יצחק יהודה כהן

יצחק יהודה כהן (1872–1956) היה מנהיג קהילתי בקרב היהדות הספרדית בירושלים וחבר בוועד העדה הספרדית בירושלים.^[1] סוחר מצליח ופעיל ציוני. רכש וגאל את האדמות שעליהן הוקמה שכונת רחביה,^[2] וכן האדמות שעליהן הוקם נווה דניאל בגוש עציון.

ביוגרפיה

כהן עלה לארץ ישראל בשנת 1890 מלאריסה שביוון, אל בית דודו אשר בעת ההיא התגורר בירושלים העתיקה. שנה לאחר עלייתו, בגיל 18 בלבד, נישא לשרה בת דודתו בת ה-14, וכשנה לאחר מכן הפך כהן לאב לבתו הבכורה. הצלחותיו הן במסחר והן בהנהגה הקהילתית בארץ ישראל היוו דוגמה לאחיו הצעירים ולבני המשפחה הנוספים, שעלו בעקבותיו אחד-אחד. בחלוף השנים מנו צאצאיו חמש בנות ושלושה בנים. רוב ילדיו גרו ברחביה, שאדמותיה נרכשו על ידו עם שלושה מרעיו, מלכתחילה עבור הכשרת הישוב, מידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים, במהלך ארבע פעימות שונות לאורך כל שנות העשרים. בשנתו האחרונה שב לירושלים מרמת גן (משהות בת מספר שנים בציווי רופאו), ובחר להתגורר בפנסיון ברחביה, בקרבת צאצאיו. את מותו מצא כהן בשנת 1956, והוא נטמן בהר המנוחות שבמערב ירושלים, הגם שאחוזת קבר משפחתית שרכש בשעתו הייתה דווקא בבית הקברות היהודי הספרדי בהר הזיתים, וזאת כי במותו, בית הקברות היהודי הספרדי בהר הזיתים היה עדיין בשליטת ירדן.

תרומתו לציונות

כשהחלה המנהיגות הציונית להתכנס בארץ בשנות ה-20 המוקדמות, עם הגעת ועד הצירים והתארגנות הממסד הציוני בארץ, הפך סוחר מקומי זה למסייע לה בדרכים שונות. דוגמה לכך ניתן לראות כאשר התברר שוועד הצירים נזקק למזומנים, מיהר כהן לתרום להם את כל תכשיטיה של אשתו. כך הפך במהרה לעזר-רב למנהיגים בולטים דוגמת חיים ויצמן, מנחם אוסישקין, ארתור רופין, טהון ועוד. כהן אף הכיר להם את מנהיגי הדתות האחרות בארץ ישראל ובעבר הירדן, ובמיוחד את האמיר עבדאללה הראשון לימים מלך ירדן והכפופים לו ועוד. בנוסף, ניסה כהן, להשיג עבור ועד הצירים את הכותל המערבי, בעזרת חאג' אמין אל-חוסייני הצעיר בטרם מינויו כמופתי, רעיון שנחסם לצערו באיבו.^[3]

חברת הכשרת היישוב נעזרה בו רבות לצורך רכישת קרקעות ברחביה^[2] מהכנסייה האורתודוקסית, ולא פחות - מאפנדים ערביים, למשל, בעמק הירדן לכל אורכו: רכישת אדמות מפעל חברת אשלג ארץ-ישראלית. נוסף על כן, עמל כהן לצורך השגת זיכיון ההפעלה לפנחס רוטנברג עבור חברת חשמל בנהריים - אשר הושג בין היתר בזכות מאמציו. כמו כן, כהן רכש עבור בנו שנשלח ללמוד חקלאות בטולוז שבצרפת, את אדמות נבי דניאל שבהרי חברון, אשר לימים הפכו ליישוב נווה דניאל. גם חכירת הקרקעות הענקית בעבר הירדן ("חצי הצהרת בלפור" בפי שליחי המוסדות הלאומיים הייתה ביוזמתו שם בשיתוף פעולה עם האמיר עבדאללה ידידו, כהן תכנן לנטוע קנים ולהקים תעשיית סוכר מקומית, אלא שהניסיון הוכשל על ידי השלטון הבריטי. מכלול פעילות ענפה זו הייתה הרקע לניסיון הרצח שחווה בשנת 1936, על ידי שליח המופתי שכנו ואויבו, הוא ספג מספר קליעים, אך ניצל בנס. השלטון הבריטי תפס את הרוצח שברח, אך שחררו לבסוף, בשל "חוסר ראיות", עם זאת, אויבי המופתי הערביים עצמם, שלא היו מעטים, נשבעו לשפוט את השליח-המבצע, לדבריהם "על פי חוקי המדבר".^[4]^[5]^[6]

פעילותו הכלכלית

בראשית המאה ה-20 הפך כהן לחייט-צמרת, תוך שהרחיב את מתפרתו לכל בו להלבשה והנעלה, כולל יבוא, לראשונה במזרח התיכון. לשם כך, נהג כהן לנסוע 3–4 פעמים בשנה למרכזי מסחר באירופה על מנת לייבא תוצרת יוקרתית משם.^[7] תחילה סחר רק בירושלים, אך בשנת 1923 התרחב ליפו לרחוב שדרות ירושלים 8, אז שדרות המלך ג'ורג', שם פעל עד לפרעות 1936. לזמן קצר אף התרחב כנראה והגיע עד לראשון לציון.

