יצחק קוליץ

יצחק קוליץ
	הרב יצחק קוליץ
לידה	13 ביוני 1922; י"ז בסיוון תרפ"ב; אליטא, ליטא
פטירה	24 ביולי 2003 (בגיל 81); כ"ד בתמוז תשס"ג; ירושלים
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	ישראל
השקפה דתית	יהדות
	אוגוסט 1983 – מאי 2002; (כ־18 שנים)
	→ הרב בצלאל ז'ולטי הרב אריה שטרן ←
תפקידים נוספים
	דיין בבית הדין הרבני הגדול

הרב יצחק קוליץ (י"ח בסיוון תרפ"ב – כ"ד בתמוז תשס"ג, 13 ביוני 1922– 24 ביולי 2003) היה רב ישראלי, דיין בבית הדין הרבני הגדול, רבה האשכנזי של ירושלים וחבר מועצת הרבנות הראשית. חתן פרס הרב קוק ופרס הרב מימון.

ביוגרפיה

נולד בעיירה אליטא^[1] (אליטוס) שבמחוז קובנה, לחנה פייגא ולרב דוד נחמן קולידצקי,^[2] ששימש כרב העיר וקודם ברבנות עיירות אחדות, ור"מ בסניפי ישיבת כנסת ישראל בשצוצין ובוקשנה.^[3] בגיל ארבע התייתם מאביו. בהיותו בן תשע השלים את לימודיו בבית ספר המקומי. לאחר מכן למד כשנה בישיבה ביאנובה, ולעיתים התאכסן אצל רב העיר הרב נחום ברוך גינצבורג (מחבר "מקור ברוך"). לאחר מכן למד כשנתיים בישיבת כנסת ישראל בסלובודקה, אצל הסבא מסלבודקה. שלט בשפה הגרמנית.^[4]

לימודים והוראה בארץ ישראל

בגיל 12, באלול תרצ"ד (1934), עלה עם אמו וכמה מאחיו לירושלים, למד כחצי שנה בישיבת תפארת צבי, ישיבה לצעירים מבית ישיבת חברון, אצל הרב מיכל דוד שלפוברסקי, ולאחר מכן החל ללמוד בישיבת חברון אצל הרב יחזקאל סרנא.^[5] באותה תקופה התקרב לרב איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת עץ חיים, וקיבל ממנו סמיכה לרבנות.

בשנת תש"ז, לאחר 13 שנות לימוד בישיבת חברון, נישא בטבריה לגיטל טובה (נפטרה בתשנ"ח), ילידת העיר, בתם של חיה דבורה ויעקב שמשון אוירבך, חסיד קרלין.^[6] לאחר נישואיו שימש כשנה כמעין משגיח בישיבה. בתש"ח, בימי מלחמת העצמאות ונוכח היעדרות רבני הישיבה, מונה רשמית לר"מ בישיבה. לאחר מכן שימש כר"מ בישיבת כפר הרא"ה וכר"מ בישיבת קלצק ברחובות, במקומו של הרב שך.^[7] תקופה קצרה לימד בישיבת איתרי.^[8]

דיינות

בשנת תשט"ז מונה לדיין בבית הדין הרבני בתל אביב^[9] ובשנת תשכ"ה מונה לאב בית הדין בתל אביב.^[10] זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים תשט"ו-תשי"ז^[11] וכן בפרס הרב מימון. בשנת תשל"א (1971), לבקשת מועצת הרבנות הראשית, נסע עם עמיתו הרב שמואל ברוך ורנר לווינה ופרסם דו"ח על פרשת גיורי וינה.

היה שותף במאבקם של רבנים חרדיים, בראשם הרב יוסף שלום אלישיב, כנגד הרב שלמה גורן, בין השאר סביב פרשת פסק דין האח והאחות.^[12] בתחילת תשל"ג (1972) העניקה לו מועצת הרבנות הראשית כושר לכהן כדיין בבית הדין הגדול.^[13] בהמשך השנה התמודד מול הרב יצחק ידידיה פרנקל על משרת הרב הראשי האשכנזי לתל אביב,^[14] אולם המועצה לא העניקה לו כושר רבנות לרב עיר,^[15] ועל כן מועמדותו סוכלה.^[16] היו שטענו שהדבר נבע ממאבקו ברב גורן.^[17]

