יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה

קיסרית האימפריה הרוסית במאה ה-18
(הופנה מהדף יקתרינה השנייה)
המונח "יקטרינה" מפנה לכאן. לערך העוסק בקיסרית רוסיה בין 1725–1727, ראו יקטרינה הראשונה.

יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיהרוסית: Екатерина Вторая;‏ 2 במאי 172917 בנובמבר 1796) הייתה קיסרית האימפריה הרוסית מ-1762 ועד יום מותה. מכונה גם יקטרינה הגדולה (Екатерина Великая). כשהמירה את דתה לנצרות האורתודוקסית, קיבלה גם את השם יקטרינה אלכסייבנה (Алексеевна).יקטרינה נחשבת לאחת השליטות החשובות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה הרוסית.

יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה
Екатерина Вторая
יקטרינה הגדולה, בערך 1780
יקטרינה הגדולה, בערך 1780
לידה 2 במאי 1729
שטטין, ממלכת פרוסיה פרוסיהפרוסיה
פטירה 17 בנובמבר 1796 (בגיל 67)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
שם מלא

סופיה אוגוסטה פרדריקה פון אנהלט צרבסט

יקטרינה אלכסייבנה
שם לידה Sophie Friederike Auguste von Anhalt-Zerbst עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה
מקום קבורה מבצר פטרופבלובסקיה, סנקט פטרבורג
בן זוג פיוטר השלישי, קיסר רוסיה
שושלת בית אסקניה בלידה
בית רומנוב- לאחר הנישואין
תואר קיסרית האימפריה הרוסית
אב כריסטיאן אוגוסט, נסיך אנהלט-צרבסט
אם יוהנה אליזבת, נסיכת הולשטיין-גוטורפ
צאצאים פאבל
אנה פטרובנה
אלכסיי בוברינסקי (נולד מחוץ לנישואין)
יליזבטה טיומקינה (נולדה מחוץ לנישואין)
קיסרית האימפריה הרוסית
6 ביולי 176217 בנובמבר 1796
(34 שנים)
פרסים והוקרה
  • המסדר המלכותי של השרפים (21 בנובמבר 1763)
  • מסדר קתרינה הקדושה
  • אות המסדר גאורגיוס הקדוש
  • אות מסדר אנה הקדושה
  • עיטור אנדריי הקדוש
  • מסדר העיט השחור
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1
  • עיטור מסדר העיט הלבן של פולין
  • אביר במסדר אלכסנדר נבסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יקטרינה נולדה בפרוסיה והייתה בתם של כריסטיאן אוגוסט, נסיך אנהלט-צרבסט ויוהנה אליזבת.בשנת 1745 נישאה ליורש העצר הרוסי, פיוטר, שהוכתר מאוחר יותר כפיוטר השלישי .לזוג נולד בן, פאבל, אשר ירש את כס הקיסר לאחר מותה של יקטרינה.

בשנת 1762, יזמה יקטרינה הפיכה והדיחה את בעלה, פיוטר והוכתרה כקיסרית. בתקופת שלטונה יקטרינה הרחיבה את שטחי האימפריה הרוסית באופן משמעותי, הן באמצעות כיבושים צבאיים והן באמצעות דיפלומטיה. היא יזמה רפורמות רבות בתחומי הממשל, המשפט, הכלכלה והחינוך. תקופת שלטונה התאפיינה בצמיחה כלכלית, פריחה תרבותית וחידושים משמעותיים בתחומי המדע והחינוך. יקטרינה השנייה הרחיבה את גבולות האימפריה הרוסית דרומה וצפונה, תוך ניצול חולשתן של מעצמות שכנות כמו פולין והאימפריה העות'מאנית.

שנותיה הראשונות עריכה

יקטרינה נולדה בעיר שטטין שבפרוסיה (כיום שצ'צ'ין, פולין), ושמה היה סופיה אוגוסטה פרדריקה פון אנהלט צרבסט. אביה, כריסטיאן אוגוסט, נסיך אנהלט-צרבסט, היה קצין בצבא פרוסיה ומושל העיר. כיאה לאצולה הגרמנית באותה תקופה, סופיה זכתה לחינוך משובח. מורים מצרפת הוזמנו במיוחד כדי ללמד אותה צרפתית. בנוסף, רכשה סופיה שליטה בשפות אנגלית ואיטלקית, לצד גרמנית, שפת אמה. והיא למדה לנגן בכלי נגינה רבים. לימודיה כללו גם ידע נרחב בהיסטוריה וגיאוגרפיה.

