יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה

קיסרית האימפריה הרוסית במאה ה-18
המונח "יקטרינה" מפנה לכאן. לערך העוסק בקיסרית רוסיה בין 1725–1727, ראו יקטרינה הראשונה.

יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיהרוסית: Екатерина Вторая;‏ 2 במאי 172917 בנובמבר 1796) הייתה קיסרית האימפריה הרוסית מ-1762 ועד יום מותה. מכונה גם יקטרינה הגדולה (Екатерина Великая). כשהמירה את דתה לנצרות האורתודוקסית, קיבלה גם את השם יקטרינה אלכסייבנה (Алексеевна).

יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה
Екатерина Вторая
יקטרינה הגדולה, בערך 1780
יקטרינה הגדולה, בערך 1780
לידה 2 במאי 1729
שטטין, ממלכת פרוסיה פרוסיהפרוסיה
פטירה 17 בנובמבר 1796 (בגיל 67)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
שם מלא

סופיה אוגוסטה פרדריקה פון אנהלט צרבסט

יקטרינה אלכסייבנה
שם לידה Sophie Friederike Auguste von Anhalt-Zerbst עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה
מקום קבורה מבצר פטרופבלובסקיה, סנקט פטרבורג
בן זוג פיוטר השלישי, קיסר רוסיה
שושלת בית אסקניה בלידה
בית רומנוב- לאחר הנישואין
תואר קיסרית האימפריה הרוסית
אב כריסטיאן אוגוסט, נסיך אנהלט-צרבסט
אם יוהנה אליזבת, נסיכת הולשטיין-גוטורפ
צאצאים פאבל
אנה פטרובנה
אלכסיי בוברינסקי (נולד מחוץ לנישואין)
יליזבטה טיומקינה (נולדה מחוץ לנישואין)
קיסרית האימפריה הרוסית
6 ביולי 176217 בנובמבר 1796
(34 שנים)
פרסים והוקרה
  • המסדר המלכותי של השרפים (21 בנובמבר 1763)
  • מסדר קתרינה הקדושה
  • אות המסדר גאורגיוס הקדוש
  • אות מסדר אנה הקדושה
  • עיטור אנדריי הקדוש
  • מסדר העיט השחור
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1
  • עיטור מסדר העיט הלבן של פולין
  • אביר במסדר אלכסנדר נבסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בתקופת שלטונה האימפריה הרוסית התרחבה באופן משמעותי הן באמצעות כיבושים והן באמצעות דיפלומטיה .תקופת שלטונה התאפיינה בצמיחה כלכלית, פריחה תרבותית וחידושים משמעותיים בתחומי המדע והחינוך. בשל כך יקטרינה נחשבת לאחת מהנשים החזקות והמשפיעות ביותר בתקופתה.

ילדותה עריכה

יקטרינה נולדה בעיר שטטין שבפרוסיה (כיום שצ'צ'ין, פולין), ושמה היה סופיה אוגוסטה פרדריקה פון אנהלט צרבסט. אביה, כריסטיאן אוגוסט, נסיך אנהלט-צרבסט, היה קצין בצבא פרוסיה ומושל העיר.בשנת 1744, הגיעה סופיה הצעירה לרוסיה יחד עם אמה, יוהנה אליזבת, נסיכת הולשטיין-גוטורפ. הן הוזמנו על ידי הקיסרית יליזבטה, אשר הייתה צריכה להינשא לדודה של סופיה, אירוע שלא התממש עקב מותו של הדוד לפני מועד החתונה.

כיאה לאצולה הגרמנית באותה תקופה, סופיה זכתה לחינוך משובח. מורים מצרפת הוזמנו במיוחד כדי ללמד אותה צרפתית. בנוסף, רכשה סופיה שליטה בשפות אנגלית ואיטלקית, לצד גרמנית, שפת אמה. והיא למדה לנגן בכלי נגינה רבים. לימודיה כללו גם ידע נרחב בהיסטוריה וגיאוגרפיה.

סופיה עצמה תיארה את ילדותה כתקופה שקטה, עד כדי שכתבה ביומנה: "אני לא רואה שום דבר בחיי שראוי לתשומת לב".

נישואים ומשפחה עריכה

 
פיטר ויקטרינה בשנת 1745.