בשנת תשמ"א (1981) מונה לחבר בית הדין הרבני הגדול לערעורים.^[18] בניסן תשמ"ג (1983) התמודד על משרת הרב הראשי לישראל האשכנזי,^[19] אך הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא נבחר לתפקיד ברוב קולות גדול.^[20]

רבנות העיר ירושלים

לאחר פטירת הרב בצלאל ז'ולטי, באלול תשמ"ג (1983), התמודד הרב קוליץ על משרת הרב האשכנזי של ירושלים, מול הרב לוי יצחק הלפרין, וניצח ברוב גדול.^[21] עמיתו הספרדי הרב שלום משאש העביר לאחריותו את הפיקוח על מערכת הכשרות בעיר.^[22] הרב קוליץ הוביל תהליך של ביצור והקשחת הנהלים, בין השאר בבתי המלון הרבים בעיר.^[23] כן הוביל מאבקים לשמירת צביונן של שכונות חרדיות, ונטל חלק במאבק חרדי נגד סלילת מחלף שער המזרח בגבעה הצרפתית^[24] וחלקים מסוימים בכביש בגין ואף פרויקט בנייה בהמבורג,^[25] בשל התגלות קברים המשוייכים ליהודים.

החל משנת תשמ"ג (1983), מתוקף תפקידו כרבה הראשי של ירושלים, שימש כחבר מועצת הרבנות הראשית.^[26] שימש כאחד מעורכי מפעל "אוצר מפרשי התלמוד" של מכון ירושלים, וכן כראש המערכת, ומאוחר יותר שימש כחבר נשיאות המכון.^[27]

החל משנת תשנ"ו חלה במחלה קשה. בעקבות הרעה במצבו הבריאותי, פרש מהתפקיד בחודש סיון תשס"ב. נפטר בשנת תשס"ג (2003), ונקבר בחלקת הרבנים החדשה בהר המנוחות.

הוציא לאור סדרת ספרים בשם "מנחת אליהו", שעסקה בסוגיות בש"ס והלכה,^[28] ו"מחנה יצחק" על חמישה חומשי תורה, שנדפס לאחר פטירתו.^[29]

חיים אישיים

הרב קוליץ היה נשוי לגיטל טובה לבית אוירבך מטבריה, ונולדו להם 7 ילדים. התגורר במשך שנים רבות בבני ברק, עד שנבחר לרבה של ירושלים.

אחיו ואחיותיו: חיים עמנואל קוליץ – סופר ויקיר ירושלים, שבנו הוא איש העסקים דוד קוליץ. צבי קוליץ – סופר ומרצה בישיבה יוניברסיטי בניו יורק. אליעזר שרגא (לואי) קוליץ –טייס לנקסטר בחיל האוויר הבריטי, שנהרג בהפצצה בזמן מלחמת העולם השנייה מעל ברסט. רחל מרגליות – סופרת וחוקרת מקרא, שנישאה לפרופ' מרדכי מרגליות. פייא – נישאה לרב אהרן מילבסקי. רבקה (ריוי) טץ – ציירת ומפסלת.^[30]

לקריאה נוספת

רבה של ירושלים: פרקים מחייו של... מרן הגר"י קוליץ – עיריית ירושלים תשס"ד (36 עמודים)
מאיר הלחמי, 'השיחה אינה עול – היא תענוג': שיחה עם הרב קוליץ, שערים, פרשת נשא תשמ"ד, עמ' 8–9
'מאבירי ההוראה, מאדירי הלומדות – ותורתו מכרזת עליו' – כתבת פרופיל נרחבת, מוסף שבת של יתד נאמן, ויחי תשס"ד, עמ' 6–19, 27
יעקב הייזלר, 'כליל תפארת' – במלאת עשור לפטירת הרב יצחק קוליץ, המבשר התורני 238, י"ג בתמוז תשע"ג, עמ' יב-יג
'לך דומייה תהילה' – שיחה עם עוזרו הרב יהושע פולק, שם, עמ' יד-טו
הרב מ. ברמן, 'מאבירי ההוראה שתורתו מכרזת על גדלותו' – במלאת עשור לפטירת הרב יצחק קוליץ, מוסף יתד נאמן, כ' תמוז תשע"ג, עמ' 14–19

