יקינתון (פרח)
יקינתון (שם מדעי: Hyacinthus Tourn. ex L.; שמות עבריים: כדכוד, יקנת) הוא סוג צמחים עשבוניים רב-שנתיים, גאופיטים בעלי בצל ממשפחת האספרגיים. הסוג כולל שלושה מינים, כאשר תפוצתם של שניים מהם משתרעת מצפון-מזרח איראן ועד דרום טורקמניסטן, ותפוצתו של המין השלישי, יקינתון מזרחי, משתרעת מדרום טורקיה ועיראק בואכה סוריה ולבנון ועד צפון ישראל[1]. היקינתון הוא גאופיט בעל בצל גדול רב-שנתי. עליו הצרים מרוכזים בבסיס הצמח, והפרחים הרבים דמויי פעמון או משפך סדורים באשכול על עמוד תפרחת בלתי מסועף שמסתיים בפרח יחיד. צבע הפרח הגדל בבר הוא כחול בהיר.
 יקינתון
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | אספרגאים |
| משפחה: | אספרגיים |
| תת־משפחה: | יקינתוניים |
| סוג: | יקינתון |
| שם מדעי | |
 Hyacinthusלינאוס, 1753 | |
הצמח תורבת בהולנד בסוף המאה השש-עשרה ומשמש בעיקר לנוי. הוא טופח בשני כיוונים: לתפרחת צפופה יותר, רבת פרחים, ולזנים צבעוניים. זהו הפרח היחיד כמעט שלא השתנה בצורתו התרבותית מצורת הבר. צבעי הפרח מגונים ומשתנים ממין למין כאשר הגוונים הנפוצים הם: כחול, תכלת, סגול, ורוד ולבן.
אטימולוגיה
עריכהמקור השם המדעי של הסוג הוא במיתולוגיה היוונית. יקינתון (ביוונית: Ὑάκινθος, תעתיק: הִיַאקִינְטוֹס) היה שמו של נסיך יפה תואר, בנו של פיראוס מלך מקדוניה, שאפולו, האל האולימפי, התאהב בו. משהתחרה אפולו עם יקינתון בזריקת דיסקוס, קינא זפירוס, אל רוח המערב, ביקינתון ולכן גרם לכך שהדיסקוס שהשליך אפולו יסטה ויפגע בראשו של יקינתון. הנער מת, ואפולו הלום הצער הצמיח מדמו של אהובו צמח שנושא את שמו עד עצם היום הזה.
השם העברי "יקינתון" נגזר משמו היווני של הצמח. וכבר במילון "הצמחים המצויים בארץ" הוצע השם יְקֵנֶת[2], אולם השם "יקינתון" היה מקובל בספרות העברית והתקבל לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 333) משנת 1930 ואושרר מאוחר יותר במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 457.
טקסונומיה
עריכההסוג כולל שלושה מינים, שתפוצתם משתרעת באזורים ממוזגים, כאשר בישראל הוא מצוי באזור הים תיכוני.
- יקינתון מזרחי (Hyacinthus orientalis) - יקינתון מזרחי מונה שני מינים האחד H. orientalis subsp. chionophilus גדל בר בדרום מרכז טורקיה והשני subsp. orientalis גדל בר מדרום טורקיה עיראק בואכה סוריה ולבנון ועד צפון ישראל;
- .Hyacinthus litwinowii Czerniak - תפוצתו משתרעת מצפון מזרח איראן ועד ודרום טורקמניסטן;
- .Hyacinthus transcaspicus Litv - תפוצתו משתרעת מצפון מזרח איראן ועד ודרום טורקמניסטן.
בעבר, בדומה לגאופיטים רבים אחרים, סווג הסוג יקינתון תחת משפחת השושניים (Liliaceae). אולם, מאז שלהי המאה ה־20 וראשית המאה ה־21, עם אימוץ שיטות מיון מולקולריות (מיון APG), הועבר היקינתון בשנת 2009 (APG III) למשפחת האספרגיים (Asparagaceae). הוא צורף למשפחה זו לצד סוגים נוספים כגון: אספרגר, בן-חצב, זמזומית, חצב, יקינטונית, כדן, כתריים, מצילות, נץ חלב, עצבונית.
מאפיינים
עריכהצמחים רב־שנתיים בעלי בצל. העלים הצרים מרוכזים בבסיס. התפרחת אשכול, עמוד התפרחת בלתי מסועף, החפים זעירים (בשונה ממני הכיתריים). הפרחים ריחניים. העטיף כחול בהיר, מאוחה (לא לכל אורכו), משונץ מתחת ללועו ומחולק לכל הפחות עד למחצית אורכו לאונות צרות, מוארכות ומופשלות לאחור. האבקנים 6, ערוכים בדור אחד, הזירים קצרים וקבועים על צינור העטיף מתחת לאמצעו. עמור השחלה קצר מאוד. ההלקט בעל 3 קשוות מעוגלות בגבן. הזרעים בעלי קרונקולה[3][4].
בתרבות
עריכהחוקרים רבים נוטים לזהות את היקינתון עם השושנה הנזכרת בתנ"ך, בספר "שיר השירים".
לאה גולדברג כתבה את שיר הילדים "פזמון ליקינתון", אותו הלחינה רבקה גוילי, ולו ביצועים רבים.
תמונות
עריכה.jpg)
_Hyazinthe,_hyacinth.JPG)
קישורים חיצוניים
עריכה
יקינתון, באתר ITIS (באנגלית)
יקינתון, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
יקינתון, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- יקינתון, באתר Tropicos (באנגלית)
יקינתון, באתר GBIF (באנגלית)
יקינתון, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)- יקינתון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יקינתון מתוך אתר העמותה לקידום החינוך בגליל המערבי.
הערות שוליים
עריכה- ^ .Hyacinthus Tourn. ex L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ מילון הצמחים המצויים בארץ, 1913, עמ' 14
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 784
- ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 519