במסגרת תהליך שימור המבנה בשדרות ירושלים 8 ביפו, משחזרים אמני "סטודיו תכלת", שמתמחה בשחזור ושימור של ציורי קיר וצבע אדריכלי, את השלט של בית המסחר משנות 1920. השחזור מתבצע לפי תמונה שצילם הצלם ההולנדי פרנק סחולטן.^[8]

שלט בית המסחר של יצחק יהודה כהן, שדרות ירושלים 8 (בית השק"ם) ביפו 1922-1923

כהן היה חדשן שהקדים לזהות את כוחה של הפרסומת, והרבה להשתמש בכורזים מתהלכים שכירים, בכרזות פרסום שהדביק בפתח חנויותיו. כן נעזר במודעות בעיתונות הארצית.^[9] כתוצאה מכך, בני כל האליטות העדתיות בארץ וגם מעבר לגבולותיה נהרו לקנות אצלו, וכדרכו, הוא פיתח יחסי ידידות אישית עם לקוחותיו בני כל הדתות. עובדה זו הועילה מאוד למוסדות הלאומיים מאוחר יותר, בהתגייסו לטובת הציונות המעשית בארץ.

כהן השתתף בפיתוחן של השכונות שמחוץ לחומות-ירושלים. תחילה עבר מהרובע היהודי הגדוש אל הרובע הנוצרי, למחיצת ידידים יוונים-אורתודוקסים. עם הולדת בתו השנייה (בשנת 1898) בחר לצאת אל מחוץ לחומות, לסביבות נחלת שבעה, בסמיכות לידידים אורתודוקסים כד"ר מזארקי המפורסם. לאחר מכן, עם תחילת המנדט בשנות ה-20, כבר בנה לעצמו בית מול גן אנטימוס, שהשתייך באותה התקופה ליוונים, אשר כיום ניצב באתרו בניין סנסור, בסמוך למדרחוב בן יהודה. לימים בנה כהן בית מודרני יותר (שכלל חידוש מהפכני: מעלית), בשכונת המרכז המסחרי, אשר כיום ניצב בפינת הרחובות אגרון/דוד המלך. לאחר הקמת המדינה כונה הבניין "בית המכס", ואילו כיום ניצב שם האגף המזרחי של מלון וולדורף אסטוריה ירושלים.

מנהיגות קהילתית

קשריו האישיים של כהן עם כל העדות והדתות, הפכוהו למנהיג קהילתי בקרב היהדות הספרדית בירושלים. בימי מלחמת העולם הראשונה עזר רבות לנצרכים היהודיים, וגם ליוונים האורתודוקסים, ובתוכם אנשי כנסייה ונזירים, שבשלהי מלחמת העולם הראשונה, אולצו כנתיני יוון בארץ ישראל לגלות לדמשק, משהוגדרו אויבי הטורקים.^[10] בסיום המלחמה, מלך יוון פיצה אותו על הוצאותיו וגם כיבד אותו בעיטורים.

בנוסף היו גם צעירים יהודיים ירושלמיים שחבו לו את חייהם, כיוון שהצליח להשיג חנינה עבורם בעקבות עריקתם מצבא טורקיה, משנתפסו ונשפטו להיתלות בשער יפו.^[11] הקונסוליות הזרות בירושלים ייחסו אמנם לעצמן את המתקת הדין, אלא שכתבי החנינה נמסרו על ידי הפקידות הטורקית דווקא לידיו של כהן ולא לאחרים.

שכר מצווה

יצחק יהודה כהן היה שונה בהערכתו את מעשיו עבור המוסדות הלאומיים, בהשוואה לרבים מבני דורו, שתיעדו בכתב את פעילותם הציונות במו ידיהם. בעיניו הדבר היה לא ראוי, וזאת כיוון שהגדיר זאת כעזרה לזולת, גמילות חסדים ואף מתן בסתר שמלכתחילה נאסר לפרסום. הוא האמין בכל לבו ש"שכר מצווה - מצווה". לכן השביע את בניו שלא להפיץ כל מידע אודות פעילותו-הציונית. עם זאת, מי שהחליט לאחר מותו שאין צוואה זו חלה עליו כיוון שאיננו בנו - היה דווקא חתנו, יצחק רפאל מלכו. כעבור דור שלם גם נכדיו החלו לפרסם את מעשיו ותרומתו.

משפחתו

בנו, אלברט כהן, היה היבואן הראשון של מכוניות פיג'ו.^[12]^[13] יצחק רפאל מלכו נישא לשמחה, בתו השנייה של יצחק יהודה כהן. נכדו רפאל מלכו היה בנקאי ומנהל. נכד נוסף שלו הוא רפי מהודר, נמנה עם מפתחי הטפטפות שכיום בבעלות נטפים.^[14] נינו יצחק מלכו הוא עורך דין.

