ישעיהו קורן

ישעיהו קורן
	אין תמונה חופשית
לידה	דצמבר 1940 (בן 83); כפר סבא, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית
סוגה	סיפור קצר, רומן
פרסים והוקרה	פרס ביאליק לספרות יפה (2008); פרס ברנר (2013); פרס אקו"ם (2019);

ישעיהו קורן (נולד ב-20 בדצמבר 1940) הוא סופר ישראלי, חתן פרס ביאליק לספרות יפה (2008) על מפעל חייו ופרס ברנר לפרוזה (2013).

ביוגרפיה

קורן נולד בכפר סבא ולמד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. שירת 19 שנה במערכת הביטחון הישראלית, והוא גמלאי של שירות הביטחון הכללי.^[1] עסק גם בהוראה, ייעוץ חינוכי ועסקי אבטחה.^[2]

את כתיבתו החל בשנות ה-60 המוקדמות בכתב העת "קשת". נמנה עם סופרי הגל החדש - סופרי שנות השישים של המאה ה-20, שכונו על ידי מבקרי הספרות דן מירון וגבריאל מוקד בשם דור המדינה אשר נוטה אחרי השינויים שחלו בספרות המערב, תוך העדפת סגנונות כתיבה אוונגרדיים בסיפורת. יש העדפה של התרכזות בפרט על פני המצב האנושי והגיבור עוטה דמות חדשה, דמות האנטי גיבור. יוצרי התקופה מושפעים מהפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית מבחוץ ומבצע סיני ומלחמת ששת הימים מבית. בתחילת שנות השבעים, עם היווסדו של כתב-העת סימן קריאה, אימצו עורכיו את קורן, שהשתייך לפרוזה החדשה שביקשו לטפח. בגיליון השני של כתב-העת פורסמו לראשונה פרקים מתוך 'לוויה בצהריים', ספר שכתב קורן ב-1967 ולא מצא לו מו"ל, ובהמשך היה הספר לאחד הראשונים של הוצאת ספרי סימן קריאה.

כתיבתו של קורן מושפעת מהקשר אל האדמה. הוא מרבה להתייחס בסיפוריו לאבנים, אבק ואדמה. משנות ה-90 מפרסם סיפורים בעיתוני "הארץ" וב"קשת החדשה".

קורן מושפע בספריו מארנסט המינגוויי, ויליאם פוקנר ושרווד אנדרסון. הוא אינו משתמש במונולוגים פנימיים, בהם קיים מספר כל יודע. דמויותיו שתקניות, מדברות במשפטים קצרים ואינן דנות במשמעות החיים. הן עמומות ולתחושותיהן אין ניסוח מפורש.^[3] גיבוריו של קורן הם אנשים של יום יום, קשי יום, ובהם עגלונים, רוכלים, חנוונים, מורים, בעלי מלאכה וחקלאים, המוצגים לקורא בשגרת קיומם ובסביבתם הפיזית פשוטה כמשמעה. המרחב החיצוני נבנה בכתיבתו מהצטרפותם של פרטים ופרטי-פרטים זעירים, לכאורה סתמיים, תוך כדי השתהות תיאורית על תופעות ופעולות, פירוקן לגורמים ויצירת מרקמים עשירים של הקבלות וקישורים סמויים ביניהן. הסיפורת של קורן מציגה מציאות נופית של התפוררות, שבה מהלכות דמויות שותקות וכאובות, המנסות ליצור מגעים אנושיים ולזכות ברגעי חסד, כל זאת בלשון חסכנית ובסגנון ענייני הנזהרים מהתפייטויות מיותרות. מבחינה זו, מאופיינת כתיבתו של קורן בעיצוב היפר-ריאליסטי צלול, מוחשי ואמין.^[4]

קורן מתגורר בזכרון יעקב.