בילדותה, יקטרינה התאפיינה באופי שובב, סקרן וחסר מנוח. היא אהבה לשחק עם בנים ואף הפגינה אומץ יוצא דופן, תכונות שגרמו לעיתים לאי שביעות רצון בקרב הוריה. עם זאת, יקטרינה גילתה גם אחריות ודאגה כלפי אחותה הצעירה, אוגוסטה. סופיה עצמה תיארה את ילדותה כתקופה שקטה, עד כדי שכתבה ביומנה: "אני לא רואה שום דבר בחיי שראוי לתשומת לב". בחירתה של הנסיכה סופיה להיות אשתו של הצאר לעתיד פיוטר התרחשה לאחר מאמצים דיפלומטיים רבים. בשנת 1743, הקיסרית יליזבטה פטרובנה רצתה לבחור כלה ראויה ליורש העצר,פיוטר. הקיסרית שקלה מועמדות רבות אך בסופו של דבר יליזבטה בחרה בנסיכה סופיה. יקטרינה פגשה לראשונה את בעלה לעתיד בשנת 1739 כשהייתה בת עשר ורושם ראשוני לא חיובי נותר אצל הצעירה, כפי שתיארה ביומנה.

נישואים ומשפחה עריכה

בשנת 1744 הגיעה יקטרינה, כלתו לעתיד של יורש העצר הרוסי, עם אמה לבית המלוכה. זמן קצר לאחר מכן זכתה לאהדת משפחת המלוכה, האצילים, אנשי החצר ואף כבשה את ליבו של העם הרוסי. לקראת תפקידה כקיסרית לעתיד, שקדה סופיה על לימוד השפה הרוסית, ההיסטוריה והתרבות הרוסית. כנדרש, המירה את דתה לנצרות האורתודוקסית וקיבלה את השם יקטרינה אלכסייבנה.

ב-21 באוגוסט 1745 נישאה יקטרינה לפיוטר. נישואיהם התאפיינו בחוסר אהדה הדדית ובהיעדר עניין רומנטי מצד שני הצדדים. יקטרינה מצאה נחמה בקריאה נרחבת ביצירות פילוסופיה, היסטוריה ומשפטים, תוך העדפה לכתבי וולטר, מונטסקייה, טקיטוס ורבים אחרים. בנוסף אהבה גם רכיבה על סוסים והשתתפות במסיבות ונשפים ראוותנים .

יקטרינה עברה שתי הפלות עד להריונה השלישי, שבו ילדה את בנה הבכור, פאבל, לימים פאבל הראשון. כנהוג בחצר המלוכה, פאבל לא גדל על ידה והיא פגשה אותו לעתים רחוקות. עם הזמן התפשטו בחצר שמועות על רומן שניהלה יקטרינה ועל כך שפיוטר אינו אביו הביולוגי של פאבל.

מאבק על עלייתה לשלטון עריכה

בסוף שנת 1761, עם מות דודתו הקיסרית יליזבטה, עלה פיוטר השלישי לכס המלוכה. תקופת שלטונו, שנמשכה 186 ימים בלבד, התאפיינה בתהפוכות רבות ובאי יציבות. חרף הישגים צבאיים מרשימים במלחמת שבע השנים, פיוטר נסוג מכל השטחים שנכבשו, תוך כריתת ברית עם פרוסיה. פעולות אלו עוררו תרעומת רבה בקרב האצולה והצבא, שראו בהן פגיעה קשה ברוסיה. לצד צעדים שנויים במחלוקת, יזם פיוטר רפורמות חשובות בתחום הכלכלה והחברה. הוא שם קץ לרדיפות על רקע דתי והעניק לאצולה זכויות מוגברות, תוך צמצום חובותיה כלפי המדינה. נישואיהם של פיוטר ויקטרינה היו רצופי משברים וקשיים. שניהם ניהלו מערכות יחסים מחוץ לנישואים, ויקטרינה אף הרתה לאחד ממאהביה. הריונה הוסתר מפיוטר ומרוב אנשי החצר. מדיניותו האקסצנטרית של פיוטר ותמיכתו בפרוסיה עוררו זעם בקרב גורמים רבים בחברה הרוסית. מפקדי צבא בכירים, ביניהם אלכסיי אורלוב, תכננו להדיחו ולהכתיר את יקטרינה במקומו.

