ישיבות הקו

ישיבת הר המור, בנשיאות הרב צבי ישראל טאו במשכנה הקודם בקריית יובל

הביטוי ישיבות הקו הוא כינוי לקבוצת ישיבות גבוהות וישיבות הסדר, המשתייכות לציבור החרדי לאומי והולכות בדרכו של הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור. מקור הכינוי הוא בקו האידאולוגי המשותף לישיבות אלו. הכינוי החל להישמע בציבור הדתי-לאומי בערך משנת 2000 (ה'תש"ס) ואילך. רבים מרבני הזרם, בהם הרב טאו, מתנגדים לכינוי זה^[1].

האידאולוגיה של ישיבות אלו מבוססת על תורת הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה קוק, כפי שהיא מתפרשת על ידי תלמידו של האחרון, הרב טאו. אנשי הזרם מחזיקים בתפיסה "ממלכתית" המייחסת למדינת ישראל ערך עצמי של קדושה שאיננו תלוי במעשי מנהיגיה. הם מדגישים את חשיבותו של עם ישראל ומחנכים שאין לכפות את העם בניגוד לרצונו, ובפרט שלא להתעמת עם צה"ל, שהוא זרוע של המדינה.

היסטוריהעריכה

לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק נוצרו שני מחנות בישיבת מרכז הרב - האחד בראשות הרב טאו והשני בראשות הרב אברהם שפירא. המתח בישיבה הגיע לשיאו כאשר הרב טאו ותלמידיו טענו שהרב אברהם שפירא ניסה לשלב בישיבה מכון הוראה, בעוד שהרב טאו התנגד לכך. בעקבות כך פרש הרב טאו עם רמי"ם נוספים מן הישיבה, והקימו את ישיבת הר המור.

אנשי ישיבות הקו הקימו את המכינות הקדם צבאיות הראשונות ואת הישיבה הקטנה הלאומית הראשונה.

מוסדות הקועריכה

ישיבות גבוהות והסדר: ישיבת הר המור בירושלים בנשיאות הרב צבי ישראל טאו ובראשות הרב מרדכי שטרנברג והרב עמיאל שטרנברג, ישיבת מדברה כעדן שבמצפה רמון בראשות הרב צבי קוסטינר, ישיבת שבי חברון שבחברון בראשות הרב חננאל אתרוג, הישיבה הגבוהה והישיבה לבוגרי צבא בעלי, ישיבת עטרת ירושלים שברובע המוסלמי בראשות הרב שלמה אבינר, ישיבת לנתיבות ישראל שבירושלים בראשות הרב ישעיהו דורון, ישיבת איילת השחר שבאילת בראשות הרב יוסף רודריגז, ישיבת מעלה אליהו שבתל אביב בראשות הרב חיים גנץ, ישיבת עטרת נחמיה שבתל אביב בראשות הרב מיכה הלוי, ישיבת גבעת אולגה בראשות הרב אפרים ג'יאמי, ישיבת נצר מטעי שבאריאל, הישיבה הגבוהה ביפו, ישיבת בני רחל סמוך לקבר רחל, ישיבת ממדבר מתנה שבמושב נווה בראשות הרב מרדכי הס, ישיבת חן במדבר בערד, ישיבת אורות אשקלון, ישיבת נתיבות דרור בתלם, הישיבה הגבוהה בבני נצרים וישיבת נתיבות נריה בשומריה בראשות הרב בועז איזק.

ישיבות קטנות לאומיות: ישיבת מעלה חבר לצעירים, ישיבת שלום בניך בירושלים (ששכנה במשך שנים ליד ישיבת הר המור) וישיבת אורחות מרדכי בכוכב השחר. גם ישיבה תיכונית נווה, ישיבה לצעירים שומריה, ישיבה תורנית לאומית דגל ירושלים וישיבת שבי חברון לצעירים מזוהות עם "הקו".

מכינות קדם צבאיות: מכינת בני דוד בעלי, מכינת יתיר, מכינת עצם בנווה, מכינת קשת יהודה במושב קשת, מכינה תורנית ישיבתית נטע שורק באפרת, מכינת מעוז שבלוד, המכינה בראש פינה, מכינת עטרת ירושלים, מכינת אבנר בעכו והמכינה הישיבתית בברוכין.

כוללים: כולל חזון אלחנן בעיר דוד בראשות הרב עמיאל שטרנברג, בית המדרש הקהילתי בגבעת שמואל, כולל נאות דוד שבעיר העתיקה, כולל חומות ירושלים, והכולל בשומריה.

מדרשות לבנות: מדרשת הרובע, מדרשת מעון שבדרום הר חברון, מדרשת יעלה שבמצפה רמון, מדרשת "בני דוד" דניאלי בתפוח, מדרשת שירת חברון שבקריית ארבע ומדרשת אוריה בגבעת שמואל.

כלל המוסדות הנזכרים מונים כמה אלפי תלמידים וכן אלפי בוגרים ובוגרות.

הוראת תנ"ךעריכה

אנשי הקו מדגישים את חשיבות האמונה האורתודוקסית במקורם האלוהי של הסיפור המקראי ושל המסורת הרבנית. לאור זאת, הם מתנגדים לשימוש בכלים אקדמיים-ביקורתיים (שאינם מקבלים את רציפות ואחדות המסורת) בלימודם, או להצגה ביקורתית של דמויות בתנ"ך ושל התנאים והאמוראים. הם מזכירים בעניין זה את האמרה התלמודית כי ראשונים הם כמלאכים^[2]. בעניין זה הוציאו אנשי הזרם שתי חוברות: "פשט - מסיני" ו"כבוד רועי ישראל".

הרב משה בלייכר, ראש ישיבת שבי חברון לשעבר כותב:

כאשר אנו נגשים לעסוק בספר תורת האלוקים, עלינו להתייחס אל הדברים הנאמרים כראוי לדברי אלוקים חיים, להתרומם להבנת המושגים האלוקיים. אין לנו להסתכל על התורה בעיניים הפשוטות שלנו, ע"פ קנה-המידה וההבנה המצומצמים של מדרגתנו העכשווית, אלא עלינו לנסות להסתכל בתורה ע"פ קנה המידה האמתי שלה, להתמלא ענווה אשר תרומם אותנו להביט בתורה דרך העין האלוקית השייכת לה^[3].

לאור זאת, מתנגדים אנשי הזרם ללימוד "תנ"ך בגובה העיניים", שפירושו, בין השאר, הצגה של דמויות המקרא כמונעים מיצרים ומדחפים האופייניים לרוב בני האדם. אנשי הזרם מתנגדים גם לשילובם של מכונים אקדמיים להכשרת מורים בתוך הישיבות ולשיטת הרבדים בלימוד הגמרא.