קישורים חיצוניים

נשיא המדינה יצחק נבון - ארכיון המדינה, סרטון בערוץ "IsraelArchives", באתר יוטיוב (אורך: 01:50:12) – הקלטת דברי ברכה מאת הרב קוליץ (החל מדקה 1:43:50)
אילן מרסיאנו, נפטר יצחק קוליץ, הרב הראשי של ירושלים, באתר ynet, 24 ביולי 2003
מודעת אבל על מותו של הרב קוליץ, אתר עיריית ירושלים.
יצחק קוליץ (1922-2003), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ הרב הראשי לירושלים הגאון רבי יצחק קוליץ, הפרדס, תשרי תשנ"ה, עמוד 30, באתר היברובוקס.
^ שמו המקורי היה אברהם אליהו (בן נחום) פרשיצקי (ראו לדוגמה: תיקי נישומים של אישים ידועי שם - קוליץ יצחק, באתר ארכיון המדינה, עמ' 72), אך הסבא מנובהרדוק סייע לו להימלט מן הצבא הרוסי ונתן לו דרכון מזויף בשם דוד נחמן (בן יצחק) קולידצקי, ובשם זה השתמש עד מותו. לבנו, שנולד בעת שאביו היה חולה מאוד ושהה בטיפולים, קרא בשם יצחק, כשם המזויף של אביו, ולא כשמו האמיתי נחום. ילדיו קיצרו את השם מקולידצקי לקוליץ. ראו גם מכתב של הרב ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") אליו, בתוך: יחי ראובן, ירושלים תשנ"ג, עמ' תקלז-תקלט
^ ראו: הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר, כרך ג, ירושלים תשע"ו, עמ' 57; שם כרך ה, עמ' 195–196, 334, 336
^ חיים ארבלי, 'על משמר מתי ישראל', מוסף שבת של יתד נאמן, ערב פסח תשס"ד, עמ' 55
^ ביחס לרב סרנא התבטא הרב קוליץ: "זכיתי והייתי קרוב אליו במיוחד" (השכל א, חשוון תשנ"ה, עמ' יג-טז)
^ הודעה על החתונה, הצופה, 20 באוקטובר 1946
^ 'הרב יצחק קוליץ נבחר לרב הראשי של ירושלים', ברקאי א, קיץ תשמ"ג, עמ' 248; י. פריינד, 'רחובות כי הרחיב השם לנו', מוסף יתד נאמן, מוסף חול המועד סוכות תשס"ט, עמ' 91
^ חמישים שנה של תורה בישיבת איתרי, ירושלים תשע"ט, עמ' 34
^ הנשיא מינה דיינים, דבר, 18 באפריל 1956
שינויים בבהרכב בתי הדין הרבניים, הצופה, 6 במאי 1956; כתבי מינוי לדיינים בבתי-הדין הרבניים (העתקים), באתר ארכיון המדינה, עמ' 14
^ נח זבולוני, הושלם שיבוץ דיינים חדשים, חרות, 17 במאי 1965
^ חולק פרס קוק לספרות תורנית, הארץ, 26 בדצמבר 1957
^ ראו: י. סגל", השקדן: פרקי מופת – על הרב יוסף שלום אלישיב, כרך א, ירושלים תשע"א, עמ' 211
^ יוקם בית דין מיוחד ליד הרבנות הראשית – יעסוק גם בעניני גיור, מעריב, 28 בדצמבר 1972
^ 2 רבנים אשכנזים ו-6 ספרדים הציגו מועמדותם, על המשמר, 25 באפריל 1973
^ אברהם רותם, בחירת הרבנים הראשיים לתל־אביב – ב־27 במאי, מעריב, 27 באפריל 1973
^ הבחירות לרבנות בת״א עלולות לעלות על שרטון, על המשמר, 3 במאי 1973
^ במועצת הרבנות הראשית הוענק כושר לאלה שלא ביקשו ולא ניתן לאלה שכן ביקשו, הפרדס, אייר תשל"ג, עמוד 31, באתר היברובוקס.
^ מונו 18 דיינים לבתי־דין רבניים, מעריב, 26 בפברואר 1981
^ נח זבולוני, הראשון לציון יתמנה לראש הגולה, דבר, 13 במרץ 1983
^ הרב ר' מרדכי אליהו והרב ר' אברהם שפירא נבחרו כרבנים ראשיים, הפרדס, אייר תשמ"ג, עמוד 29, באתר היברובוקס.
^ נדב שרגאי, אחינו אתה, כל העיר, 12 באוגוסט 1983; דוד ארליך, קוליץ נבחר ברוב מוחץ לרב האשכנזי של ירושלים, דבר, 10 באוגוסט 1983; הגר"י קוליץ נבחר כרב הראשי לירושלים, הפרדס, תשרי תשמ"ד, עמוד 27, באתר היברובוקס,
^ יוחנן אלול, אורה של ירושלים – על הרב שלום משאש, ירושלים תשע"ד, עמ' 138
^ לדוגמה: 'הרבנות בירושלים אוסרת חגיגות נוצריות בבתי מלון', הפרדס [סא, ד], טבת תשמ"ז, עמ' 24
^ ראו: ישראל שפיגל, 'אם יפגעו בבית־הקברות על הגבעה הצרפתית – יחללו ויעבירו בתי־קברות יהודיים בכל העולם!' – שיחה עם הרב קוליץ, דגלנו שע, שבט תשנ"ג, עמ' 6–7, 10; 'המחלף נגד שוכני עפר', שערים, פרשת ויגש תשנ"ג, עמ' 13
^ חיים ארבלי, 'על משמר מתי ישראל', מוסף שבת של יתד נאמן, ערב פסח תשס"ד, עמ' 55–57
^ ברקאי א, קיץ תשמ"ג, עמ' 247
^ 'מרן הגאון רבי יצחק קוליץ זצ"ל: רבה של עיה"ק ירושלים', מוריה שז-שי [כו, ז-י], אלול תשס"ד, עמ' ג-ה. ראו דוגמה לעיסוקו בתחום כתבי היד התורניים, אצל הרב חיים דביר, 'ביאור בשו"ע אבן העזר על פי כת"י', בתוך ישורון טז, תשס"ה, עמ' תתכט
^ הרב יהודה סגל, '"מנחת אליהו" להרב יצחק קוליץ שליט"א', שערים, 1 בדצמבר 1978, עמ' ה; הרב יוסף תאשור, 'מנחת אליהו' – על החלק השני, מוריה צ-צא [ח, ו-ז], כסלו תשל"ט, עמ' פה
^ '"מחנה יצחק" על התורה', מוסף יתד נאמן כי תבוא תשס"ה, עמ' 29
^ רבנים בגלריית "ריוי", הַבֹּקֶר, 28 באוקטובר 1964

