יצחק בלפר
יצחק בלפר (6 בפברואר 1923 – 22 בינואר 2021) היה צייר ופסל ישראלי. אחרון יתומי יאנוש קורצ'אק.[1]
 | |
| יצחק בלפר ליד האנדרטה לזכר קורצ'אק והילדים אותה יצר בגינזבורג, גרמניה, 2003 | |
| לידה |
6 בפברואר 1923 ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה | 22 בינואר 2021 (בגיל 97) |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון |
| תאריך עלייה | 1949 |
| מקום לימודים |
מכון אבני |
| פרסים והוקרה |
פרס נחום גוטמן לאיור (1979) |
| בת זוג | רוזה בלפר |
| צאצאים | בנו, חיים בלפר ושתי נכדותיו : נטע ועלמה בלפר |
| מספר צאצאים | 1 |
  | |
ביוגרפיה עריכה
בלפר נולד וגדל בוורשה, פולין, בן שלישי מבין ששת אחיו, לאסתר, עקרת בית ולחיים, סוחר. כשהיה בן 4 התייתם מאביו, ועבר להתגורר בבית סבו יחד עם אמו ואחיו. בין השנים 1930–1938 למד בבית הספר של בית היתומים של יאנוש קורצ'אק. בתום תקופת הלימודים, הגיש בקשה מיוחדת להמשיך ולהתנדב שנה נוספת לעזרה בבית היתומים וכך היה.
בתחילת מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי פולין, בספטמבר 1939, אחרי כיבוש ורשה על ידי הגרמנים ולפני הקמת הגטו, נפרד מאמו וברח עם חבר לברית המועצות דרך היערות. עוד באותו חודש הגיע לאזור רוסיה הלבנה, ושם עבד בעבודות כפייה במכרות הפחם באורל.
ב-1941 עבר להתגורר בטשקנט והתגייס לצבא האדום. הוא הוצב באחד מגדודי הפרשים של הצבא. עם פירוק הגדוד בו שירת נשלח לעבוד בבית חרושת חיוני, שם עבד עד תום המלחמה.
ב-1946 שב לוורשה, וגילה שכל משפחתו נספתה בשואה. ב-1947 עלה לארץ ישראל במסגרת ההעפלה באניית "אף-על-פי-כן" של ההגנה, והועבר על ידי שלטונות המנדט הבריטי למחנות המעצר בקפריסין. בקפריסין למד רישום ופיסול בהדרכתו של זאב בן-צבי. ב-1949 עלה לישראל. הוא התגייס לשירות בצה"ל ושירת כשנתיים.
לאחר מלחמת סיני, סיים בלפר ארבע שנות לימוד במכון אבני לאמנות, ושנתיים נוספות בלימוד תולדות האמנות. ב-1965 התקבל כחבר באגודת הציירים והפסלים. שלוש שנים לאחר מכן ייסד וניהל חוגים לציור בעיריית תל אביב-יפו במסגרת ארגון עובדים. הוא מונה ליועץ אמנותי בעיריית תל אביב. ב-1972 החל לשמש כמרצה לציור באוניברסיטה העממית בתל אביב.
ב-2003 הוסר הלוט מעל אנדרטה שייצר לזכרו של יאנוש קורצ'אק והילדים בגינצבורג (אנ'), גרמניה.[2]
יצירותיו הוצגו בתערוכות רבות בישראל וברחבי העולם.
בשנת 1961 התחתן עם רוזה, ושנה לאחר מכן נולד בנם היחיד חיים.
