פתיחת התפריט הראשי

יקי יושע

במאי ותסריטאי קולנוע ישראלי

יקי (יעקב) יוֹשָע (נולד ב-17 באפריל 1951 בתל אביב) הוא במאי קולנוע ותסריטאי ישראלי, שזכה להכרה בינלאומית. בישראל עוררו סרטיו לא פעם מחלוקות ציבוריות.

יקי יושע
Yaky 006.jpg
לידה 17 באפריל 1951 (בן 68)
תל אביב
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1972-היום
עיסוק במאי ותסריטאי
האתר של יקי יושע
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

יקי יושע נולד בתל אביב בשנת 1951. בנעוריו היה חבר בלהקת קצב בשם "המפלצות", ביחד עם אודי קדישזון שהיה סולן הלהקה. הלהקה הופיעה במועדונים על ציר רחוב המסגר בתל אביב - מועדון "קליפסו" ברמלה. יחד עם חברו ללהקה ינקול גולדווסר, החל יושע לעסוק בקולנוע, והשניים יצרו כמה סרטים עצמאיים קצרים: "שלום ו..." (1968), סרט קצר באורך 15 דקות; "הסוף" (1969), סרט קצר באורך 20 דקות (עם השיר "THE END" של להקת "הדלתות" כשיר הנושא); וסרט בשם "הרוצחים" על פי סיפור של ארנסט המינגוויי.

שנות ה-70עריכה

בשנת 1972, בעודו בן 21, ביים יושע (בסיוע המפיק אורגד ורדימון) את "שלום, תפילת הדרך", סרטו הראשון באורך מלא שעסק בלבטים ומצוקות הנעורים בישראל של לפני מלחמת יום כיפור. הסרט הופק באופן עצמאי, כאשר מרבית המשתתפים ואנשי הצוות היו חבריו הקרובים. יושע אף כתב את התסריט ואת פסקול הסרט, ואף גילם את שלום, הדמות הראשית בסרט, ורעייתו דורית שהייתה נערת התסריט והמפיקה, גילמה גם את חברתו בסרט. בשל אילוצי תקציב, צולם הסרט בפרק זמן של למעלה משנה, והעריכה נמשכה פרק זמן דומה. לבסוף נתקבל "סרט ההיפים הראשון ואולי גם האחרון שנעשה בארץ" (לילי יודינסקי, "מעריב"). סרט זה נחשב לסרט הפוליטי הישראלי הראשון ואף הוגדר על ידי הביקורות כ"כמעט נבואי". בקופות לעומת זאת, היה הסרט, שהוקרן מיד לאחר מלחמת יום כיפור - כישלון מוחלט.

ב-1978 ביים את הסרט "סוסעץ", על פי ספרו של יורם קניוק, אשר נחשב עד היום לאחת מיצירות המופת של הקולנוע הישראלי. שמוליק קראוס, שגילם את הדמות הראשית, הלחין למילים של יענקל'ה רוטבליט את שיר הנושא שהושר על ידי אריק איינשטיין. "סוסעץ" היה הסרט הראשון שייצג את ישראל בפסטיבל הבמאים בפסטיבל הקולנוע בקאן. הסרט השתתף בפסטיבלים בינלאומיים רבים נוספים ובפסטיבל הסרטים באוקספורד גרף את הפרס המיוחד של השופטים ואת פרס השחקן הטוב ביותר (גדליה בסר). הסופר יורם קניוק, שהסרט מבוסס על ספרו, אמר בריאיון שאהב את הסרט שהיה עבורו הפתעה גדולה וכי הסרט דומה יותר לחוויות מהן ״שאב״ את הספר.[1]

שנות ה-80עריכה

ב-1981 יצא סרטו השלישי, "העיט", אשר עסק במפעלי הנצחת חללי צה"ל ועורר זעם רב בחברה הישראלית שראתה בסרט פגיעה באחד הערכים המקודשים לה ביותר. הסרט הוקרן בישראל בגרסה מצונזרת, ייצג את המדינה בפסטיבל קאן והוקרן בחו"ל בגרסתו המלאה.

