יצחק דוד בוקשפן

פעיל ציוני ואיש ציבור

יצחק דוד בוקשפן (י"ד בתשרי תרס"ה, 22 בספטמבר 1904כ' באב תשל"ב, 31 ביולי 1972) היה משפטן, מראשי התנועה הרוויזיוניסטית (הצה"ר) וחבר ההנהגה העולמית שלה, ציר בקונגרסים הציוניים, חבר נשיאות הוועד הפועל הציוני ואיש ציבור.

מימין לשמאל: ד"ר אריה אלטמן וד"ר יצחק דוד בוקשפן, 1949

תולדותיו

עריכה

נעוריו ולימודיו

עריכה

יצחק דוד בוקשפן נולד לאמו מרים בת יצחק דוד לזרוביץ ולאביו יהושע, בבויאן, שבבוקובינה, שהייתה אז חלק מהקיסרות האוסטרו-הונגרית. בקיץ 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עקרה המשפחה לבירת הקיסרות ווינה. לאחר המלחמה, למד משפטים באוניברסיטת וינה. ובמסגרת פעילותו הסטודנטיאלית, השתתף כנציג ההסתדרות העולמית של הסטודנטים היהודים בוועידה, שבה השתתפו סטודנטים יהודים ולא יהודים, על בעיית האנטישמיות, ליד פריז בשלהי 1927. בשנת 1929, הוענק לו תואר ד"ר למשפטים מאוניברסיטת וינה. באותה שנה הצטרף לקורפורציה הציונית "עבריה" (שנוסדה ב-1892 וד"ר בנימין זאב הרצל היה חבר הכבוד שלה). והצטרף לתנועת הצה"ר באוסטריה ונבחר לעמוד בראשה. מאז, בתפקידיו בתנועה הרוויזיוניסטית עמד בתכתובת קבועה עם מנהיג התנועה זאב ז'בוטינסקי.[1] בשנת 1930 נשא את אולה בת אביגדור זוננשיין (1905 – 1980). ב-1933 ערך את ביקורו הראשון בארץ ישראל, ושנה לאחר מכן עלה עם רעייתו.

בארץ ישראל בתקופת המנדט: 1934–1948

עריכה
 
חברי הוועד הפועל העולמי של ברית הצה"ר בפריז 1948. שורת העומדים (מימין): ד"ר ראובן הכט, ד"ר שמשון יוניצ'מן, ד"ר יצחק דוד בוקשפן, אליעזר שוסטק, עמנואל כהן. שורת היושבים: (מימין): אהרן צבי פרופס, יעקב רובין, מאיר גרוסמן, ד"ר אריה אלטמן, ברוך ויינשטיין

בוקשפן מילא שורה של תפקידים במסגרת תנועה הרוויזיוניסטית העולמית ובארץ ישראל. הוא נבחר לתפקיד ציר בקונגרסים הציונים ה-17, בבזל (בשנת 1931), ה-18 בפראג (בשנת 1933), ה-22 בבזל בשנת 1946, ה-23 וה-24 בירושלים. היה פעיל בשורות האצ"ל בשנים 1936 – 1937.

כפעיל ציוני בולט ומשתתף פעיל בהנהגת התנועה הרוויזיוניסטית נעצר בוקשפן פעמים אחדות על ידי השלטונות הבריטיים ונחקר על ידי אנשי הבולשת הבריטית. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה בוקשפן יחד עם ד"ר שמשון יוניצ'מן ואהרן צבי פרופס שותפים לתמיכתו הרשמית של האצ"ל בבריטים עקב המלחמה.
קודם לכך, באפריל 1939, התקיים בבאר יעקב כינוס חשאי שבמהלכו הוחלט כי דוד רזיאל, מפקד האצ"ל, יקבל גם את הפיקוד על תנועת בית"ר בארץ ישראל ואת התואר "נציב בית"ר". במעמד זה נכח בוקשפן בתור יושב ראש "ועד המורשים" של ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח) בראשותו של זאב ז'בוטינסקי. והוקראה על ידו פקודת היום בדבר מיזוג שני הארגונים.[2] עם מעצרו של רזיאל, שיגר זאב ז'בוטינסקי מלונדון, מברק סודי אל בוקשפן, המאשר מינויו הזמני של חבר מפקדת האצ"ל חנוך סטרליץ, בתפקידיו של רזיאל.[3] באותה תקופה, הייתה המדיניות כלפי הבריטים בעקבות המלחמה העולמית, לסלע מחלוקת כבדה בתוך האצ"ל. בוקשפן, שהיה מעורב במהלכים החשאיים ברובם לקביעת המדיניות החדשה, ראה את מחלוקת העמוקה שנתגלעה, ועשה כל מאמץ כדי למנוע את הפילוג, אך ללא הצלחה. יוצאי האצ"ל, שלא השלימו עם תמיכה ואף שיתוף פעולה עם הבריטים בתקופת המלחמה, הקימו את לח"י.[4]

ערב הקמת מדינת ישראל ובמסגרת ההכנות להקמתה על ידי ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, היה בוקשפן אחד מחברי "הוועדה המייעצת של הסוכנות היהודית", שהתכנסה בסמוך לבניין האו"ם בארצות הברית.

