יצחק קרדוזו
יִצְחָק (פרננדו) קַרְדוֹזוֹ (בספרדית: Isaac (Fernando) Cardoso; 1603 או 1604 – 1683) היה רופא, מדען ופילוסוף יהודי.
| לידה |
1604 טרנקוזו, פורטוגל  |
|---|---|
| פטירה |
1683 (בגיל 79 בערך) ורונה, איטליה |
| מדינה |
ספרד, ממלכת פורטוגל |
| השכלה |
אוניברסיטת סלמנקה |
| מעסיק |
אוניברסיטת ואיאדוליד |
  | |
קורות חייו עריכה
קרדוזו נולד למשפחת אנוסים בטרנקוזו (אנ'), במחוז ביירה (אנ') בפורטוגל בשנת 1603 או 1604 ומת בוורונה בשנת 1683. הוא היה אחיו הבכור של אברהם מיכאל קרדוזו.
לאחר שלמד רפואה, פילוסופיה ומדעי הטבע בסלמנקה, הוא התיישב כרופא בוואיאדוליד ב-1632, אך עד מהרה נקרא כרופא ראשי (physico mor) למדריד. בהיותו שם פרסם ב-1632 הרצאה על וזוב ועל הסיבות לרעידת אדמה, וב-1635 מסה על הצבע הירוק (Panegírico del color verde), שאותה הקדיש לאיסבלה אנריקס (אנ'), שהתפרסמה באקדמיות של מדריד בשל האינטלקט שלה, ושחיה מאוחר יותר באמסטרדם, שם שבה ליהדות. שנה אחר כך חיבר גם הספד ללופה דה וגה, שהוקדש לדוכס דה ססה (Ducado de Sessa), וחיבור על השימושים במים קרים (Utilidades del agua y de la nieve, del beber frío y caliente), שהודפס ב-1637, והוקדש לפליפה הרביעי, מלך ספרד.
פרננדו (שמו כאנוס) עזב את ספרד, כנראה כדי להימלט מהאינקוויזיציה, ונסע עם אחיו מיגל, שגם הוא למד רפואה, לוונציה, שם שניהם אימצו את היהדות בגלוי, פרננדו שינה את שמו ל"יצחק". לאחר שהות קצרה בוונציה התיישב בוורונה, שם שהה עד מותו, וזכה לכבוד רב על ידי יהודים ונוצרים.
עבודותיו עריכה
מלבד היצירות שכבר הוזכרו, קרדוזו פרסם חיבור מקיף על קוסמוגוניה, פיזיקה, רפואה, פילוסופיה, תאולוגיה ומדעי הטבע, שהודפס בוונציה ב-1673 תחת הכותרת "Philosophia Libera in Septem Libros Distributa" ("פילוסופיה חופשית מופצת בשבעה ספרים") והוקדש לדוג'ה ולסנאט של העיר הזאת. בעבודה זו, הדנה באופן ביקורתי במערכות הפילוסופיות השונות, הוא מופיע כמתנגד נחרץ של הקבלה ושל משיח השקר שבתאי צבי, אף על פי שאחיו מיגל היה תומך נלהב של שבתאי צבי ואף התייצב בראש התנועה השבתאית בצפון אפריקה והטיף לה. יצחק גם לעג לתורת הפיתגורס הקבלית של גלגול נשמות.
"הרופא המלומד, ירא שמים" הזה, כפי שהוא מוגדר על ידי משה חגיז האדוק (משנת חכמים, עמ' 120 א) הגן על בני דתו ביצירתו הגדולה, "Las Excelencias y Calunias de los Hebreos" ("מעלות היהודים והעלילות עליהם"), שהודפסה בשנת 1679 באמסטרדם, והוקדשה ב-17 במרץ 1678 ליעקב דה פינטו. בעשרה פרקים הוא מדגיש את ה"מעלות" (המאפיינים המבדילים) של היהודים, בחירתם על ידי האל, היפרדותם מכל שאר העמים על ידי חוקים מיוחדים, חמלתם על סבלם של אחרים, הפילנתרופיה שלהם, צניעותם, אמונתם וכו'; ובעשרה פרקים אחרים הוא מפריך את ה"עלילות" (הדיבות) שהובאו נגדם; כלומר, שהם סוגדים לאלי שקר, מריחים רע, קשים וחסרי רגשות כלפי עמים אחרים, השחיתו את כתבי הקודש, מחללים את תמונות הקודש ואת לחם הקודש, הורגים ילדים נוצרים ומשתמשים בדם למטרות פולחן. יצירה זו, שהרב יהודה בריאל ממנטובה הלל בסונטה עברית ("אוצר נחמד", ג' 167), נשלחה על ידי קרדוזו זמן קצר לאחר הופעתה, 23 ביולי 1679, לרב שמואל אבוהב בוונציה, תוך בקשה לחוות דעת. אבוהב ענה ב-31 ביולי והודה לו על המתנה הנהדרת. במכתב אחר לאבוהב, ב-24 בדצמבר 1679, הוא מסר את דעותיו לגבי הגזירה של כמה מילים ספרדיות משמות אנשים המוזכרים בתנ"ך. לפי מיגל דה באריוס, קרדוזו פרסם גם את "Varias Poesias" ("שירים שונים", 1680).
לקריאה נוספת עריכה
- [יוסף חיים ירושלמי|Yerushalmi, Yosef Hayim], From Spanish Court to Italian Ghetto: Isaac Cardoso: a Study in Seventeenth-Century Marranism and Jewish Apologetics. Seattle: University of Washington Press, 1981. ISBN 0-295-95824-3
קישורים חיצוניים עריכה
- הערך כולל קטעים מתורגמים מ-CARDOSO, ISAAC (FERNANDO): – ריצ'רד גוטהייל ומאיר קייזרלינג, הערך על יצחק קרדוזו באנציקלופדיה היהודית הנמצאת כיום בנחלת הכלל (באנגלית)