ב-1982 ביים את הסרט "כביש ללא מוצא" עם ענת עצמון ויהורם גאון. התסריט נכתב בהשראת סיפור אמיתי על זונה שהשתתפה בסרט תיעודי על חייה תוך תקווה לשקמם. ברוס ספרינגסטין תרם שלושה שירים לפסקול הסרט, שהולחן ברובו על ידי יצחק קלפטר. כמו שני סרטיו הקודמים, גם "כביש ללא מוצא" ייצג את ישראל בפסטיבל קאן.

ב-1984 יצא הסרט "מכת שמש" - סרט נעורים על החופש הגדול האחרון - אחרי התיכון, לפני הגיוס לצה"ל. סרט על קיץ, על ים, על בחורות ובחורים וכל מה שחד פעמי. את "מכת שמש", שיר הנושא, כתבו שמוליק קראוס ויענקל'ה רוטבליט ושר יובל בנאי, ששיחק לצידה של ענת עצמון.

באמצע שנות השמונים עבר יושע ללוס אנג'לס וניסה את מזלו בהוליווד, אך לא הצליח. ב-1992 ביים מותחן אירוטי "תגובה מינית", עם שאנון טוויד, שהופץ על ידי טריסטאר-קולומביה. הסרט שלא זכה להצלחה מסחרית, החזיר את יושע לישראל.

שנות ה-90עריכה

ב-1995 כתב וביים יושע את סדרת הדרמה "המונה דופק", שעסקה בחייו ומצוקותיו של נהג מונית תל אביבי (עמוס לביא).

ב-1997 הוסיף לעבוד עם עמוס לביא בשני סרטי טלוויזיה: "שאכטה" ו"משחק חייו".

באותה שנה כתב יושע וביים את "קשר דם", סרט אפל על משולש אהבה מסוכן השואב את מקורותיו מהסיפור המקראי על יעקב, רחל ולאה.

שנה לאחר מכן ביים יושע את "שבזי", סרט באורך מלא, המבוסס על הסדרה "המונה דופק".

ב-1999 התלווה יקי יושע לנסיעות ליליות בניידות משטרה ותיעד את המרדפים, המעצרים והרגעים שביניהם. לילות אלו הפכו לסדרת טלוויזיה דוקומנטרית בשם "שוטרים".

שנות ה-2000עריכה

ב-2000 תיעד את ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל ואת ההכנות אליו בסרטו "הר האושר". על הקריינות הופקד ליאם ניסן. במהלך הצילומים פגש יקי יושע את ניצב אליק רון, מפקד המחוז הצפוני של משטרת ישראל, שהיה לנושא סרטו התיעודי הבא "החשוד העיקרי" (2002).

בין השנים 2003-2005 ביים יושע ארבעה סרטים תיעודיים על חבורת נוצרים החיים על פי עיקרי האמונה של ראשוני תלמידיו של ישוע מנצרת.

במרץ 2008 יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספרו הראשון "עוד אני הולך". לדברי יושע: "עוד אני הולך' הוא האח הגדול של "שלום", ומציג את הצעירים המתחבטים במצב החברתי והפוליטי שהם חיים בו, כשהם מבוגרים בשנות דור. הסרט שילך בעקבות הספר, יתחקה אחר יפי הבלורית והתואר שבלוריתם כבר נשרה, שהתואר שלהם מפוקפק, ושהמקום שבו הם חיים – לא עלינו."[2]

בסוף 2010 יצא סרטו "עוד אני הולך".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גלאי, יגאל. "תפרן בן 26 עשה סרט - עם כח-רצון״, ימים ולילות, מעריב, 7.2.1978, עמ׳ 24-25
  2. ^ הדברים נאמרו בריאיון לעיתון "גלריה" מתאריך 09.08.07