לקריאה נוספת

שרה מולכו ודותן גורן איש מעשים מאחורי הקלעים, עת־מול - יד בן צבי, יולי 2019
דוד עמית, לקורות חוות כהן ליד כפר עציון, אריאל (הוצאת ספרים), ירושלים 1984

מקורות

רות קרק ויוסף גלס, משפחת ולירו-שבעה דורות בירושלים 1800-1948, ירושלים: גפן, תשס"ו
יעקב אלעזר, דיור וקליטה ביישוב הישן: תר"ב-תרע"ט 1919-1842, תנועת יד לראשונים, תשמ"א
שריקה, שולית הכובען מפריז, קוויים לדמותה של רב-סבתא אלגרה כהן ראשון לציון, דצמבר 2016
יצחק רפאל מלכו, אישי האתמול - יצחק יהודה כהן, ירושלים, אוצר יהודי ספרד, 1959
משה נובומייסקי, מים הביקל לים-המלח, שוקן, 1958

קישורים חיצוניים

דיווח על פטירתו הבקר, יום רביעי, מרץ 28, 1956; עמוד 3
משק כהן, באתר אגודת בני גוש עציון

הערות שוליים

^ שבוע הגאולה בירושלים, באתר הארץ, 8 ביוני 1920
^ ¹ ² ליאת רון, ‏פורטפוליו עו"ד יצחק מולכו, באתר גלובס, 10 באפריל 2014
^ דותן גורן, שותף אמין לרכישת הכותל המערבי, חאג' אמין אל חוסייני בשרות "ועד הצירים", 1918 - 1920, הוצאת יד בן צבי
^ התנקשות באמצע היום בסוחר יהודי בירושלים, דבר, 12 ביולי 1936
^ נאשם בהתנקשות שוחרר, דבר, 13 במאי 1937
^ כיצד שוחרר המתנקש בי. י. כהן, דבר, 14 במאי 1937
^ רות עיטם פכטוביץ, בעבור (כף) נעליים: חפצים מגלמים היסטוריה, באתר ארץ חפץ, ‏2025-01-27
^ Leiden University Libraries Digital Collections, Street scene. Shops and people, NINO F Scholten Jaffa, Leiden University Libraries Digital Collections
^ עיתון דואר היום, דאר היום⁩, 21 ספטמבר 1923⁩ מודעת פרסומת, באתר אוסף העיתונות, הספריה הלאומית, ‏21 ספטמבר 1923⁩
^ יוסף אליהו שלוש, http://www.myheritageimages.com/V/storage/site2823291/files/00/15/10/001510_834621523049b4bsblm210.pdf פרשת חיי 1870–1930, 1930
^ שריקה, שנת העטלף, הוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת, דצמבר 2016
^ ,"נוסטלגיה לשבת: דגמי פיג'ו בישראל בכותרות מהעבר", באתר wheel, מיום 25 במאי 2018
^ , "היסטוריה" באתר לובינסקי
^ נעמה סיקולר, טפטוף של מיליונים, באתר כלכליסט, 17 ביוני 2010

[1] שבוע הגאולה בירושלים, באתר הארץ, 8 ביוני 1920

[כהן-2] ¹ ² ליאת רון, ‏פורטפוליו עו"ד יצחק מולכו, באתר גלובס, 10 באפריל 2014

[3] דותן גורן, שותף אמין לרכישת הכותל המערבי, חאג' אמין אל חוסייני בשרות "ועד הצירים", 1918 - 1920, הוצאת יד בן צבי

[4] התנקשות באמצע היום בסוחר יהודי בירושלים, דבר, 12 ביולי 1936

[5] נאשם בהתנקשות שוחרר, דבר, 13 במאי 1937

[6] כיצד שוחרר המתנקש בי. י. כהן, דבר, 14 במאי 1937

[7] רות עיטם פכטוביץ, בעבור (כף) נעליים: חפצים מגלמים היסטוריה, באתר ארץ חפץ, ‏2025-01-27

[8] Leiden University Libraries Digital Collections, Street scene. Shops and people, NINO F Scholten Jaffa, Leiden University Libraries Digital Collections

[9] עיתון דואר היום, דאר היום⁩, 21 ספטמבר 1923⁩ מודעת פרסומת, באתר אוסף העיתונות, הספריה הלאומית, ‏21 ספטמבר 1923⁩

[10] יוסף אליהו שלוש, http://www.myheritageimages.com/V/storage/site2823291/files/00/15/10/001510_834621523049b4bsblm210.pdf פרשת חיי 1870–1930, 1930

[11] שריקה, שנת העטלף, הוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת, דצמבר 2016

[12] ,"נוסטלגיה לשבת: דגמי פיג'ו בישראל בכותרות מהעבר", באתר wheel, מיום 25 במאי 2018

[13] , "היסטוריה" באתר לובינסקי

[14] נעמה סיקולר, טפטוף של מיליונים, באתר כלכליסט, 17 ביוני 2010

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]