יצחק גרציאני
יצחק (זיקוֹ) גְרַציָאני (4 באוגוסט 1924 – 7 ביולי 2003) היה מנצח ומעבד מוזיקלי ישראלי. מנצחן של תזמורת צה"ל ושל מקהלת צדיקוב.
 | |
| לידה |
4 באוגוסט 1924 רוסה, בולגריה  |
|---|---|
| פטירה |
7 ביולי 2003 (בגיל 78) ישראל |
| עיסוק |
מנצח, מלחין |
  | |
תוכן עניינים
חייועריכה
יצחק בן יוסף גרציאני נולד ב-1924 ברוסה שבבולגריה למשפחה בת חמש נפשות. לאחר סיום לימודיו בבית ספר תיכון, במהלך מלחמת העולם השנייה, שהה במחנות עבודה, עד כניסת הצבא האדום לבולגריה בספטמבר 1944. מיד עם שחרורו עבר לסופיה, נשא לאישה את אהובתו דורה, ונרשם לאקדמיה למוזיקה שם. בסוף 1948, לאחר סיום לימודיו באקדמיה וזמן קצר לאחר קום מדינת ישראל, עלה אליה עם אשתו, בתו הבכורה והוריו.
עוד בטרם הספיק להתאקלם בישראל, התחיל לנגן בחצוצרה בתזמורת צה"ל. מאחר שבאותם ימים היה מחסור בעיבודים לשירי לכת ישראליים, התזמורת השמיעה שירי לכת אנגלים ואמריקאים. גרציאני נרתם למשימה וכתב שפע של עיבודים לשירי לכת ישראלים, אשר מושמעים עד היום על ידי תזמורות בישראל. עם תום שירותו בצה"ל, בשנת 1952, המשיך כמעבד וכמלחין בתזמורת צה"ל כאיש מילואים.
משנת 1952, ניהל וניצח על מקהלת צדיקוב, והיה מעורב בהפקת מופעים במסגרת תיאטרון גיורא גודיק, התיאטרון הקאמרי, תיאטרון הבימה, האופרה הישראלית, רביעיית מועדון התיאטרון, הגשש החיוור, שלישיית גשר הירקון, שוקולד מנטה מסטיק, וכן בכינוסי המכביה וכינוסי הפועל.
כמו כן, היה מנצח בתוכנית הרדיו "תיבת נח". הוא ניצח על תזמורת הבידור של רשות השידור, בפסטיבלי הזמר והפזמון, פסטיבלי הזמר המזרחי ובפסטיבל שירי הילדים.
בשנים 1970–1973 היה חבר במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, שיעצה לשר החינוך יגאל אלון.
בשנת 1962 מונה למנצח תזמורת צה"ל, תפקיד שמילא עד יומו האחרון, וממנה פרש בדרגת אלוף-משנה. במסגרת התזמורת הופיע בעצרות ממלכתיות רבות, וערך עם התזמורת מסע הופעות בכל רחבי העולם. ב-1969, עם עלייתה לארץ מרוסיה של הזמרת נחמה ליפשיץ, ערך איתה סיבוב הופעות בארץ ובעולם.
בפסטיבל הזמר והפזמון 1965 היה אחראי לעיבוד של השיר הזוכה "איילת החן", ללחן של נתן שחר ולמילים של עודד בצר, השיר בוצע בפסטיבל פעם אחת על ידי אריק איינשטיין ופעם אחת על ידי יפה ירקוני.
רגע מרגש במיוחד עבורו היה ניצוח על ההמנון המצרי, בעת קבלת פני אנואר סאדאת ב-1977. לימים אמר שהחלום שלו הוא לנצח על ההמנון של מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. חצי מחלומו התגשם כשזכה לנצח בטקס החתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן.
בסך הכול כתב גרציאני כ-1,000 עיבודים ליצירות ישראליות. הוא כתב גם מוזיקה מקורית לסרטים, בין היתר "עץ או פלסטיין", "דליה והמלחים", "הבו בנות לאילת" ו"מוישה ונטילטור".
הוא שיתף פעולה עם המלחין ליאונרד ברנשטיין בניצוח על מקהלת הילדים צדיקוב בביצוע הבכורה העולמי של הסימפוניה "קדיש" עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בדצמבר 1963 עליה הוזמן לנצח גם ב 1976 במסגרת אירוע יובל ה-200 לארצות הברית.
יצחק גרציאני הפך להיות אחת הדמויות האהובות בציבור הישראלי בזכות נועם הופעתו אשר קרנה אצילות רבה. דמותו התמירה, המנצחת במרץ אך בעדינות, הפכה חלק מנוף התרבות. בשנת תשנ"ו-1996 הוענק לו התואר יקיר תל אביב. באירוע מחווה שנערך לכבודו, זמן קצר לפני מותו, כינה אותו שאול מופז "שרביטו של צה"ל". גרציאני נפטר לאחר מחלה ארוכה בביתו ברמת אביב בגיל 79, ונטמן בבית העלמין קריית שאול.[1]
בעיר סופיה, בירת בולגריה, נקרא רחוב גדול על שמו וכן בכפר סבא.בשנת 2016 נקרא על שמו רחוב בשכונה החדשה פסגות אפק, בראש העין.
עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על ביתו ברחוב אבן גבירול 173 בתל אביב.
מעיבודיועריכה
- כל הקולות. חלק א', תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י – מפעלי תרבות וחנוך (ספרייה למוזיקה ע"ש נסימוב), 1994.
דיסקוגרפיהעריכה
- כל השירים (כמעט); [כל הלחנים והעיבודים: יצחק (זיקו) גרציאני; עריכה והפקה: נחום היימן], חולון: הליקון ('נוסטלגיה עברית'), 2003.
קישורים חיצונייםעריכה
- יצחק גרציאני, באתר זמרשת
- יצחק גרציאני, באתר בית לזמר העברי
- לוח הנצחה הוצב ברחוב אבן גבירול לזכרו של יצחק גרציאני (זיקו), באתר TLV.AM
- יצחק גרציאני באתר "כולנו בולגרים"
- לזכר יצחק גרציאני באתר תזמורת צה"ל
- תמר אבידר, המנצח-המלווה יצחק גרציאני: נחמה ליפשיץ היא אדית פיאף היהודית, מעריב, 24 באפריל 1969
- חגי חיטרון, מת יצחק (זיקו) גרציאני, המנצח והמעבד, באתר הארץ, 7 ביולי 2003
- כתבי ynet, המנצח יצחק "זיקו" גרציאני נפטר, באתר ynet, 7 ביולי 2003
- "האור בעיניו רענן" - יצחק (זיקו) גרציאני, בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
חיים שכאלה עם יצחק גרציאני, הערוץ הראשון, 1975
