יצחק אבן כלפון

רבי יצחק אבן כלפון (960 – 1020) היה משורר יהודי בתור הזהב של יהדות ספרד. מראשוני המשוררים בעברית בספרד.

יצחק אבן כלפון

לידה	960
פטירה	1020 (בגיל 60 בערך)
שפות היצירה	עברית

תולדות חייו

נולד כפי הנראה בין שנת 960 לשנת 970, אביו בא לספרד מצפון אפריקה, אולם לא ברור אם היה זה לפני לידתו של יצחק אבן כלפון או אחריה. בימי נעוריו שהה כנראה בקורדובה. הוא נשא לאשה את בתו של ר׳ יצחק אבן קפרון המדקדק, תלמידו של מנחם בן סרוק. נישואיו לא עלו יפה ואבן כלפון גירש את אשתו, על כך היה לו דין ודברים עם חותנו. על מאורע זה כתב לשמואל הנגיד בשירו ״הראית ארי נוהם״.
מרבית חייו נדד ממקום למקום, הציע את שיריו תמורת תמיכתם הכספית של נגידים, שרים ומושלים. זהו דפוס של משורר מקצועי טיפוסי, המוכן לכתוב אפילו דברי חנופה, ובלבד שיזכה לתשלום הוגן, אבן כלפון היה הידוע שבהם בתקופת ספרד המוסלמית.
ידידות עמוקה נרקמה בין אבן כלפון לבין שמואל הנגיד שהיה צעיר ממנו בשנים. הייתה זו המשכה של ידידות ששררה גם בין אבותיהם. אבן כלפון שמר על ידידות זו בעת שמחה ובעת צרה. כך הוא חיזק את לבו של הנגיד גם בימי אסונו בשירו "פני תבל". ייתכן שאבן כלפון חש שהוא כותב אל משורר אח, בעל שיעור קומה, שיכול להבינו טוב מאחרים.
הוא היה כנראה הראשון במשוררי ספרד שהיה לו מספר כה רב של רעים וידידים, לא רק לפרנסת ביתו אלא גם לפרנסת נפשו. עליהם נמנו: אבו אלפרג׳ יהושע אבן אלקמודי, שאבן כלפון מתאר את יחסיהם בשירו ״אני אחיו״. שמואל אללבדי, כנראה בן העיר לבדה, אליו אבן כלפון שלח שיר רחמים וניחומים עקב מחלתו. דוד (אבו סולימאן) אבן באבשאד, שעליו מעיד אבן כלפון שהיה עשיר ״אשר אביו בדולחים ירקון וימטירון זהב אופיר ענניו״. אברהם (אבו אסאדו) בן נתן אבן עטא נגיד קירואן, לכבודו כתב כלפון את שירו ״לבבי מאורעיו בזכרו״ . למרות ששיריו של אבן כלפון מציירים דמות של אוהב חיים, שמח, הנהנה מכל רגע ומוכן לבלות בשתיית יין בלא דאגה ליום המחר, היו לו גם לא מעט אכזבות. הנוהג המקובל באותן זמנים, בתגובה למפח נפש, היה כתיבת שיר המדבר בגנותו של מי שגרם לכך. גם אבן כלפון כתב מספר שירי גנאי. למשל, על: מנשה בן אברהם אלקזאן שמונה על ידי הכליף מעז לשליט פלך סוריה (995), אליו פנה אבן כלפון לבקשת תמיכה, אך פניו הושבו ריקם. הוא מתאר את יחסו של מנשה בן אברהם אלקזאן בשיר בְּמוֹ שִׂבְרִי יְחִידָתִי, במילים אלו: "כּמֹו כּמּוֹן אֲשֶר יֹאמַר בְּעָלָיו:/ צְמַח! מָחָר תְּשֻקֶּה מֵי תְעָלָה".

תרומתו לשירת ספרד

אבן כלפון הוא מהקדומים שבמשוררים העבריים של ספרד. יצירתו מבטאת שלב חשוב בהתפתחות השפה עברית שנהפכת לציורית וגמישה יותר. לשונו היא לשון המקרא כפי שקראו אותה בני דורו בתרגומו הערבי של סעדיה גאון. אמנם דונש בן לברט כבר התחיל בשימוש בשפה זו, אבל על ידו נתגבש סגנונה המיוחד, וכך נוצרה אסכולה חדשה של שירה שאבן כלפון "פתח את שעריה". נושאי שיריו של אבן כלפון היו חדשים לספרות של אותם זמנים, לא היחיד בבחינת רעיון דתי או חברתי, אלא הפרט ורגשותיו ומאווייו. לא טובת העדה ושמחתה אלא שמחתו, גורלו וטובתו של האדם עצמו. בכך הוא נחשב יחד עם דונש בן לברט לאחד מראשוני המשוררים של שירת החול הספרדית, הותיר אחריו מספר גדול של שירי יין ושירי חול.

קישורים חיצוניים

• כתבי ר' יצחק אבן כלפון בפרויקט בן-יהודה
• שירי ר' יצחק אבן כלפון י"ל סדורים מוגהים ומבוארים עם מבוא וחילופי נוסחאות בידי א. מירסקי. מוסד ביאליק 1961
• יצחק אבן כלפון, דף שער בספרייה הלאומית