במאי 1762, עזב פיוטר את הבירה לחופשה, תוך שהוא נותן ליקטרינה יד חופשית. יקטרינה ניצלה את ההזדמנות, גייסה תמיכה מצד יחידות צבאיות והכריזה על עצמה כקיסרית. ב-8 ביולי 1762, לאחר ניסיון כושל לעצור את מנהיגי הקשר, נכנע פיוטר ללא קרב. הוא נאלץ לחתום על כתב התפטרות וויתר על כס המלוכה. ההפיכה זכתה לתמיכה כספית מצד בריטניה, שראתה ביקטרינה מנהיגה שתתמוך באינטרסים שלה באזור. אירועים אלו עתידים להשפיע רבות על יחסיה של יקטרינה עם צרפת ובריטניה במהלך תקופת שלטונה הארוכה.

שלטונה של יקטרינה עריכה

 
יקטרינה השנייה עם הכתר מימינה. צויר על ידי אלכסיי אנטרופוב, בסביבות 1765 .

מדיניות פנים עריכה

בתחילת שלטונה ניסתה יקטרינה להנהיג רפורמות במטרה להביא למודרניזציה של המערכת השלטונית, הכלכלה והחברה במדינה. יקטרינה ידועה הן בשל תמיכתה ברעיונות הנאורות והן בשל חיזוק האוטוקרטיה ברוסיה. ניגודיות זו עוררה ויכוחים בקרב היסטוריונים לגבי אופייה של מדיניות הפנים שלה. יקטרינה האמינה כי המרחבים העצומים וחומרת האקלים של רוסיה מחייבים משטר אוטוקרטי חזק. כתוצאה מכך, היא חיזקה את סמכותה המוחלטת, ריכזה את השלטון והרחיבה את הבירוקרטיה. מדיניות הפנים של יקטרינה התאפיינה גם בהתנגדות לרעיונות של שוויון וחירות. היא חיזקה את מעמד האצולה על חשבון פשוטי העם. כתוצאה מכך, אי השוויון החברתי גדל בתקופתה.

יקטרינה יזמה מספר רפורמות משמעותיות בממשל. רפורמות אלו נועדו לייעל את המנגנון הממשלתי, לחזק את סמכותה של הקיסרית ולשפר את חיי התושבים. זמן קצר לאחר עלייתה לשלטון, הוצעו מספר תוכניות לרפורמה בממשל. הסנאט, גוף מרכזי בממשל, חולק לשש מחלקות, לכל אחת מהן סמכויות ספציפיות. סמכויותיו הכלליות של הסנאט צומצמו, והוא הפך לגוף לפיקוח על פעילות המנגנון הממשלתי ובית המשפט העליון. מרכז הפעילות החקיקתית עבר ליקטרינה ולמשרדה, שהורכב ממספר מזכירי מדינה. לכל מזכיר מדינה הייתה אחריות על תחום ספציפי, כגון חוץ, ביטחון או פנים. ב-1778 חילקה את רוסיה לחמישים מחוזות, כאשר לכל מחוז נקבע שליט נפרד. חלק מהשינוי הכללי של 1778 היה שיוך התושבים למעמדות. שינוי זה השפיע גם על יהודים שמיעוטם הוכרו כסוחרים הזכאים להירשם בגילדות ויתרתם סווגו כזכאים לגור בערים ומכאן זכאותם לבחור נציגות לעירייה.

מדיניות כלכלית עריכה

שלטונה של יקטרינה התאפיין בצמיחה כלכלית משמעותית ובפיתוח תעשייתי נרחב. יחד עם זאת, גישתה כלפי הכלכלה נשארה שמרנית במידה רבה, תוך שמירה על מבנים "פטריארכליים" בחקלאות ובתעשייה. ב-1768 הנהיגה את השימוש בשטרות כסף. למרות צמיחה כלכלית משמעותית תחת שלטון יקטרינה , התעשייה הרוסית נותרה מאחור יחסית למערב אירופה.

מידניות דת עריכה

יקטרינה נקטה במדיניות דתית שהתאפיינה הן בסובלנות והן בהגבלות.