בחירתה של הנסיכה סופיה להיות אשתו של הצאר לעתיד פיוטר התרחשה לאחר מאמצים דיפלומטיים רבים. פגישתם הראשונה התקיימה כשהייתה סופיה בת עשר ורושם ראשוני לא חיובי נותר אצל הצעירה, כפי שתיארה ביומנה.

בשנת 1744 הגיעה סופיה, כלתו לעתיד של יורש העצר הרוסי, עם אמה לבית המלוכה. זמן קצר לאחר מכן זכתה לאהדת משפחת המלוכה, האצילים, אנשי החצר ואף כבשה את ליבו של העם הרוסי. לקראת תפקידה כקיסרית לעתיד, שקדה סופיה על לימוד השפה הרוסית, ההיסטוריה והתרבות הרוסית. כנדרש, המירה את דתה לנצרות האורתודוקסית וקיבלה את השם יקטרינה אלכסייבנה.

ב-21 באוגוסט 1745 נישאה יקטרינה לפיוטר, לימים פיוטר השלישי. נישואיהם התאפיינו בחוסר אהדה הדדית ובהיעדר עניין רומנטי מצד שני הצדדים. יקטרינה מצאה נחמה בקריאה נרחבת ביצירות פילוסופיה, היסטוריה ומשפטים, תוך העדפה לכתבי וולטר, מונטסקייה, טקיטוס ורבים אחרים. בנוסף אהבה גם רכיבה על סוסים והשתתפות במסיבות ונשפים ראוותנים .

יקטרינה עברה שתי הפלות עד להריונה השלישי, שבו ילדה את בנה הבכור, פאבל, לימים פאבל הראשון. כנהוג בחצר המלוכה, פאבל לא גדל על ידה והיא פגשה אותו לעתים רחוקות. עם הזמן התפשטו בחצר שמועות על רומן שניהלה יקטרינה ועל כך שפיוטר אינו אביו הביולוגי של פאבל.

תקופת שלטונו של פיוטר השלישי וההפיכה ב-1762 עריכה

 
יקטרינה השנייה משקיפה מאחת מהמרפסות של ארמון החורף לאחר ההפיכה נגד הקיסר פיוטר השלישי, שם מקבלים את פניה השומרים והחיילים.

בסוף שנת 1761, עם מות דודתו הקיסרית יליזבטה, עלה פיוטר השלישי לכס המלוכה. תקופת שלטונו, שנמשכה 186 ימים בלבד, התאפיינה בתהפוכות רבות ובאי יציבות. חרף הישגים צבאיים מרשימים במלחמת שבע השנים, פיוטר נסוג מכל השטחים שנכבשו, תוך כריתת ברית עם פרוסיה. פעולות אלו עוררו תרעומת רבה בקרב האצולה והצבא, שראו בהן פגיעה קשה ברוסיה. לצד צעדים שנויים במחלוקת, יזם פיוטר רפורמות חשובות בתחום הכלכלה והחברה. הוא שם קץ לרדיפות על רקע דתי והעניק לאצולה זכויות מוגברות, תוך צמצום חובותיה כלפי המדינה. נישואיהם של פיוטר ויקטרינה היו רצופי משברים וקשיים. שניהם ניהלו מערכות יחסים מחוץ לנישואים, ויקטרינה אף הרתה לאחד ממאהביה. הריונה הוסתר מפיוטר ומרוב אנשי החצר. מדיניותו האקסצנטרית של פיוטר ותמיכתו בפרוסיה עוררו זעם בקרב גורמים רבים בחברה הרוסית. מפקדי צבא בכירים, ביניהם אלכסיי אורלוב, תכננו להדיחו ולהכתיר את יקטרינה במקומו.

במאי 1762, עזב פיוטר את הבירה לחופשה, תוך שהוא נותן ליקטרינה יד חופשית. יקטרינה ניצלה את ההזדמנות, גייסה תמיכה מצד יחידות צבאיות והכריזה על עצמה כקיסרית. ב-8 ביולי 1762, לאחר ניסיון כושל לעצור את מנהיגי הקשר, נכנע פיוטר ללא קרב. הוא נאלץ לחתום על כתב התפטרות וויתר על כס המלוכה. ההפיכה זכתה לתמיכה כספית מצד בריטניה, שראתה ביקטרינה מנהיגה שתתמוך באינטרסים שלה באזור. אירועים אלו עתידים להשפיע רבות על יחסיה של יקטרינה עם צרפת ובריטניה במהלך תקופת שלטונה הארוכה.

