיתון "משמר" מדור שבועי בשם "פנת הלשון".

אבינרי תבע לעקור משורשן מילים ומטבעות לשון שנראו לו משובשים, ונאבק במילים הלועזיות והתחבירים הזרים שנכנסו לשפה העברית ונשתגרו בה.

מאידך, אבינרי השיג על בלשנים ידועי שם כמו פרופ' יצחק פרץ ועל מחברי ספר הדקדוק "ודייק"[12], שבמקרים מסוימים הוכיח שההחמרות שקבעו אינן מבוססות.

תרם רבות ללוח הפעלים וללוח המשקלים של שאול ברקלי, וכן למילון של אברהם אבן-שושן בהציעו מאות תיקונים לערכיו, עליהם אבן שושן הביע את תודתו בהקדמה למילון. אבינרי עודד אותו לחבר גם קונקורדנציה לתנ"ך, והניח את העקרונות שעמדו לצד אבן־שושן ביסוד הקונקורדנציה בהערות ובהכרעות במשקלי השמות ששובצו בספר.

נודע כמבקר של האקדמיה ללשון העברית – והביע ביקורת על ההחלטה של ועד הלשון העברית להחליף את שמו ל"אקדמיה ללשון העברית".

נהג לפרסם את השגותיו הדקדוקיות על דבריהם של אנשי ציבור, כדוד בן-גוריון, שהשמיט את המילה "את" מדיבורו[13], ומשה שרת, שנמנע מ"אפילו אם"[14]. לנשיא המדינה זלמן שזר שלח בקביעות את מאמריו והשגותיו[15] על שיבושי לשון שנפלו בנאומיו ובכתביו.

רוביק רוזנטל כתב עליו:

אני מתעד את תרבות המלל באופן שוטף ומקצועי, אך ידידותי. מי שעשה את זה לפני היה יצחק אבינרי הענק ב"על המשמר" וב"דבר". הוא שילב עיסוק בלשני וקשר עם קוראים תוך תיעוד השפה החיה. היה לו ידע חובק. הוא גם עשה את המדור שלו בתקופה שלא היה אינטרנט, שזה מדהים.

בשנת תרצ"א נישא ליהודית, בתו של הרב יעקב נאכט. הם התגוררו ברחוב אלנבי בתל אביב.

לוח הקואופרציהעריכה

בשנת תרפ"ו החל לשמש כעורך הסגנון של הדו־שבועון "מסחר ותעשייה" (נסגר בשנת תרצ"ג), שבו הופיע מדור קבוע לענייני קואופרציה. משנת תרצ"א (1930) היה אבינרי עורך הסגנון של הדו־ירחון "קואופרציה" ושל "לוח קואופרטיבי שימושי" (שנתי), שניהם בהוצאת "המרכז" של האגודות ההדדיות לאשראי ולחיסכון, בעריכת יל"ג כהנוביץ'.

משהופסקה הופעתו של הביטאון "קואופרציה" בשנת ת"ש המשיך אבינרי בהוצאה לאור של הלוח, בעזרת "המשביר המרכזי" ו"ברית הקואופרציה הצרכנית". הוא שינה את שמו וקרא לו "לוח הקואופרציה של ארץ ישראל", ומאז שנת תש"ח "לוח הקואופרציה של מדינת ישראל"[16].

