ישיבת מקור חיים (שפע)

ישיבה גבוהה בירושלים שפעלה בשנות השמונים

ישיבת מקור חיים (מוכרת יותר בכינוי "שפע") הייתה ישיבה גבוהה, שפעלה בשנות השמונים בירושלים. הישיבה הוקמה בשנת 1984 על ידי הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), שעמד בראשה, יחד עם הרב שג"ר ששימש בה ר"מ[1]. אף על פי שהתקיימה במשך שנים ספורות, נודעה לה השפעה רבה על עולם ישיבות הציונות הדתית ועל צמיחתן של מגמות חסידיות בקרב הציבור הדתי לאומי[2].

מקור חיים
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
ישיבה
תקופת הפעילות 1984–1988 (כ־4 שנים)
מייסדים הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), הרב שג"ר
בעלי תפקידים
מנהל מאיר רבי
ראש הישיבה גבוהה הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)
מיקום
מיקום שכונת מקור חיים
מדינה ישראלישראל ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות הישיבה

עריכה

הישיבה נקראה על שם רחוב מקור חיים שבו שכנה, שמקורו בפסוק בתהלים לו, י, "כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר". היא נודעה יותר בכינוי "שפע", כשמו של מוסד אחר ללימודי יהדות שהקים הרב שטיינזלץ שנה קודם לכן. בכל שנותיה מנתה הישיבה כמה עשרות בחורים ואברכים, שהורכבו מקבוצת תלמידים בוגרים של הרב שג"ר שבאו עמו מישיבת הכותל[3], חוזרים בתשובה שהיו מקורבים לרב שטיינזלץ ובחורים צעירים מישיבות תיכוניות. לצד מקימיה לימדו בישיבה גם הרב מנחם פרומן, שלימד בה גמרא וחסידות, הרב שמואל ריינר, הרב שבתי רפפורט, הרב יעקב מדן, המשורר אדמיאל קוסמן, פרופסור דוד הנשקה ואחרים.

הישיבה התאפיינה בפתיחות יחסית לתרבות הכללית, הסרת מחיצות בין לימוד הגמרא לעיסוק בחסידות ובעבודה פנימית, וכן עיסוק בתלמוד ירושלמי ובמדרשי הלכה שלא היה נפוץ אז בישיבות הגבוהות.

כשנה וחצי לאחר הקמת הישיבה התבקש הרב פרומן לעזוב את הישיבה, אך הוחזר לאחר מחאות של התלמידים. בסוף זמן קיץ של שנת 1988 עזב הרב שג"ר את הישיבה, ועימו עזבו כמעט כל התלמידים. הישיבה התקיימה עוד שנה עם מחזור חדש, ואז נסגרה. נהוג לייחס את הסגירה למתחים שנוצרו בין הרבנים שהובילו את הישיבה או בין תלמידיהם[2]. לאחר הפירוק עברו רבני הישיבה ותלמידיה למוסדות אחרים, וחלקם פנה להקים את ישיבת עתניאל. בהמשך שנות התשעים הקים הרב שג"ר עם הרב יאיר דרייפוס את ישיבת שיח יצחק, והרב עדין שטיינזלץ הקים את ישיבת תקוע.

בוגרי הישיבה

עריכה

בין בוגרי הישיבה הבולטים: הרבנים בני קלמנזון, דוב זינגר, יהונתן גוטמן, עמי עולמי, שמואל אריאל, ועודד דוד, יהודה גליק, יהושע גרינברג, ברוך ברנר והפסיכולוג הרב יצחק מנדלבאום.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ גילי (מבצרי) זיוון, הגותו של הרב שג"ר כבסיס לדמוקרטיה רב-תרבותית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2019, אישים, עמ' 2, מסת"ב 4־270־519־965־9
  2. ^ 1 2 אריאל הורוביץ, מתח גבוה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 18 ביוני 2017
  3. ^ הרב שג"ר נפטר הלילה, באתר כיפה, 11 ביוני 2007