פרסים עריכה
- בדצמבר 1979 תערוכה קבועה וקבלת פרס נחום גוטמן לאיור על נושא ה"שואה".[3]
ספריו עריכה
- 2014 – "בית לבן בעיר אפורה" – ביוגרפיה, הוצאת גוונים (הספר בקטלוג ULI)
- 2015 – "האיש שידע לאהוב ילדים" – ספר ילדים, הוצאת ינוקא (הספר בקטלוג ULI)
- 2016 – "המלך מתיא הראשון" – ספר ילדים מאת יאנוש קורצ'אק – תרגם מפולנית, עיבד ואייר, יצחק בלפר, הוצאת ינוקא.[4] (הספר בקטלוג ULI)
- 2019 - " קאיטוש המכשף " - ספר ילדים מאת יאנוש קורצ'אק - תרגם מפולנית ועיבד יצחק בלפר, הוצאת ינוקא. (הספר בקטלוג ULI)
תערוכות יחיד עריכה
- 1967 – מוזיאון הארץ, רמת אביב
- 1968 – יד לבנים, רחובות
- 1969 – מוזיאון בית לוחמי הגטאות (כחצי שנה)
- 1970 – מוזיאון רמת גן
- 1971 – מוזיאון יד ושם, ירושלים (כחצי שנה)
- 1972 – מועדון "צוותא", תל אביב
- 1973 – מוזיאון מגנס (אנ'), ברקלי, ארצות הברית (כשנתיים)
- 1975 – אונסק"ו, פריז, צרפת. כנס בין לאומי למשנתו של יאנוש קורצ'אק
- 1977 – מוזיאון משואה, תל יצחק (כשלוש שנים)
- 1984 – תיאטרון חיפה (חודשיים).
- 1992 – מוזיאון אמנות יד ושם, ירושלים (חמישה חודשים) לציון 50 שנה להירצחם של קורצ'אק והילדים
- 1995 – היכל יהדות ווהלין, גבעתיים (שלוש שנים)
- 1998 – אוניברסיטת וופרטל (אנ'), גרמניה. הזמנה של אגודת יאנוש קורצ'אק בגרמניה
- 1998 – גוטיגן, בית ספר על שם יאנוש קורצ'אק, בית ספר גבוה לאמנות, ברלין, גרמניה
- 2000 – גלריה ברנרד, תל אביב
- 2003 – בית הסתדרות המורים
- 2003 – מוזיאון בית שטורמן, עין חרוד מאוחד בשם "יאנוש קורצ'אק חוזר לעין חרוד"
- 2003 – אולם העירייה, גינצבורג, גרמניה
- 2005 – סמינר למורים, פלוצק פולין
- 2006 – יד לבנים ראשון לציון
- 2007 – המוזיאון היהודי בלונדון, לונדון, אנגליה. כחלק מתערוכה לזכר יאנוש קורצ'אק ופועלו
- 2010 – מרכז השואה ורצח עם ביוהנסבורג, יוהנסבורג, דרום אפריקה
- 2013 – הגלריה לאומנות, מכללת קיי, באר שבע
- 2014 – התיאטרון הקאמרי, תל אביב, הטקס העירוני לציון ערב יום השואה
- 2014 – מרכז ענב לתרבות, תל אביב
- 2017 – הכנסת, תערוכה ביום השואה
תערוכות קבוצתיות עריכה
- 1970 – מוזיאון ביז'אנסון, צרפת.
- 1981 – בנייני האומה, ירושלים – מפגש עולמי של ניצולי השואה.
- 1988 – תערוכה משותפת עם אבא פניכל, באוניברסיטה. גרמניה המערבית – "תמונות ממחנה כפייה וגטו".
קישורים חיצוניים עריכה
- יצחק בלפר, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים
- אמילי עמרוסי, "אני עדיין ילד של קורצ'אק", באתר ישראל היום, 5 בנובמבר 2015
- איתמר אייכנר, אחרון יתומי יאנוש קורצ'אק הלך לעולמו בגיל 98, באתר ynet, 23 בינואר 2021
- אורן דגן, פרדה – נפטר אחרון החניכים של קורצ'אק, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 23 בינואר 2021
- בין שני העולמות יצחק בלפר-אמן יוצר, באתר ינוקא, ספרים אוהבים ילדים
יצחק בלפר (1923-2021), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ איתמר אייכנר, אחרון יתומי יאנוש קורצ'אק הלך לעולמו בגיל 98, באתר ynet, 23 בינואר 2020
- ^ Ein Denkmal für Janusz Korczak (בגרמנית), הפסל נמצא ב Dominikus Zimmermann Strasse ליד Maria Ward Gymnasium)
- ^ ויגודסקי – חתן פרס "משואה", מעריב, 7 בדצמבר 1979
- ^ המלך מתיא הראשון / מאת: יאנוש קורצ'אק, תרגם מפולנית, עיבד וצייר: יצחק בלפר (חניכו של יאנוש קורצ'אק), באתר הספרייה הלאומית של ישראל