הכרה

בשנת תשס"ח 2008 זכה בפרס ביאליק לספרות יפה ”על מכלול יצירתו בסיפורת, על כתיבתו הריאליסטית, הצלולה והמדויקת מאז שנות ה-60”.^[5] בשנת 2013 זכה בפרס ברנר לפרוזה.^[6]

מבקר הספרות בני ציפר כתב עליו: ”"כתיבתו של קורן צלולה כבדולח. אתה לא מרגיש שאתה קורא טקסט אלא רואה מבעדו תמונה חיה שבה מתנועעים אנשים ומדברים ומרגישים, כמו יצורים זעירים בעדשת המיקרוסקופ”.^[7]

ספריו

מכתב בחולות: סיפורים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ח
לוויה בצהריים: רומאן, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור: ספרי סימן קריאה, תשל"ד 1974
תורגם לצרפתית, אנגלית וגרמנית:

Funérailles à midi: roman / traduit de l'hébreu par Rosie Pinhas-Delpuech (Arles: Actes Sud, 1994)
Funeral at noon / translated by Dalya Bilu (South Royalton, VT: Steerforth Press, 1996)
Beerdigung am Mittag: Roman / aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (Gerlingen: Bleicher, 1996)

יונים לא עפות בלילה: סיפורים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן-קריאה, תשמ"ט 1989
העומדים בלילות: נובלה וסיפורים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן-קריאה, תשנ"ג 1992
שתי כפות ידיים ומלה: רומאן קצר וסיפורים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן-קריאה, תשע"ג 2013

בעריכתו

עוזיאל וקסלר,^[8] ירושלמים של זהב: הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים - חוברת זיכרון, ירושלים: הקרן להנצחת חללי הסיירת הירושלמית, 1968.
סיפורים - שנה ב-1994 / בהנחייתו, תל אביב, קמרה אובסקורה, 1995

לקריאה נוספת

דרור בורשטיין, "עכשיו אני רואה את השמש אחרת": פרגמנטים על "הוספיס" מאת ישעיהו קורן, מקרוב 15 (2005) 58-66
בתיה גור, חומרת הגביש. הארץ, תרבות וספרות, כ"ו בתשרי תשנ"ג, 23 באוקטובר 1992; נדפס בספרה "מבלי דלג על דף": מבחר מסות ומאמרים / עורכים פוני בז'זינסקי ואריאל הירשפלד, ירושלים: הוצאת כתר, 2008, עמ' 340–342
מרדכי אבישי, סיפורים של ניכור ובדידות. מאזנים, כרך כ"ז, גל' 1 (1968), עמ' 68–69
רחל גיל, כוחה של אותה שגרה. עתון 77, גל' 122 (1990), עמ' 14.
אביב עקרוני, לויה בצהרים. "מאזנים", כרך ל"ט, גל' 5 (1974), עמ' 345–346.
רחל דנה-פרוכטר, קורן אוהב את הפועלים. "עתון 77", גל' 117 (1989), עמ' 7.
אורה טובאי, לא רק יונים... העולם הזה, גל' 2727 (6 בדצמבר 1989), עמ' 31.
מרדכי אבישי, האילמים ונדוני-הבדידות. "מאזנים", כרך ס"ז, גל' 2 (1992), עמ' 54–55.
מיכאל וילף, לקרוא לאט, ובין השיטין. על המשמר, כ"ד בחשוון תשנ"ג, 20 בנובמבר 1992, עמ' 18.

