פתיחת התפריט הראשי

רבי ישעיהו מרדכי בָּאסָאן (נקרא גם באסאני ובאסאנו (Bassani, Bassano); ה'תל"ג 1673 (בערך), ורונה - ה'תצ"ט, 1739, רג'ו אמיליה) היה רב איטלקי ומשורר מחכמי יהדות איטליה בראשית המאה ה-18, רבן של פדובה ושל רֶג'וֹ אמיליה (ריגיו), ורבו של רמח"ל.

רבי ישעיהו באסאן
לידה 1673 (בערך)
ה'תל"ג
ורונה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1739
ה'תצ"ט
רג'ו אמיליה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות רג'ו אמיליה (ריגיו), איטליה
השתייכות רבני איטליה
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה, פסיקה, קבלה
רבותיו רבי משה זכות (הרמ"ז), רבי בנימין הכהן ויטאלי (הרב"ך), רבי יהודה בריאל
תלמידיו רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל),
רבי ישראל בנימין באסאן (בנו)
חיבוריו שו"ת "לחמי תודה" (ונציה תק"א)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עת לטעת, באסאן, ר' ישעיהו בן ישראל חזקיה

ביוגרפיהעריכה

ישעיהו באסאן, בנו של הרב ישראל חזקיהו באסאן, נולד בוורונה בערך בשנת 1673. למד במנטובה אצל רבי משה זכות (הרמ"ז), ולאחר פטירתו בראשית שנת ה'תנ"ח (1697) המשיך בלימודיו אצל רבי יהודה בריאל, חבר בית הדין במנטובה וראש ישיבה בה. לאחר שנסמך לרבנות בידי חכמי מנטובה, חזר לוורונה ולמד בישיבתו של הרב מרדכי באסאן.

בשנת 1701 נישא ליוכבד בת רבי בנימין הכהן ויטאלי (הרב"ך), רבה של רג'ו אמיליה (ריגיו), שהיה חתנו של רבו הרמ"ז. חותנו הסמיך אותו אף הוא לרבנות, ורבי ישעיה באסאן השתקע ברג'ו אמיליה.

בין 17151723 התגורר בפדובה, ושימש כרב בישיבה המקומית, שבה היה רבו של בן העיר רמח"ל, וחכמים נוספים. בזמן הפולמוס שהתנהל באיטליה נגד רמח"ל, היה רבו ישעיהו באסאן למגינו העיקרי; ניהל תכתובות עם רבני חו"ל המעורבים בפרשה, ואף הואשם בחיפוי על תלמידו. לדעת מאיר בניהו, רבי ישעיה באסאן הוא זה שאסף ושימר את האגרות העוסקות בפולמוס רמח"ל, המשמשות למחקר הפולמוס עד ימינו[1].

בשנת ה'תפ"ג (1723), חזר לרג'ו אמיליה, לעזרת חותנו בניהול ענייני הרבנות בעיר. לאחר פטירת חמיו בטבת ה'ת"צ (תחילת 1730) התמנה לרבה של העיר במקומו, תפקיד בו כיהן עד פטירתו. בשנתיים האחרונות לחייו חלה ובמשך שנה שהה בוורונה לצורך טיפולים רפואיים, הוא חזר לעירו ונפטר בה בב' בניסן ה'תצ"ט (1739).

בנו הרב ישראל בנימין באסאן (1701–1790) היה מהבולטים שבמשוררים היהודים-איטלקים בתקופתו, ולאחר פטירתו התמנה תחתיו כרבה של רג'ו אמיליה.[2]

גיסו היה הרב מנשה יהושע פאדובה, רבה של מודנה ובנו של הרב יהודה מצליח פאדובה.[3]

יצירתועריכה

רבי ישעיהו באסאן כתב תשובות רבות לקהילות בכל רחבי איטליה, רבות מהן נדפסו בספר השו"ת שלו "לחמי תודה", שראה אור בתור הכרך השני של הספר "תודת שלמים" שהדפיס בנו רבי ישראל בנימין באסאן (ונציה תק"א; כרך א', "זבחי תודה", הוא חידושי הר"ן למסכת נידה). אחרות השתמרו בספרי רבני דורו כמו האנציקלופדיה ההלכתית "פחד יצחק" של רבי יצחק למפרונטי, וספרי שו"ת שונים.

כמו רבים מחכמי איטליה, רבי ישעיהו באסאן היה גם משורר. הוא חיבר קינה על פטירת חמיו הרב"ך, וגם פיוטים שונים, בהם: "גדול ים", "האל בברוא", "שאהבה נפשי", ו"שאו זמרה".

רוב יצירתו נשארה בכתובים, ומרבית כתבי היד קיימים בספריות ציבוריות כמו ספריית בית המדרש לרבנים באמריקה. בין חיבוריו הגנוזים נמנים:

  • אגלי דל - שו"ת
  • אמרי יושר - שו"ת, חידושים על הש"ס, דרשות
  • הגהות וחידושים על מסכתות הש"ס
  • כור לזהב - הגהות והערות על הספר "הליכות אלי" של רבי שלמה אלגאזי
  • לימודי פושעים
  • משפט לעשוקים

קישורים חיצונייםעריכה

כתביו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בניהו, כתבי הקבלה שלרמח"ל, ירושלים, תשל"ט, עמ' 201. בניגוד לדעת שמעון גינצבורג, הקובע במבוא לספרו ר' משה חיים לוצאטו ובני דורו, תל אביב, תרצ"ז, כי היה זה יוסף אלמנצי שאסף את האגרות.
  2. ^ Cecil Roth, "Bassano (Bassan, Bassani)," in: Encyclopaedia Judaica.
  3. ^ יהודה בן אברהם פאדובה מצליח, במהדורת 1901–1906 של ה-Jewish Encyclopedia (באנגלית).