הקודם: הרב בצלאל ז'ולטי	רבה הראשי האשכנזי של ירושלים 1983-2002	הבא: הרב אריה שטרן

[1] הרב הראשי לירושלים הגאון רבי יצחק קוליץ, הפרדס, תשרי תשנ"ה, עמוד 30, באתר היברובוקס.

[2] שמו המקורי היה אברהם אליהו (בן נחום) פרשיצקי (ראו לדוגמה: תיקי נישומים של אישים ידועי שם - קוליץ יצחק, באתר ארכיון המדינה, עמ' 72), אך הסבא מנובהרדוק סייע לו להימלט מן הצבא הרוסי ונתן לו דרכון מזויף בשם דוד נחמן (בן יצחק) קולידצקי, ובשם זה השתמש עד מותו. לבנו, שנולד בעת שאביו היה חולה מאוד ושהה בטיפולים, קרא בשם יצחק, כשם המזויף של אביו, ולא כשמו האמיתי נחום. ילדיו קיצרו את השם מקולידצקי לקוליץ. ראו גם מכתב של הרב ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים") אליו, בתוך: יחי ראובן, ירושלים תשנ"ג, עמ' תקלז-תקלט

[3] ראו: הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר, כרך ג, ירושלים תשע"ו, עמ' 57; שם כרך ה, עמ' 195–196, 334, 336

[4] חיים ארבלי, 'על משמר מתי ישראל', מוסף שבת של יתד נאמן, ערב פסח תשס"ד, עמ' 55

[5] ביחס לרב סרנא התבטא הרב קוליץ: "זכיתי והייתי קרוב אליו במיוחד" (השכל א, חשוון תשנ"ה, עמ' יג-טז)

[6] הודעה על החתונה, הצופה, 20 באוקטובר 1946

[7] 'הרב יצחק קוליץ נבחר לרב הראשי של ירושלים', ברקאי א, קיץ תשמ"ג, עמ' 248; י. פריינד, 'רחובות כי הרחיב השם לנו', מוסף יתד נאמן, מוסף חול המועד סוכות תשס"ט, עמ' 91