קישורים חיצוניים

כתבי ישעיהו קורן בפרויקט בן-יהודה
ישעיהו קורן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
רשימת הפרסומים של ישעיהו קורן, בקטלוג הספרייה הלאומית
ישעיהו קורן, באתר מוזיאון לתולדות כפר סבא
ב"צ, קודם כל לכתוב לאט, באתר הארץ, 30 בינואר 2007
עידן לנדו, החול היה רך, נעלו מלאה גרגירים, באתר הארץ, 14 באפריל 2008
עידן לנדו, ספרים אוושה לבנה זרמה בין עצי הפרדס, יתושים זמזמו תחת הענפים, בין הגזעים, באתר הארץ, 24 באפריל 2008
עידן לנדו, היפעה השקטה הזאת, שנעה באטיות כמו שרף סמיך, באתר הארץ, 29 באפריל 2008
אמנון נבות, אליבי: על ההיזכרות בישעיהו קורן, באתר nrg‏, 2 באוגוסט 2008
איימן סיכסק, תעתועי כאילו, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2008
עמרי הרצוג, ישעיהו קורן, הסוד השמור של הספרות העברית, באתר הארץ, 28 במרץ 2013
חן שטרס, הדרכים שלא נבחרו אצל ישעיהו קורן, באתר הארץ, 5 באפריל 2013
יוני ליבנה, ראיון עם ישעיהו קורן, שתי כפות ידיים ומילה, המדור הספרות של ידיעות אחרונות, 5 באפריל 2013
אילה עמיר, ‏״כמו דרך מסננת קרועה״ : חזרה ויחידאיות ביצירתו של ישעיהו קורן, מכאן ט"ז, מרץ 2016, עמ' 106–125
ישעיהו קורן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ישעיהו קורן, דף שער בספרייה הלאומית
ישעיהו קורן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מכּתביו:

ירד גשם חלש, באתר הארץ, 3 במרץ 2008
גם אם לא כל שיריו מדברים ללבי: על ברוך כצנלסון, כתובת 1 (2009) 115-122
סיפור: כובע פקק, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2021

הערות שוליים

^ רואים מל"מ, גיליון 20 (יוני 2013), עמ' 8
^ ריאיון ליוני ליבנה, "ידיעות אחרונות", 5 באפריל 2013
^ עלית קרפ, קולו המינורי של ישעיהו קורן הוא אוויר לנשימה, באתר הארץ, 4 ביולי 2008
^ אבנר הולצמן, 'הספרות העברית בעשור החמישי', העשור החמישי: תשמ"ח-תשנ"ח (1998-1988), ראובן מס, ירושלים, עמ' 298-279
^ שירי לב-ארי, עכבר העיר, זוכי פרס ביאליק לספרות: ישעיהו קורן, ישראל אלירז ועודד בורלא, באתר הארץ, 18 ביוני 2008
^ מיה סלע, הסופר ישעיהו קורן זכה בפרס ברנר לפרוזה ל-2013, באתר הארץ, 6 במאי 2013
^ בני ציפר, קודם כל לכתוב לאט, באתר הארץ, 30 בינואר 2007
^ על גבי החוברת כתוב השם באופן שונה במקצת: עזי וקסלר.

הקודם: אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי	פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם עודד בורלא, ישראל אלירז 2008	הבא: לאה איני, שלומית כהן-אסיף, מרדכי גלדמן

[1] רואים מל"מ, גיליון 20 (יוני 2013), עמ' 8

[2] ריאיון ליוני ליבנה, "ידיעות אחרונות", 5 באפריל 2013

[3] עלית קרפ, קולו המינורי של ישעיהו קורן הוא אוויר לנשימה, באתר הארץ, 4 ביולי 2008

[4] אבנר הולצמן, 'הספרות העברית בעשור החמישי', העשור החמישי: תשמ"ח-תשנ"ח (1998-1988), ראובן מס, ירושלים, עמ' 298-279

[5] שירי לב-ארי, עכבר העיר, זוכי פרס ביאליק לספרות: ישעיהו קורן, ישראל אלירז ועודד בורלא, באתר הארץ, 18 ביוני 2008

[6] מיה סלע, הסופר ישעיהו קורן זכה בפרס ברנר לפרוזה ל-2013, באתר הארץ, 6 במאי 2013

[7] בני ציפר, קודם כל לכתוב לאט, באתר הארץ, 30 בינואר 2007

[8] על גבי החוברת כתוב השם באופן שונה במקצת: עזי וקסלר.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

אין תמונה חופשית
לידה	דצמבר 1940 (בן 83) כפר סבא, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית
סוגה	סיפור קצר, רומן
פרסים והוקרה	פרס ביאליק לספרות יפה (2008) פרס ברנר (2013) פרס אקו"ם (2019)