פתיחת התפריט הראשי

יצחק איתמר שורשלועזית: Ismar Schorsch; נולד ז' בחשוון תרצ"ו, 3 בנובמבר 1935) הוא רב והיסטוריון יהודי-אמריקני, נגיד בית המדרש לרבנים הקונסרבטיבי בדימוס.

ביוגרפיהעריכה

שורש נולד בהנובר שבגרמניה לרב אמיל שורש, בוגר בית המדרש לרבנים בברסלאו, ולפאני רוטשילד. ב-1938, לאחר ליל הבדולח, נכלא אמיל בבוכנוואלד והמשפחה נמלטה לארצות הברית עם שחרורו. האב קיבל משרת רב בפוטסטאון שבפנסילבניה, ושם גדל הילד. ב-1957 סיים תואר ראשון במכללת אורסינוס שבקולג'וויל, ואז החל בלימודי רבנות בבית המדרש הקונסרבטיבי בניו יורק במקביל לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת קולומביה אותם השלים ב-1961. כעבור שנה נסמך לרבנות בסמינר. את השנתיים הבאות העביר כקצין דת בצבא האמריקני, בפורט דיקס שליד טרנטון ובקוריאה הדרומית. ב-1967 החל ללמד בסמינר בתקן זוטר, וב-1969 השלים דוקטורט בהיסטוריה יהודית בקולומביה, בנושא התגובה היהודית לאנטישמיות בגרמניה בין 1870 ל-1914, וקיבל משרת מורה מן החוץ במוסד. ב-1975 מונה לדיקאן המסלול לתואר שני בבית-המדרש, וב-1976 קודם למרצה בתקן מלא. ב-1980 מונה לפרופסור מופקד הקתדרה ע"ש הרמן אברמוביץ להיסטוריה יהודית בבית המדרש.[1] תחומי עיסוקו העיקריים כהיסטוריון היו חקר תולדות יהדות גרמניה ובמיוחד התפתחות חכמת ישראל שם. החשוב מבין ספריו הוא "הפנייה לעבר ביהדות המודרנית" מ-1994.

ב-1986 קיבל את משרת נגיד בית המדרש לרבנים, שהנושא אותה הוא מנהיגה הרוחני של היהדות הקונסרבטיבית בפועל. הוא נכנס לתפקיד שלוש שנים לאחר שהסכסוך בן העשור על סמיכת נשים לרבנות הסתיים בהחלטה לקבל מועמדות ובפרישת האגף השמרני בראשות הרב פרופ' דוד הלבני. שורש הגדיר עצמו כ"איש מרכז מיליטנטי" ומיהר להשלים את פתיחת כל המסלולים לנשים. בית המדרש גדל בהיקף ניכר בימיו, וערב פרישתו ב-2006 היו 700 סטודנטים רשומים בכל התוכניות. במקביל, התנועה הקונסרבטיבית עצמה נחלשה מאוד בימיו ואיבדה חברי קהילות רבים לטובת הרפורמים. שורש עמד בחזית המאמץ להגדיר בבהירות את הזרם בימים שבהם העמימות והחתירה למרכז איבדו ממשיכתם: הוא הקים את מועצת הנהגה לטיפול ריכוזי בסוגיות שוטפות וב-1988 היה בין יוזמי מצע 'אמת ואמונה', הפעם הראשונה בה הוצהרו רשמית עמדות אמוניות. ב-1995 ניסח את "ערכי היסוד של היהדות הקונסרבטיבית", ניסיון נוסף להגדיר את יסודות השקפתה שנמנו בשבעה עיקרים. כמו כן, הרחיב מאוד את שיתוף הפעולה עם מוסדות אקדמיים אחרים ומ-1991 קידם תוכנית לימודי יהדות למורים ופעילים קהילתיים בברית המועצות לשעבר.

ב-1994 הסכים, מתוקף היותו המרא דאתרא הרשמי בבית המדרש, לאפשר ספירת נשים למניין הסטודנטים בלי הגבלה – בתי-כנסת בתנועה ספרו נשים למניין מאז 1973, אך הסמינר נותר מעוז של שמרנות והחל בכך רק ב-1983, וגם אז רק בכפוף לעמידתן בהתחייבות להתפלל שלוש פעמים ביום, כפי דעתו של הרב יואל רוט – ולאפשר תפילה מנוסח שהכיל אזכור לארבע האמהות בברכת אבות. הוא הכריז שהתנגד לשינוי הטקסט אך קיבל את עמדת הקהילה.[2] בשנותיו האחרונות בתפקיד הנגיד היה מתנגד חריף לקבלת להט"ב מוצהרים ללימודי רבנות או הכרה במערכות יחסים כאלה, בנימוק שהדבר אינו קביל הלכתית, יהווה כניעה לנורמות התרבות הסובבת ועשוי להוביל לפרישה נוספת של המחנה השמרני בסוגיה. ב-2003 כתב שהפסק מ-1950 שהתיר נסיעה לבית-הכנסת בשבת היה "טעות" שדרדרה את יחסם של חברי הקהילות לשבת.[3] בנאומו האחרון כנגיד במרץ 2006 תקף את האגף הליברלי בזרם כ"דה-קונסטרוקציוניסטים" והכריז ש"בעייתה של התנועה היא שאיבדה את האמון בעצמה... מבחינת הפנימיות אנחנו כבר רפורמים, ותוך זמן קצר גם ניראה מבחוץ כמו הרפורמים."[4] לאחר עזיבת התפקיד חזר לכתיבה היסטורית.

שורש נשוי לסאלי ואב לשלושה ילדים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Andreas W. Daum, The Second Generation: Émigrés from Nazi Germany as Historians, Berghahn Books, 2015. עמ' 433-434.
  2. ^ David J. Fine, Passionate Centrism: One Rabbi's Judaism, Rowman & Littlefield, 2016. עמ' 116.
  3. ^ Conservative Head Calls Sabbath-Driving Rule a ‘Mistake’. ג'ואיש דיילי פורוורד, 7 בנובמבר 2003.
  4. ^ Conservative Rabbi, in Swan Song, Warns Against Liberal Shift. ג'ואיש דיילי פורוורד, 24 במרץ 2006.