שלטונה של יקטרינה עריכה

 
יקטרינה השנייה עם הכתר מימינה. צויר על ידי אלכסיי אנטרופוב, בסביבות 1765 .

מדיניות חוץ עריכה

יקטרינה פעלה רבות על מנת להגדיל את השטח שבשליטת רוסיה וסיפחה למדינה שטח בגודל של כ־518,000 קמ"ר, יותר מכל שליט אחר בתולדות האימפריה, להוציא את פיוטר הגדול.

בעת המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1768–1774 נגד האימפריה העות'מאנית, הייתה רוסיה אחד הכוחות המרכזיים. בעקבות כך השיגה רוסיה גישה לים השחור וסיפחה את הערבה הענקית שמאוחר יותר הפכה לחלק מאוקראינה, שם נבנו הערים אודסה, ניקולאייב, יקטרינוסלאב (מילולית: תהילת יקטרינה, כיום נקראת דניפרו) וחרסון.

ב־1783 סיפחה יקטרינה לרוסיה גם את חצי האי קרים, תשע שנים בלבד לאחר שזכה בעצמאות מהאימפריה העות'מאנית.

במהלך מלחמה בין פרוסיה לאוסטריה פעלה יקטרינה כמגשרת. ב־1780 שלחה אוגדה שתגן על ספינות נייטרליות מהתקפות של בריטניה, שהייתה אז בעיצומה של מלחמת העצמאות האמריקאית וסירבה להתערב לטובת בריטניה כאשר התבקשה.

בין השנים 1790-1788 נלחמה נגד שוודיה. השוודים, שציפו לנצח בקלות את צבאות רוסיה שהיו עסוקים עדיין במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית, ספגו אבדות בנפש ואבדות טריטוריאליות קשות כאשר הופתעו על ידי הצי הבלטי.

ב־1789 פתחה דנמרק במלחמה נגד שוודיה ולאחר קרב סוונסקוד ב־1790 נחתם הסכם הוורוולה, על פיו הוחזרו כל השטחים הכבושים לבעליהם המקוריים.

מדיניות פנים עריכה

בתחילת שלטונה ניסתה יקטרינה להנהיג רפורמות במטרה להביא למודרניזציה של המערכת השלטונית, הכלכלה והחברה במדינה.

  • בשנת 1763 הנהיגה יקטרינה את רפורמת הסנאט.
  • הוציאה מסמך הקובע את זכויותיהם של האצילים (שחרור ממיסים והענקת שליטה מלאה עם האדמות, פטור מעונש פיזי ועוד).
  • ב-1764 פתחה את מוסד הלימודים "סמולני" לנשות האצולה.
  • ב-1768 הנהיגה את השימוש בשטרות כסף.
  • ניסתה להקים וועדה מחוקקת המורכבת מ־565 חברים המייצגים את כל רובדי האוכלוסייה פרט לצמיתים. מטרת הוועדה הייתה לברר את צורכי העם ולבצע רפורמות, אולם בשל שמרנותם של הנציגים הוועדה בוטלה.
  • ב-1764 התבצע חילון של שטחי הכנסייה.
  • ב-1768 לאחר התפרצות האבעבועות שחורות, החלה יקטרינה בשימוש בחיסונים בכל רחבי רוסיה.
  •  
    יקטרינה השנייה על כס מלכותה.
    ב-1773- 1774 במרכז רוסיה נערך מרד הקוזקים בהנהגתו של ימליאן פוגצ'וב, אשר דוכא באכזריות וכל מנהיגיו הוצאו להורג.
  • ב-1778 חילקה את רוסיה לחמישים מחוזות, כאשר לכל מחוז נקבע שליט נפרד. חלק מהשינוי הכללי של 1778 היה שיוך התושבים למעמדות. שינוי זה השפיע גם על יהודים שמיעוטם הוכרו כסוחרים הזכאים להירשם בגילדות ויתרתם סווגו כזכאים לגור בערים ומכאן זכאותם לבחור נציגות לעירייה.

