ישעיהו וולפסברג-אביעד

ישעיהו אביעד

ד"ר ישעיהו (אוסקר) אביעד (ווֹלפסברג) (בגרמנית: Oscar Wolfsberg);‏ 26 בספטמבר 18932 באוגוסט 1957; ט"ז בתשרי תרנ"ד - ה' באב תשי"ז) היה רופא ילדים, רב, סופר-פובליציסט, הוגה דעות, עסקן הציונות הדתית, ממנהיגי המזרחי, ודיפלומט ישראלי.

ביוגרפיהעריכה

ישעיהו נולד ב-1893 בהמבורג שבגרמניה, למשפחה המיוחסת לשל"ה. קיבל חינוך דתי בבית הוריו. בצעירותו למד בתלמוד תורה עממי, ולאחר מכן בגימנסיה הריאלית היהודית-חרדית ובגימנסיה הממלכתית בהמבורג. בהיותו בן 18 החל את לימודיו בביולוגיה ורפואה באוניברסיטאות היידלברג, וירצבורג וברלין. בה בעת למד גם כן פילוסופיה יהודית וכללית, היסטוריה, מתמטיקה, ספרות ואמנות. במהלך מלחמת העולם הראשונה שימש כרופא צבאי בחזית המזרחית, בעקבותיה השתקע בברלין והחל בעבודתו כרופא ילדים. היה מחברי הוועד המרכזי של תנועת המזרחי וערך את ביטאונה Die Jüdische Presse. ייצג אותה ואת הפועל המזרחי בכמה קונגרסים ציוניים. בתרפ"ו נבחר לנשיא המזרחי בגרמניה, הוועד הפועל הציוני, הוועד האדמיניסטרטיבי של הסוכנות היהודית והנהלת הקהילה היהודית בברלין.

ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל, ובה המשיך לעסוק במקצוע הרפואה. בארץ ישראל שימש כחבר המוסדות העליונים של הפועל המזרחי, הנהלת מוסד הרב קוק, הנהלת הברית העברית העולמית ובית דין הכבוד של ההסתדרות הציונית. בנוסף היה ממייסדי כפר הנוער הדתי (1938) שעל יד כפר חסידים והיה למדריכו הרוחני. בשנת 1941 היה חבר סיעת "יצירה ובניין" בה היה גם יצחק רפאל[1].

עם הכרזת האו"ם (ב-1948) נבחר לשמש כנציגה הדיפלומטי הראשון של ישראל בארצות הסקנדינביות. באוקטובר 1956 החל לשמש כציר ישראל בברן שבשווייץ; עם מינויו כציר עִברת את שמו ל"אביעד".[2] בתפקיד זה שימש עד מותו ב-1957.

בספרו "יהדות והווה", יש משום סיכום השקפתו המשלבת בין הגות ליהדות: "היהדות כמכלול ערכי האומה, אמונה, דת, הלכה, מוסר ומחשבה. העם היהודי כנושא תהליך היסטורי מסוים, כולל פרשת ייסוריו ופעליו גם יחד. והמדינה כנקודת-מיפגש של כל נתיבי העבר וזרמיו וכנקודת מוצא למהלכי העתיד רבי היעוד והיחול".

בשנת 1955 זכה בפרס כבוד ע"ש הרב קוק, על ספרו "עיונים ביהדות".[3]

אביעד נפטר ב-1957 בז'נבה. נקבר בירושלים. הותיר אישה, שני בנים ובת.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

כתביועריכה

התחום העיקרי ביצירותיו של אביעד היה פילוסופיה יהודית וכללית. בתחום זה פרסם מאמרים רבים בכתבי העת "סיני", ו"תלפיות". תחום אחר ביצירתו היו בעיות ההווה: ציונות, ציונות דתית ותורה ועבודה. המגמות העיקריות ביצירותיו הן להבין את תרבות ישראל ולהפגישה עם המדע, הן בתחום הטבע והן בתחום ההיסטוריה.