סובלנות דתית:

  • בשנת 1773 פורסם חוק סובלנות דתית, שהבטיח חופש דת לכל הדתות.
  • החוק אסר על הכמורה האורתודוקסית להתערב בענייני דתות אחרות.
  • הרשויות החילוניות קיבלו את הסמכות להחליט על הקמת כנסיות מכל אמונה.

הגבלות על הכנסייה:

  • יקטרינה ביטלה את צו חילון אדמות הכנסייה שהוצא על ידי פיוטר השלישי.
  • עם זאת, בשנת 1764 היא הוציאה צו חדש ששלל מהכנסייה את רכוש הקרקע שלה.
  • המדינה קיבלה סמכות שיפוט על אחוזות הכנסייה, המנזרים והבישופים
     
    יקטרינה השנייה על כס מלכותה.
    יהודים:
    • הותרה קיום דתם בפומבי.
    • ענייני דת ומחלוקות הושארו לבתי הדין היהודיים.
    • יהודים שובצו למעמד המתאים בהתאם להונם ויכלו להיבחר לגופי ממשל מקומיים, להפוך לשופטים ולעובדי מדינה אחרים. מוסלמים:
    • בהוראתה, הודפס הקוראן בערבית בבית הדפוס של האקדמיה למדעים בסנט פטרבורג (1787).
    • פורסמו מהדורות נוספות של הקוראן במהלך חייה.
    • בשנת 1788 הוקמה באופה אסיפה רוחנית מוסלמית.
    • המוסלמים קיבלו את הזכות לבנות ולשקם מסגדים.

ב-1773- 1774 במרכז רוסיה נערך מרד הקוזקים בהנהגתו של ימליאן פוגצ'וב, אשר דוכא באכזריות וכל מנהיגיו הוצאו להורג.

מדיניות חוץ עריכה

יקטרינה פעלה רבות על מנת להגדיל את השטח שבשליטת רוסיה וסיפחה למדינה שטח בגודל של כ־518,000 קמ"ר, יותר מכל שליט אחר בתולדות האימפריה, להוציא את פיוטר הגדול.

בעת המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1768–1774 נגד האימפריה העות'מאנית, הייתה רוסיה אחד הכוחות המרכזיים. בעקבות כך השיגה רוסיה גישה לים השחור וסיפחה את הערבה הענקית שמאוחר יותר הפכה לחלק מאוקראינה, שם נבנו הערים אודסה, ניקולאייב, יקטרינוסלאב (מילולית: תהילת יקטרינה, כיום נקראת דניפרו) וחרסון.

ב־1783 סיפחה יקטרינה לרוסיה גם את חצי האי קרים, תשע שנים בלבד לאחר שזכה בעצמאות מהאימפריה העות'מאנית.

במהלך מלחמה בין פרוסיה לאוסטריה פעלה יקטרינה כמגשרת. ב־1780 שלחה אוגדה שתגן על ספינות נייטרליות מהתקפות של בריטניה, שהייתה אז בעיצומה של מלחמת העצמאות האמריקאית וסירבה להתערב לטובת בריטניה כאשר התבקשה.

בין השנים 1790-1788 נלחמה נגד שוודיה. השוודים, שציפו לנצח בקלות את צבאות רוסיה שהיו עסוקים עדיין במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית, ספגו אבדות בנפש ואבדות טריטוריאליות קשות כאשר הופתעו על ידי הצי הבלטי.

ב־1789 פתחה דנמרק במלחמה נגד שוודיה ולאחר קרב סוונסקוד ב־1790 נחתם הסכם הוורוולה, על פיו הוחזרו כל השטחים הכבושים לבעליהם המקוריים.

תרבות, חינוך ואמנות עריכה

יקטרינה החשיבה את עצמה כשליטה נאורה וראתה את עצמה כ"פילוסופית על כס המלוכה" ותומכת נלהבת באמנות. מוזיאון הארמיטאז', שארמון החורף הוא כיום חלק ממנו, החל כאוסף אמנות פרטי של יקטרינה. יקטרינה כתבה מדריך הוראה לילדים, כשהיא שואבת את רעיונותיה מג'ון לוק, והקימה את מוסד הלימודים "סמולני", שנחשב לאחד מבתי הספר הטובים באירופה, בו התחנכו בנות של סוחרים עשירים לצד בנות אצולה. היא כתבה ליברטות, סיפורת, קומדיות ואוטוביוגרפיות, והתכתבה עם וולטר, דני דידרו וז'אן לה רון ד'אלמבר.

