פתיחת התפריט הראשי

ישנה בחיק ילדות

יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת הוא שיר של רבי יהודה הלוי, ממשוררי תור הזהב של יהדות ספרד. השיר הוא שיר קודש שהוא פתיחה לתפילת נשמת; כלומר הפיוט נוסף אל תפילת שחרית בשבתות ובחגים לפני תפלה הפותחת במילים: נשמת כל חי, במספר עדות ישראל. הפיוט בנוי כמונולוג פנימי בין הדובר לנפשו, ובו הדובר מבקש מנפשו להשתחרר מהבלי העולם הזה ולהתקרב לעבודת האל.

מילות השירעריכה

יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת, לְמָתַי תִּשְׁכְּבִי?[1]/ דְעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ!
הֲלָעַד יְמֵי השַׁחֲרוּת? קוּמִי צְאִי,/ רְאִי מַלְאֲכֵי שֵׂיבָה בְּמוּסָר שִׁחֲרוּ,
וְהִתְנַעֲרִי מִן הַזְמָן כַּצִפֳּרִים/ אֲשֶׁר מֵרְסִיסֵי לַיְלָה[2] יִתְנַעֲרוּ.
דְאִי כַדְרוֹר לִמְצֹא דְרוֹר מִמַעֲלֵךְ/ וּמִתוֹלְדוֹת יָמִים כְּיַמִים יִסְעֲרוּ.
הֲיִי אַחֲרֵי מַלְכֵּך מְרַדֶּפֶת, בְּסוֹד/ נְשָׁמוֹת אֲשֶׁר אֶל טוּב ה' נָהֲרוּ![3]

תוכן הפיוטעריכה

בבית הראשון פונה המשורר אל נשמתו בשאלה רטורית המלווה בנזיפה: את, הנשמה המתרפקת על הילדות, עד מתי תשכבי כביכול בבטן אימך? הלא הנעורים חלפו ואינם.

הדובר מוכיח את הנשמה ואומר לה, ראי, שערות השיבה – בדמות מלאכי המוסר – מעידות על כך שהגיע הזמן להבדיל בין טוב ורע; ועל כן עלייך להתנער מהבלי העולם הזה, כמו שציפורים מתנערות מהטל לאחר הלילה; ועליך לעוף כמו ציפור דרור כדי למצוא חופש ושחרור מחטאי היום יום הסוערים כמו ים.

בבית האחרון הדובר מצווה על הנשמה לחפש את אלוהים בחברת נשמות שנסחפו אחר טובו של האל.

באקרוסטיכון חתום שם המחבר – יהודה.

פירושי מיליםעריכה

  1. יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת – כינוי מטאפורי לנשמה, המציג אותה כשרויה בתקופת הינקות.
  2. הנעורים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּדימוי של הנעורים לפסולת הפשתן, משל לדבר הנעלם בקלות.
  3. יְמֵי השַׁחֲרוּת – כינוי לתקופת הנעורים. בתוך ההקשר של הפיוט, ימי השחרות מקבלים משמעות מוחשית לימים בהם צבע השיער עדיין שחור לעומת 'מלאכי שיבה' בהם השיער מקבל גוון לבן.
  4. מַלְאֲכֵי שֵׂיבָה בְּמוּסָר שִׁחֲרוּ – שערות השיבה מוצגות בניסוח מטאפורי במשמעות של שליחים המטיפים מוסר לאדם.
  5. דְאִי כַדְרוֹר – עופי כציפור.
  6. לִמְצֹא דְרוֹר – להשתחרר.
  7. מִמַעֲלֵךְ – במשמעות ראשונה חטא ובמשמעות נוספת למעלה. עופי כציפור להשתחרר מהחטאים ולעוף מעלה.
  8. תוֹלְדוֹת יָמִים – במשמעות של זמן, הימים העוברים.
  9. כְּיַמִים יִסְעֲרוּ – יסערו כמו ים.
  10. מַלְכֵּך – כינוי לאלוהים.
  11. סוֹד – חוג אנשים, במשמעות של הפיוט חוג נשמות.
  12. נָהֲרוּ – נעו בשפע.

רעיונות מרכזייםעריכה

  • ימי השחרות לעומת ימי הזקנה במשמעות המטאפורית של הבלי העולם הזה לעומת נצחיות העולם הבא.
  • הזקנה המתקרבת מחייבת את האדם לחשבון נפש על חייו.

סיכוםעריכה

הפיוט נכתב על פי האמונה היהודית לפיה העולם הזה הוא כעין הכנה לעולם הבא ובהיות העולם הזה בר חלוף בהשוואה לעולם הבא הנצחי, נדרש היהודי המאמין להשתלמות מתמדת בלימוד התורה ובקיום המצוות. הנעורים המסמלים את הבלי העולם הזה ואת התענוגות החומריים חייבים לפנות את מקומם לחכמה, למוסר, ללימוד תורה וקיום מצוות ומעשים טובים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על פי הפסוק "עד מתי עצל תשכב" (ספר משלי, פרק ו', פסוק ט').
  2. ^ על פי מגילת שיר השירים, פרק ה', פסוק ב': "קווצותי רסיסי לילה".
  3. ^ על פי ספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק י"א "ונהרו אל טוב ה'".