יצחק די ליאון
רבי יצחק די ליאון היה רב ומקובל ספרדי. נולד בעיר לאון שבצפון ספרד. שימש כרבה של טולדו. היה מאחרוני רבני קסטיליה, ונפטר שנים מעטות לפני גירוש ספרד כשהוא בן למעלה משבעים.
לידה | המאה ה־15 |
---|---|
פטירה | המאה ה־15 |
מדינה | ספרד |
מקום מגורים | אוקניה |
תקופת הפעילות | ? – המאה ה־15 |
רבותיו | יצחק קנפנטון |
תלמידיו | אברהם סבע |
קורות חייו
עריכההרב די ליאון היה תלמידו של רבי יצחק קנפנטון, עסק רבות בקבלה ובתורת הנסתר ומיוחסים לו מעשי ניסים. זכה לכבוד רב מרבי יוסף קארו אשר כינהו 'רבינו הגדול', וכן ממהר"י בן חביב שכינהו 'האר"י הגדול'[1]. רבי דוד קונפורטי, בספרו הביבליוגרפי "קורא הדורות", ייחס לו את כתיבת ספר מגילת אסתר אשר עוסק בתשובות להשגות הרמב"ן על ספר המצוות של הרמב"ם. רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) הוכיח בספרו "שם הגדולים" שזיהוי זה שגוי, ומחבר הספר הוא חכם יהודי מאיטליה, רבי יצחק ליאון אבן צור, מדור מאוחר יותר אשר שם משפחתו הוא ליאון ואילו אצל רבי יצחק די ליאון השם 'ליאון' מלמד על עיר מוצאו.
רבי יצחק די ליאון היה שותף לחוג מקובלים אשר ממנו יצא "ספר המשיב" אשר שלל באופן קיצוני את העיסוק בפילוסופיה אשר רווח אצל חלק מיהודי ספרד. אף על פי כן, רבי יצחק די ליאון, כתלמיד בבית מדרשו של רבי יצחק קנפנטון, עסק רבות בלוגיקה ברוח הלוגיקה של אריסטו, ככלי לניתוח ולימוד סוגיות התלמוד וההלכה.
רבי יצחק די ליאון נפטר ונקבר בטולדו. ר' יוסף הכהן הרופא כותב בספרו עמק הבכא[2] כי בעקבות ציוויו של רבי יצחק די ליאון בחלום לאשתו, חרשו את קברו יחד עם קברי הרא"ש, רבנו יונה ועוד, ושוב לא נודע מקום קבורתם (ככל הנראה למנוע התעללויות בעצמותיהם).
מתלמידיו המפורסמים היה רבי אברהם סבע, בעל החיבור הקבלי על התורה, "צרור המור". וגם רבי שמואל סיריליו [אבן-סיד] בעל "כללי שמואל". חלק מתלמידיו הגיעו לפאס שבמרוקו, ותיעדו חידושי תורה ממנו.[3]
הערות שוליים
עריכה- ^ או"ח תקפ"א ד"ה ואהא. או"ח סימן כז', ד"ה 'גרסינן'
- ^ קרקוב תרנה, עמ' 99. במהדורת ראובן בונפיל נמצא בעמ' 119, פיסקא קלב.
- ^ ראו כתב יד ספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית Ms. 5478 עמ' 91 (עימוד דיגיטלי באתר כתיב).