ספריועריכה

 
היכל רש"י
  1. מהלך התפתחות הלשון העברית - קובץ מאמרים שנדפסו בשנים תר"צ–תרצ"א ב"לשוננו", הרבעון של ועד הלשון העברית.
  2. כתיב וכתב סקירת דרכי הכתיב העברי מימי קדם ועד לימינו, בירור בעיית הכתיב הנוכחית ו"הסכנה האורבת לאות וללשון העברית בעטייה של האקדמיה ללשון העברית" (מתוך מבוא הספר). (בהוצאת "מחברות לספרות", תשכ"ד)
  3. כיבושי העברית בדורנו (הוצאת ספרית פועלים)
  4. קיצור תולדות עמנו – פרקים בסקירות אישים ומאורעות מימי אברהם אבינו ועד שנת תשכ"ב (הוצאת נ. טברסקי, תשכ"ב)
  5. היכל רש"י – מכיל בחמישה כרכים את חידושי רש"י וצרופיו הלשוניים, פירושיו למילים ולביטויים, דקדוקיו ודרכי סגנונו, השוואותיו הלשוניות, כלליו ופתגמיו, מדרשיו, תיאוריו, פשטותו וענותו, מקורותיו, רבותיו מונחיו ונוסחותיו. מכונס מתוך פירוש רש"י למקרא ולתלמוד הבבלי, וכן מתשובותיו וסליחותיו על פי עשרים וחמישה דפוסים ונוסחאות כתבי יד עתיקים. (הוצאת המחבר) (כרכים: 1, 2, 3 באתר היברובוקס)
  6. גנזים מגולים – אוצר מילים עתיקות ובטויים שאינם במילונים, או שהובאו בלא מקור או ממקור מאוחר. (הוצאת יזרעאל, ת"א)
  7. מלון חדושי חיים נחמן ביאליק שבכתב ושבעל פה – עם פרשת המשקלים בחדושי המשורר (התרצ"ה (1935), בחודש העשירי למות המשורר) ("דפוס גוטנברג" של צבי כספי, ת"א)
  8. היכל המשקלים – אוצר כל השמות השרשיים בלשון העברית, מימי המקרא ועד היום, ערוכים למשקליהם ולתקופותיהם (מקרא, תלמוד, ימי הביניים והעת החדשה) עם הערות, בירורים, פרקי מסקנות ומפתחות. על ספר זה עבד כ־7 שנים והוציאו לאור רק לאחר ארבעים שנה, לקראת מותו. (הוצאת יזרעאל)
  9. כך בתנ"ך – אוצר מילים וביטויים נשכחים הראויים לשוב לתחייה בלשוננו (הוצאת "קריית ספר")
  10. יד הלשון – מעין אנציקלופדיה לחידושי הלשון ובעיות נפוצות בשימושי לשון. מבוסס במידה רבה על פרסומיו הקודמים בעיתונים ובכתבי עת. (הוצאת יזרעאל)
  11. לוח הקואופרציה של מדינת ישראל – לוח הברית והשותפות של היצירה הקואופרטיבית הישראלית משנת 1926 ועד 1978 (48 שנים)

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מכּתביו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לוח הקואופרציה תשל"ח, לקוח מתוך ההספד למלאת 30 יום למותו שנשא יואב קרני, עמ' 47.
  2. ^ לוח הקואופרציה תשל"ח, עמ' 42, דברי אברהם אבן-שושן בהספדו במלאת 30 יום למותו של אבינרי.
  3. ^ 1 2 האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו
  4. ^ אביו של הרב אליעזר זוסיא פורטוגל, מייסד חסידות סקולען (סקולני).
  5. ^ "היכל רש"י" כרך א (1940) עמ' יג.
  6. ^ לפי עדותו ב"יד הלשון" (עמוד 33), מצא לימים דוגמאות מרובות לביסוס טענתו. המאמר שחיבר פורסם ב"הארץ" ביום כ"ו שבט תרפ"ו.
  7. ^ בין היתר, בלטו פרסומיו בעיתונים: "הארץ", "דבר", "דואר היום", "בוסתנאי", "מסחר ותעשייה" (גם ערך אותו מבחינה לשונית), "קואופרציה", "ההד", "גליונות", "מאזנים", "מזרח ומערב", "התקופה", "הצופה" ו"המשקיף". בחו"ל ב"העולם", "הדאר", "שבילי החנוך", "הצפירה", "בצרון" ואחריו
  8. ^ ("נר חנוכה", כ"ו כסלו תרפ"ז)
  9. ^ מהן שבע שנים עד תרצ"ד, הפסקה בת שלושים ושלוש שנה וסיום המלאכה בתשל"ד; "היכל המשקלים", עמ' 9.
  10. ^ כפי שספר ב"היכל המשקלים", עמ' 21.
  11. ^ כפי שהעיד ב"גנזים מגולים", עמ' 42.
  12. ^ יאיר אורלמה המלה "מלה" תהיה מעכשיו "מילה"?, באתר הארץ, 16 ביוני 2004
  13. ^ מכתב תגובה של דוד בן-גוריון
  14. ^ דבר הלשון, דבר, 20 במרץ 1964
  15. ^ לוח הקואופרציה תשל"ו, עמ' 235, על פגישותיו עם הנשיא שזר.
  16. ^ מתוך "לוח הקואופרציה התשל"ח" ל. ללוש (עורך "שיתוף"), ביטאון מרכז הקואופרציה.