[8] חמישים שנה של תורה בישיבת איתרי, ירושלים תשע"ט, עמ' 34

[9] הנשיא מינה דיינים, דבר, 18 באפריל 1956
שינויים בבהרכב בתי הדין הרבניים, הצופה, 6 במאי 1956; כתבי מינוי לדיינים בבתי-הדין הרבניים (העתקים), באתר ארכיון המדינה, עמ' 14

[10] נח זבולוני, הושלם שיבוץ דיינים חדשים, חרות, 17 במאי 1965

[11] חולק פרס קוק לספרות תורנית, הארץ, 26 בדצמבר 1957

[12] ראו: י. סגל", השקדן: פרקי מופת – על הרב יוסף שלום אלישיב, כרך א, ירושלים תשע"א, עמ' 211

[13] יוקם בית דין מיוחד ליד הרבנות הראשית – יעסוק גם בעניני גיור, מעריב, 28 בדצמבר 1972

[14] 2 רבנים אשכנזים ו-6 ספרדים הציגו מועמדותם, על המשמר, 25 באפריל 1973

[15] אברהם רותם, בחירת הרבנים הראשיים לתל־אביב – ב־27 במאי, מעריב, 27 באפריל 1973

[16] הבחירות לרבנות בת״א עלולות לעלות על שרטון, על המשמר, 3 במאי 1973

[17] במועצת הרבנות הראשית הוענק כושר לאלה שלא ביקשו ולא ניתן לאלה שכן ביקשו, הפרדס, אייר תשל"ג, עמוד 31, באתר היברובוקס.

[18] מונו 18 דיינים לבתי־דין רבניים, מעריב, 26 בפברואר 1981

[19] נח זבולוני, הראשון לציון יתמנה לראש הגולה, דבר, 13 במרץ 1983

[20] הרב ר' מרדכי אליהו והרב ר' אברהם שפירא נבחרו כרבנים ראשיים, הפרדס, אייר תשמ"ג, עמוד 29, באתר היברובוקס.

[21] נדב שרגאי, אחינו אתה, כל העיר, 12 באוגוסט 1983; דוד ארליך, קוליץ נבחר ברוב מוחץ לרב האשכנזי של ירושלים, דבר, 10 באוגוסט 1983; הגר"י קוליץ נבחר כרב הראשי לירושלים, הפרדס, תשרי תשמ"ד, עמוד 27, באתר היברובוקס,

[22] יוחנן אלול, אורה של ירושלים – על הרב שלום משאש, ירושלים תשע"ד, עמ' 138

[23] לדוגמה: 'הרבנות בירושלים אוסרת חגיגות נוצריות בבתי מלון', הפרדס [סא, ד], טבת תשמ"ז, עמ' 24

[24] ראו: ישראל שפיגל, 'אם יפגעו בבית־הקברות על הגבעה הצרפתית – יחללו ויעבירו בתי־קברות יהודיים בכל העולם!' – שיחה עם הרב קוליץ, דגלנו שע, שבט תשנ"ג, עמ' 6–7, 10; 'המחלף נגד שוכני עפר', שערים, פרשת ויגש תשנ"ג, עמ' 13

[25] חיים ארבלי, 'על משמר מתי ישראל', מוסף שבת של יתד נאמן, ערב פסח תשס"ד, עמ' 55–57

[26] ברקאי א, קיץ תשמ"ג, עמ' 247

[27] 'מרן הגאון רבי יצחק קוליץ זצ"ל: רבה של עיה"ק ירושלים', מוריה שז-שי [כו, ז-י], אלול תשס"ד, עמ' ג-ה. ראו דוגמה לעיסוקו בתחום כתבי היד התורניים, אצל הרב חיים דביר, 'ביאור בשו"ע אבן העזר על פי כת"י', בתוך ישורון טז, תשס"ה, עמ' תתכט

[28] הרב יהודה סגל, '"מנחת אליהו" להרב יצחק קוליץ שליט"א', שערים, 1 בדצמבר 1978, עמ' ה; הרב יוסף תאשור, 'מנחת אליהו' – על החלק השני, מוריה צ-צא [ח, ו-ז], כסלו תשל"ט, עמ' פה

[29] '"מחנה יצחק" על התורה', מוסף יתד נאמן כי תבוא תשס"ה, עמ' 29

[30] רבנים בגלריית "ריוי", הַבֹּקֶר, 28 באוקטובר 1964

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]