תרבות ואמנות עריכה

יקטרינה החשיבה את עצמה כשליטה נאורה וראתה את עצמה כ"פילוסופית על כס המלוכה" ותומכת נלהבת באמנות. מוזיאון הארמיטאז', שארמון החורף הוא כיום חלק ממנו, החל כאוסף אמנות פרטי של יקטרינה. יקטרינה כתבה מדריך הוראה לילדים, כשהיא שואבת את רעיונותיה מג'ון לוק, והקימה את מוסד הלימודים "סמולני", שנחשב לאחד מבתי הספר הטובים באירופה, בו התחנכו בנות של סוחרים עשירים לצד בנות אצולה. היא כתבה ליברטות, סיפורת, קומדיות ואוטוביוגרפיות, והתכתבה עם וולטר, דני דידרו וז'אן לה רון ד'אלמבר.

יקטרינה תרמה לאמנות של רוסיה יותר מכל שליט אחר, לפניה ועד היום, אם כי היא לא היססה להפעיל צנזורה על החומר המפורסם, וכאשר אלכסנדר רדישצ'ב פרסם את כתב העת "מסע מפטרבורג למוסקבה" (1790), אשר חשף את מצבם של הצמיתים, הגלתה אותו לסיביר.

סוף חייה עריכה

יקטרינה נמצאה, כשהיא בהכרה חלקית, על רצפת חדר ההלבשה שלה בבוקר יום רביעי, ה־16 בנובמבר 1796. רופאה האישי, ד"ר ג'ון רוג'רסון, אבחן זאת כשבץ. על אף מאמציו להחיותה, נכנסה יקטרינה לתרדמת ומתה בסביבות 9:45 בערב המחרת. נקברה במבצר פטרופבלובסקיה, סנקט פטרבורג. את יקטרינה החליף בשלטון בנה, פאבל הראשון.

לאחר מותה נמתחה על יקטרינה ביקורת, ונפוצו שמועות רבות לגבי נסיבות מותה, שנקשרו למספר המאהבים הרב שהיה לה. מרבית השמועות התבררו כלא מבוססות.

איזכורה בתרבות עריכה

ב-1934 יצא הסרט "הקיסרית האדומה" שביים יוזף פון שטרנברג ואותה גילמה מרלן דיטריך. ב-2014 שודרה הסדרה "יקטרינה" (בכיכובה של מרינה אלכסנדרובה) והסדרה "יקטרינה הגדולה" (בכיכובה של יוליה סניגיר) על שנות שלטונה והופקה על ידי הערוץ הראשון הרוסי.

ב-2019 נוצרה סדרת הטלוויזיה יקטרינה הגדולה בהפקה של HBO, הכוללת ארבעה פרקים על חייה של הקיסרית בכיכובה של הלן מירן; ב-2020 הופקה עונה ראשונה לסדרת דרמה בת 10 פרקים ע״י Hulu, שנושאת את השם ״The great" בהשראת סיפור חייה של יקטרינה הגדולה ובכיכובם של אל פנינג וניקולס הולט. הסדרה ספגה ביקורת על הקשר הרופף (מאוד) בין האירועים המתוארים בה לסיפור ההיסטורי המקובל אודות יקטרינה. בשנת 2023 פורסמה העונה השנייה של סדרה זאת.

אילן יוחסין עריכה

יוהאן השישי, נסיך אנהלט-צרבסט
 
סופיה אוגוסטה מהולשטיין-גוטורפ
 
גאורג וולראט פון צויטש
 
כריסטינה פון וייסנבאך
 
כריסטיאן אלברכט, דוכס הולשטיין-גוטורפ
 
פרדריקה אמליה מדנמרק
 
פרידריך השביעי, מרקיז באדן-דורלאך
 
אוגוסטה מריה מהולשטיין-גוטורפ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוהאן לודוויג הראשון, נסיך אנהלט-דורנבורג
 
 
 
 
 
כריסטינה אלאונורה פון צויטש
 
 
 
 
 
כריסטיאן אוגוסט מהולשטיין-גוטורפ, נסיך אויטין
 
 
 
 
 
אלברטינה פרדריקה, מרקיזת באדן-דורלאך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטיאן אוגוסט, נסיך אנהלט-צרבסט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוהנה אליזבת, נסיכת הולשטיין-גוטורפ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה


לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה


הקודם:
פיוטר השלישי
צארים רוסיים הבא:
פאבל הראשון