בשנות מדינת ישראל: 1948–1972

עריכה

בוקשפן מילא בתקופת המדינה תפקידים בכירים בתנועת ז'בוטינסקי על כל שלוחותיה. בין השאר, בשנים 1948 – 1960, היה חבר ההנהלה העולמית של קרן תל חי, מנהל הכספים בתנועת החרות, בתנועה העולמית של חרות – הצה"ר (בשנים 1949–1957) וחבר בוועד המורשים של הצה"ר. ממיסדי המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי ושנים רבות חבר הנהלת מכון ז'בוטינסקי בישראל.

משפחתו

עריכה

אולה בוקשפן, רעייתו, הייתה רופאת עיניים, מהרופאות הראשונות של קופת חולים לאומית. אולה בוקשפן שרתה באצ"ל ומ-1944 פעלה במחתרת לח"י. במערכה של האצ"ל ביפו בימים 25 – 28 באפריל 1948, טיפלה במסירות בלוחמי האצ"ל שנפצעו במהלך הקרבות.[5][6]

המשפחה התגוררה כשלושים שנה ברחוב המלך ג'ורג' בבית מספר 34, סמוך ל"מצודת זאב" בתל אביב. והפעילות התנועתית הייתה חלק בלתי נפרד מאורח חייה.

בניהם הם אלדד בוקשפן, מהנדס, בעלים של משרד התכנון אלדד בוקשפן מהנדסים בע"מ, יושב ראש דירקטוריון חברת נתיבי איילון ואגודת מכבי תל אביב בכדורגל, ועמירם בוקשפן, לשעבר, מנכ"ל הרשות לעסקים קטנים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ומכהן כמ"מ יושב ראש הנהלת מכון ז'בוטינסקי בישראל.

זיכרון והנצחה

עריכה

לאחר פטירתו, אמר עליו בדברי ההספד, נגיד מסדר ז'בוטינסקי, אליהו גלעזר, כי "כל מעשיו בתום-לב עשה והיות שאדם מסור היה מטבעו, פעל תמיד ובכל דבר עם הנפש כולה, עם הנשמה כולה, עם הלב כולו – ולכן אולי נשבר. כי למרות הקלילות הוינאית שהייתה טמונה ממש בדמו, קיבל הכל בכובד ראש". ד"ר דוד בוקשפן, או "מיקרו", כפי שכינוהו בחיבה ידידיו נודע כאחד אשר "אוהב את ז'בוטינסקי ואהוב על זאב ז'בוטינסקי".[7]

  • בעריכת יוסף כרוסט ראה אור הספר: ד"ר דוד בוקשפן בתל אביב בשנת 1988, בהוצאת המשפחה.
  • על שמו נקרא רחוב בתל אביב.[8]

לקריאה נוספת

עריכה
  • יהושע אופיר, ראשוני אצ"ל 1931 – 1940, תל אביב: העמותה ע"ש חנניה ואולגה יקותיאלי – ליד ראשוני אצ"ל, תשס"ב 2002
  • יהושע אופיר, ספר העובד הלאומי: תולדות תנועת העבודה הלאומית בארץ-ישראל, תל אביב, הוצאת הסתדרות העובדים הלאומית, תשי"ט 1959
  • ח' בן-ירוחם, ספר בית"ר, קורות ומקורות, א-ג, ירושלים ותל אביב, הוועד להוצאת ספר בית"ר, תשכ"ט 1969 – תשל"ו 1975
  • דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי, א-ו, תל אביב 1965 – 1980

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו: תכתובת בין ז'בוטינסקי לבין בוקשפן, בתיקים א 1 - 2 / 23 / 1 (26.5.1933), א 1 - 2 / 23 /2, א 1 - 2 / 24 / 2, א 1 - 2 / 25 / 2, א 1 - 2 / 26 / 2, א 1 - 2 / 28, א 1 - 2 / 29 / 1, א 1 - 2 / 29 / 2, א 1 - 2 / 30 / 1, ג 2 - 6 / 7, ג 7 - 4 / 1, בארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.
  2. ^ ראו: יהושע אופיר, ראשוני אצ"ל 1931 – 1940, תל אביב: העמותה ע"ש חנניה ואולגה יקותיאלי – ליד ראשוני אצ"ל, תשס"ב 2002, [להלן: יהושע אופיר, ראשוני אצ"ל], עמ' 261.
  3. ^ יהושע אופיר, ראשוני אצ"ל, עמ' 267.
  4. ^ יהושע אופיר, ראשוני אצ"ל, עמ' 316.
  5. ^ ראו: לח"י אנשים, (יושב ראש המערכת: נחמיה בן-תור, כרך ראשון, תל אביב: הוצאת "יאיר" ע"ש אברהם שטרן, תשס"ב – 2002, עמ' 143.
  6. ^ מתה ד"ר אולה בוקשפן ממייסדות קופ"ח לאומית, מעריב, 2 ביוני 1980
  7. ^ מפנקס המסדר, ידיעון פנימי של המסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי בארץ ישראל, מס' 40, מרחשון תשל"ג – נובמבר 1972, עמ' 12.
  8. ^ מדריך הרחובות באתר עיריית תל אביב-יפו