  • "תקופה חדשה בקרן היסוד", ירושלים: קרן היסוד, תרצ"ה. (ספרון) (ראה אור במקביל גם ביידיש ובגרמנית)
  • בפרוזדור: קובץ מאמרים נבחרים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ג. (יהדות)
  • "יסודות החנוך הלאומי", ירושלים: המחלקה לענייני הנוער – הנוער הדתי של הנהלת ההסתדרות הציונית בהשתתפות קרן היסוד בהוצאת הספרים הארץ ישראלית ('למדריך: ספרית המכון למדריכי הנוער הדתי'), תש"ג. (ספרון)
  • הרב ד"ר נחמיה צבי נובל, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער – המדור הדתי של הנהלת ההסתדרות הציונית בהשתתפות קרן היסוד בסיוע מוסד הרב קוק ('דמויות בציונות ובתולדות הישוב'), תש"ד.
  • מדרש גאולת הקרקע: חלק א: הקרקע וגאולתו לפי השקפת היהדות מאת ישעיהו וולפסברג; חלק ב: גאולת הקרקע בהלכה ובאגדה מאת הרב משה דוד גרוס, ירושלים: הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל, תש"ו.
  • המזרחי והתנועה תורה ועבודה, ירושלים: המכון להשכלה ציונית ('הספרייה הציונית הקטנה'), תש"ו 1946.
  • פרופיסור חיים אהרון (הרמן) שטרוק, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער - המדור הדתי של הנהלת ההסתדרות הציונית בהשתתפות קרן היסוד בסיוע מוסד הרב קוק ('דמויות בציונות ובתולדות הישוב'), תש"ו 1946.
  • הציונות: פרקים במהותה, חזונה ומציאותה, ירושלים: מוסד הרב קוק על ידי קריית ספר, תש"ו.
  • ישעיהו וולפסברג, בנימין לובוצקי, משה קליינמאן, התנועה הציונית בהתפתחותה, קורס ב: הזרמים האידאולוגיים, ירושלים: מכון להשכלה ציונית – בית ספר בכתב לתורת הציונות, תש"ז.
  • שערים: לבעיות המחשבה והזמן, ירושלים: מוסד הרב קוק שעל-יד המזרחי העולמי, תש"ח. (הקובץ השני של מאמריו, שנתפרסמו בשנים תרצ"ד–תש"ז) (יהדות)
  • חיים ויצמן: נשיא ראשון למדינת ישראל, במלאת שנה לפטירתו, כסלו תשי"ד, ירושלים: הספרייה הציונית, תשי"ד.
  • עיונים ביהדות, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ו. (קובץ מאמרים)
  • הרהורים בפילוסופיה של ההיסטוריה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ח.
  • דיוקנאות, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ב.
  • יהדות והווה, ירושלים: הספרייה הציונית על ידי הנהלת ההסתדרות הציונית, תשכ"ב 1962.

בעריכתועריכה

  • ישעיהו וולפסברג וצבי הרכבי (עורכים), ספר צייטלין, ירושלים: הוצאת הספרים הארץ ישראלית בסיוע מוסד הרב קוק; איגוד סופרים דתיים בארץ ישראל, תש"ה 1944.

ספר יובלעריכה

  • י[וסף] תירוש (עורך), ‫שי לישעיהו: ספר יובל לר’ ישעיהו וולפסברג בן הששים, תל אביב: המרכז לתרבות של הפועל המזרחי, תשט"ז 1955.

ספר לזכרועריכה

  • יצחק רפאל (עורך), ספר אביעד: קובץ מאמרים ומחקרים לזכר ישעיהו וולפסברג-אביעד, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"ו 1986.

לקריאה נוספתעריכה

  • ישעיהו וולפסברג-אביעד, 'דברים על עצמי', בתוך: ספר אביעד (תשמ"ו), יא–סה.

ביבליוגרפיה של פרסומיו:

  • י' עינת-וולפסברג, 'כתבי ד"ר י’ וולפסברג: רשימה ביבליוגרפית', בתוך: שי לישעיהו (תשט"ז), עמ' 47–63.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה