ישיבות הקו
ישיבות הקו הוא כינוי לישיבות גבוהות וישיבות הסדר המשתייכות לציבור הדתי לאומי והולכות בדרכו של הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור. מקור הכינוי הוא בקו האידאולוגי המסוים שמתווה הרב טאו ומשותף לישיבות אלו. הכינוי החל להישמע בציבור הדתי-לאומי בערך משנת 2000 (ה'תש"ס) ואילך. רבים מרבני הזרם, בהם הרב טאו, רואים במילה "קו" כינוי גנאי המתאר תפיסת עולם צרה הפוסלת את מי שלא מסכים איתה[1].
 | |
| ישיבת הר המור, בית המדרש החדש בשכונת הר חומה | |
| שורשים, סיווג והנהגה | |
|---|---|
| דת | יהדות |
| זרם | ציונות דתית |
| מנהיג | הרב צבי ישראל טאו |
| תאולוגיה, טקסטים וטקסים | |
| תאולוגיה | תורת הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו הרב צבי יהודה הכהן קוק |
| ארגונים ופעילות | |
| מרכז | ירושלים |
| פעילות | מפלגת נעם, ארגון ליבה, גרעינים תורניים |
  | |
האידאולוגיה של ישיבות אלו מבוססת על תורת הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, כפי שהיא מתפרשת על ידי תלמידו של האחרון, הרב טאו. אנשי הזרם מחזיקים בתפיסה "ממלכתית" המייחסת למדינת ישראל ערך עצמי של קדושה שאיננו תלוי בלעדית במעשי מנהיגיה, מתוך הדגשת קדושתו של עם ישראל; ומחנכים שגם במקרים של התנגדות למדיניות הממשלה, הדרך לשינוי היא על ידי חינוך ושינוי תודעה, ולא באמצעות מרד אזרחי ועימותים עם כוחות הביטחון, בהיותם זרוע של המדינה ומשקפים את בחירת העם[2].
היסטוריה עריכה
במהלך שנותיו של הרב צבי יהודה קוק ולאחר פטירתו, הוקמו ישיבות רבות של תלמידיו ותלמידי תלמידיו, ברוחו.
לאחר פטירת הרצי"ה נוצרו שני מחנות בישיבת מרכז הרב - האחד בראשות ראשי הישיבה הרב אברהם אלקנה שפירא והרב שאול ישראלי, והשני בראשות הרב טאו. בהמשך, מספר ר"מים מהישיבה, בהנהגת הרב טאו, הקימו את ישיבת הר המור.
אלו מהישיבות האמורות הקשורות לרב טאו או מושפעות באופן ישיר מתורתו מכונות "ישיבות הקו". יש מרבניהן מי שרואה בו את ממשיכו הבלעדי של הרצי"ה וגדול הדור[3], בעוד שאר תלמידיו של הרב שוללים זאת ויש שהביעו ביקורת על הטוענים כך[4].
מוסדות המשוייכים ל"קו" עריכה
- ישיבת הר המור בירושלים בנשיאות הרב צבי ישראל טאו ובראשות הרב עמיאל שטרנברג ולשעבר הרב מרדכי שטרנברג
- ישיבת מדברה כעדן שבמצפה רמון בראשות הרב צבי קוסטינר
- ישיבת שבי חברון שבחברון בראשות הרב חננאל אתרוג
- הישיבה הגבוהה והישיבה לבוגרי צבא בעלי
- ישיבת עטרת ירושלים שברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים בנשיאות הרב שלמה אבינר
- ישיבת לנתיבות ישראל שבירושלים בראשות הרב ישעיהו דורון
- ישיבת איילת השחר שבאילת בראשות הרב יוסף רודריגז
- ישיבת גבעת אולגה בראשות הרב אפרים ג'יאמי
- ישיבת מעלה אליהו בראשות הרב חיים גנץ
- ישיבת נצר מטעי שבאריאל בראשות הרב ציון טויל
- ישיבת נתיבות דרור בתלם
- ישיבת נתיבות נריה בשומריה בראשות הרב בועז איזק
- ישיבת 'חיי עולם' בעכו, בראשות הרב יעקב (קובי) דנה
- ישיבת ברוכין בראשות הרב חיים ברוך
- ישיבת ההסדר רמת השרון בראשות הרב משה חי בהרב, מתלמידי הרב צבי טאו והרב מרדכי שטרנברג
- הישיבה הגבוהה בקצרין בראשות הרב אסף בנית
- ישיבת עוז ואמונה שבשכונת נווה שאנן בדרום תל אביב בראשות הרב איציק פנירי
- ישיבת עוז וחדווה בראשות הרב נחמיה טאו (בנו של הרב צבי ישראל טאו).
- ישיבת ממדבר מתנה בראשות הרב מרדכי הס
- ישיבה גבוהה באשקלון בראשות הרב ערן טמיר
- ישיבה גבוהה עטרת מרדכי בצפת בראשות הרב שי לוי, בוגר ישיבת הר המור
- ישיבת עטרת נחמיה בראשות הרב מיכה הלוי, מתלמידי הרב צבי טאו והרב מרדכי שטרנברג
- ישיבת ראש פינה בראשות הרב אמנון ברדח, מתלמידי הרב צבי טאו
- ישיבת נטע ימינך בראשות הרב בצלאל הגר
- ישיבת בני רחל בראשות הרב אליהו אלקסלסי
- ישיבת מעלה חבר לצעירים
- ישיבת שלום בניך בירושלים (ששכנה במשך שנים ליד ישיבת הר המור)
- ישיבת טל ישראל בשכונת קריית יובל בירושלים
- ישיבה לצעירים שומריה
- ישיבת שבי חברון לצעירים
- ישיבה תיכונית נווה
- ישיבה קטנה מדברה כעדן במצפה רמון.
- מכינת בני דוד בעלי ובמעלה אפרים
- מכינת יתיר
- מכינת עצם בנווה
- מכינת קשת יהודה במושב קשת
- מכינה תורנית ישיבתית נטע שורק באפרת
- מכינת מעוז שבלוד
- המכינה בראש פינה
- מכינת עטרת ירושלים
- מכינת אבנר בעכו
- מכינת כאייל (תחת מוסדות עצם) באופקים
- כולל חזון אלחנן בעיר דוד בראשות הרב עמיאל שטרנברג
- בית המדרש הקהילתי בגבעת שמואל
- בית המדרש הקהילתי בחריש
- הכולל בשומריה
- מדרשת הרובע
- מדרשת מעון שבדרום הר חברון
- מדרשת יעלה שבמצפה רמון
- מדרשת "בני דוד" דניאלי בתפוח
- מדרשת שירת חברון בקריית ארבע
- מדרשת רינה בשלומית
- מדרשת בינת
פעילותם בנושא הגישה לתנ"ך ולתלמוד עריכה
רבני הקו רואים משמעות רבה במאבק כנגד שיטת "תנ"ך בגובה העיניים" וכנגד גישות אקדמאיות-ביקורתיות אחרות המציגות באור ביקורתי את דמויות גדולי המקרא וחז"ל כמונעים מיצרים וכדומה, או שאינן מקבלות את רציפות ואחדות המסורת היהודית ואמיתותה.
אמונה זו מאפיינת את רובו של העולם הרבני אורתודוקסי[5], בהתאם לאמונה במקורם האלוהי של הסיפור המקראי ושל המסורת הרבנית. אך בקרב אנשי הקו מתבלטת הגישה הרואה בכך סכנה חברתית, ומייחסת חשיבות רבה למאבק ציבורי בנושא, והם הוציאו מספר ספרים ופרסומים בעניין.
הרב משה בלייכר, ראש ישיבת שבי חברון (לשעבר) כותב:
כאשר אנו נגשים לעסוק בספר תורת האלוקים, עלינו להתייחס אל הדברים הנאמרים כראוי לדברי אלוקים חיים, להתרומם להבנת המושגים האלוקיים. אין לנו להסתכל על התורה בעיניים הפשוטות שלנו, ע"פ קנה-המידה וההבנה המצומצמים של מדרגתנו העכשווית, אלא עלינו לנסות להסתכל בתורה ע"פ קנה המידה האמתי שלה, להתמלא ענווה אשר תרומם אותנו להביט בתורה דרך העין האלוקית השייכת לה[6].
רבני ישיבת הר המור התנגדו באופן חריף לשיטת הרבדים שהיא שיטה חדשנית-מדעית ללימוד תלמוד, המחלקת את תכניו לפי תקופות. על ידי אנשיה הוצאה לאור חוברת בשם מתורתך לא נטיתי, הכוללת כרוזים ומאמרים כנגד שיטת הרבדים מאת רבנים מחוגים שונים.
רבנים בולטים עריכה
מלבד הרב צבי ישראל טאו, הרבנים המזוהים עם "הקו" (רובם ככולם תלמידיו ותלמידי תלמידיו) ומובילים את המוסדות הללו הם:
- הרב שלמה אבינר
- הרב עודד וולנסקי
- הרב יגאל לוינשטיין
- הרב אלי סדן
- הרב צבי קוסטינר
- הרב יוסף קלנר
- הרב עמיאל שטרנברג
- הרב אליעזר קשתיאל
עד לפטירתם, היו גם הרבנים יהושע צוקרמן ומרדכי שטרנברג ממובילי מוסדות הקו.
קישורים חיצוניים עריכה
- לאו-טאו: פולמוס הר המור, מקור ראשון, מוסף "שבת"
- הרב פילבר: הרצי"ה היה מתנגד להתבדלות של 'ישיבות הקו', באתר "סרוגים", 1 באפריל 2015
הערות שוליים עריכה
- ^ דעת הרב טאו על הכינוי קו מתוך דף הפייסבוק של הרב דוד בן מאיר
- ^ משה הלינגר ויצחק הרשקוביץ', ציות ואי-ציות בציונות הדתית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015
- ^ משה ויסטוך, הרב קלנר ל'כיפה': "הרב צבי יהודה ספר רק את הרב טאו, חוץ ממנו הוא לא ספר אף אחד", באתר כיפה, 22 ביוני 2017
- ^ חדשות סרוגים, הרב ולדמן על רבני הקו: "הכתרתו של הרב טאו כגדול הדור זו התנשאות", באתר "סרוגים"
- ^ ראה לדוגמה ב"זה סיני" - מאמרו המפורסם של הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, ראש הישיבה יוניברסיטי וממנהיגי האורתודוקסיה המודרנית
- ^ הרב משה בלייכר, למהלך הפרשיות, מדרשת מעמק חברון, עמ' 15