יקטרינה תרמה לאמנות של רוסיה יותר מכל שליט אחר, לפניה ועד היום, אם כי היא לא היססה להפעיל צנזורה על החומר המפורסם, וכאשר אלכסנדר רדישצ'ב פרסם את כתב העת "מסע מפטרבורג למוסקבה" (1790), אשר חשף את מצבם של הצמיתים, הגלתה אותו לסיביר. ב-1764 פתחה את מוסד הלימודים "סמולני" לנשות האצולה.

יקטרינה השנייה כשליטה נאורה עריכה

שלטונה היה תקופה של התפתחויות משמעותיות אך גם סותרות. מצד אחד, היה זה "תור הזהב" של האצולה הרוסית, תקופה של פריחה תרבותית וכלכלית. יקטרינה ניסתה להטמיע עקרונות של נאורות אירופית, כגון חינוך וחוקים הומניים, וניהלה מלחמות מוצלחות שהובילו להרחבת שטח רוסיה. יקטרינה נאלצה להסתמך על תמיכת האצולה, שהייתה שמרנית ומתנגדת לרפורמות רבות. כתוצאה מכך, ניסיונותיה לקדם חברה נאורה יותר נתקלו בקשיים רבים.

סוף חייה עריכה

יקטרינה נמצאה, כשהיא בהכרה חלקית, על רצפת חדר ההלבשה שלה בבוקר יום רביעי, ה־16 בנובמבר 1796. רופאה האישי, ד"ר ג'ון רוג'רסון, אבחן זאת כשבץ. על אף מאמציו להחיותה, נכנסה יקטרינה לתרדמת ומתה בסביבות 9:45 בערב המחרת. נקברה במבצר פטרופבלובסקיה, סנקט פטרבורג. את יקטרינה החליף בשלטון בנה, פאבל הראשון.

לאחר מותה נמתחה על יקטרינה ביקורת, ונפוצו שמועות רבות לגבי נסיבות מותה, שנקשרו למספר המאהבים הרב שהיה לה. מרבית השמועות התבררו כלא מבוססות.

איזכורה בתרבות עריכה

ב-1934 יצא הסרט "הקיסרית האדומה" שביים יוזף פון שטרנברג ואותה גילמה מרלן דיטריך. ב-2014 שודרה הסדרה "יקטרינה" (בכיכובה של מרינה אלכסנדרובה) והסדרה "יקטרינה הגדולה" (בכיכובה של יוליה סניגיר) על שנות שלטונה והופקה על ידי הערוץ הראשון הרוסי.

ב-2019 נוצרה סדרת הטלוויזיה יקטרינה הגדולה בהפקה של HBO, הכוללת ארבעה פרקים על חייה של הקיסרית בכיכובה של הלן מירן; ב-2020 הופקה עונה ראשונה לסדרת דרמה בת 10 פרקים ע״י Hulu, שנושאת את השם ״The great" בהשראת סיפור חייה של יקטרינה הגדולה ובכיכובם של אל פנינג וניקולס הולט. הסדרה ספגה ביקורת על הקשר הרופף (מאוד) בין האירועים המתוארים בה לסיפור ההיסטורי המקובל אודות יקטרינה. בשנת 2023 פורסמה העונה השנייה של סדרה זאת.

אילן יוחסין עריכה

יוהאן השישי, נסיך אנהלט-צרבסט
 
סופיה אוגוסטה מהולשטיין-גוטורפ
 
גאורג וולראט פון צויטש
 
כריסטינה פון וייסנבאך
 
כריסטיאן אלברכט, דוכס הולשטיין-גוטורפ
 
פרדריקה אמליה מדנמרק
 
פרידריך השביעי, מרקיז באדן-דורלאך
 
אוגוסטה מריה מהולשטיין-גוטורפ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוהאן לודוויג הראשון, נסיך אנהלט-דורנבורג
 
 
 
 
 
כריסטינה אלאונורה פון צויטש
 
 
 
 
 
כריסטיאן אוגוסט מהולשטיין-גוטורפ, נסיך אויטין
 
 
 
 
 
אלברטינה פרדריקה, מרקיזת באדן-דורלאך
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטיאן אוגוסט, נסיך אנהלט-צרבסט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוהנה אליזבת, נסיכת הולשטיין-גוטורפ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה


לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה


הקודם:
פיוטר השלישי
צארים רוסיים הבא:
פאבל הראשון