ישעיהו שפירא

האדמור החלוץ אחי בעל חובת התלמידים

הרב ישעיהו שפירא (י"א בשבט תרנ"א, 28 בינואר 1891ה' בסיוון תש"ה, 17 במאי 1945) היה מנהיג חסידי ציוני נלהב, ממנהיגי תנועת העבודה של הציונות הדתית. כונה "האדמו"ר החלוץ".

הרב ישעיהו שפירא
הרב ישעיהו שפירא, "האדמו"ר החלוץ"
הרב ישעיהו שפירא, "האדמו"ר החלוץ"
לידה 28 בינואר 1891
י"א בשבט תרנ"א
פטירה 17 במאי 1945 (בגיל 54)
ה' בסיוון תש"ה
כינוי האדמו"ר החלוץ
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות פולין, ארץ ישראל
תקופת הפעילות ? – 22 במאי 1945 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק עלייה לארץ ישראל
תפקידים נוספים מנהל בנק זרובבל
רבותיו הרב קוק, האדמו"ר מחאנטשין
תלמידיו בנו, הרב אלימלך שפירא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד בפולין, לאדמו"ר אלימלך שפירא מגרודזיסק ולאשתו חנה ברכה. התייתם מאביו בגיל צעיר, וגדל אצל סבו (אב אימו), האדמו"ר חיים שמואל מחאנטשין, שהיה ידוע כאוהב ארץ ישראל. נקרא על שם השל"ה הקדוש. אחיו רבי קלונימוס קלמיש שפירא היה האדמו"ר מפיאסצנה. נישא לחיה שרה, בתו של רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ, האדמו"ר מקרימילוב.

ב-1914 עלה לבדו לארץ ישראל, שם פגש את הרב קוק והושפע רבות מאישיותו. בגלל נתינותו הרוסית גורש חזרה לפולין על ידי הטורקים שהיו במצב של מלחמה עם רוסיה.

 
האדמו"ר החלוץ על סוס בשדה

ב-1917 היה ממייסדי תנועת "הפועל המזרחי" בפולין. הרב שפירא עלה שנית לבדו לארץ ב-1920 וחי לבדו בארץ עד 1924 עקב התנגדותו של חותנו לעליית שאר בני המשפחה. במשך כשנתיים, מתרפ"ב עד תרפ"ד היה בן בית אצל בן דודו האדמו"ר מדרוהוביץ' בירושלים. האדמו"ר היה חובב ציון נלהב ותלמיד של הרב קוק. בשנים אלו היה הרב שפירא בין מייסדי תנועת "הפועל המזרחי", ואף עמד בראש התנועה כמה שנים. בשנת 1923 היה חבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים"[1]. היה מקורב לתנועת ברית שלום בראשית דרכה, אך לצד תמיכה בחלק מעמדותיה וברצונה למצוא דרכים להסכמה בין יהודים לערבים בארץ ישראל גם הסתייג מהצעות הפשרה שהציעה ביחס לערבים ושלל את עקרון הדו-לאומיות שבו דגלה[2].

בפעילותו הציונית-דתית בפולין, פעל הרב שפירא לארגן קבוצות של יהודים דתיים, בדרך כלל של חסידים, לרכישת אדמות בארץ ישראל ולעלייה אליה. בשובו לארץ, פעל, כבא כח של חברת 'משק', במשא ומתן עם הלבנוני אלכסנדר סורסוק על רכישת קרקעות בעמק יזרעאל ועמק זבולון. לאחר מספר ביקורים שערך עם נציגי הקבוצות, רכשו הקבוצות שהתארגנו בפולין 'נחלת יעקב' ו'עבודת ישראל', כמה אלפי דונמים. קבוצות אלו התאחדו לימים למושב הדתי כפר חסידים.

 
בית הכנסת בקרית אתא, על שם ר' ישעיהו שפירא - מייסד קרית אתא

קבוצה אחרת אותה ארגן הרב שפירא נקראה בשם: חברת 'עבודת ישראל - ורשא'. קבוצה זו רכשה מחברת 'קהיליית ציון אמריקאית' את 'כופריתא', עליה הוקם כפר אתא. במשך הזמן נקלעו המתיישבים בכפר אתא לסכסוכים על חלוקת הקרקעות והשימוש בהן. בשנים 1935 - 1945, עמד הרב ישעיהו שפירא בראש 'הועדה הנייטרלית', בתפקידו זה הביא לרגיעה, ובכך להמשך ההתיישבות במקום[3]. לימים הקימו מוקריו בכפר אתא בית הכנסת לזכרו בשם 'בית ישעיהו' ברחוב פינסקר 2.

במסגרת פעילותו נסע לארצות אירופה ולאמריקה מטעם הקרן הקיימת לישראל. הוא נבחר לנשיאות קק"ל ומונה למנהל בנק זרובבל. ב-1930 ליקט וערך את הספר 'ארץ חפץ', אמרות על ארץ ישראל ובניינה, מאת הראי"ה קוק. הרב שפירא תמך בקבוצות ההתיישבות של תנועת הפועל המזרחי, ובמאבק כנגד ההסתדרות שלא ראתה את ההתארגנות הנפרדת בעין יפה. עם זאת תמך בשיתוף הפעולה עם אנשי ההסתדרות. בראשית שנות ה-40 היה חבר הסיעה המרכזית "תורה ועבודה" של הפועל המזרחי, בראשות משה שפירא[4].

כשהגיע לגיל 50 החליט לממש את שאיפתו להיות עובד אדמת ארץ ישראל, מכר את נכסיו, עזב את הבנק ואת תפקידיו הציבוריים, ובשנת 1942 התיישב במושב הדתי כפר פינס, שם עסק בחקלאות. ביתו בכפר פינס הפך למרכז לעלייה לרגל של קהל אוהדיו, והרב שפירא היה עורך "שולחן", כמנהג האדמו"רים, ומלהיב את שומעיו בניגונים חסידיים, מהם פרי יצירתו. אחד משיריו הוא השיר "אילו היה לי כח"[5].

עם קבלת הידיעות על היקף השואה באירופה, והירצחם של בני עמו, ובמיוחד אחיו הגדול האדמו"ר מפיאסצנא, הידרדר מצב בריאותו, ובערב חג השבועות ה'תש"ה (1945) נפטר בירושלים[6], והובא לקבורה בבית הקברות בהר הזיתים[7].

על שמו רחוב "הרב שפירא" בשכונת שיכון ה' בבני ברק.

בנו הרב אלימלך שפירא, היה לימים האדמו"ר לחסידי גרודזיסק-פיאצסנה. בנו, יוסף (יוסק'ה) שפירא כיהן לימים כשר מטעם המפד"ל. נכדו, בנו של הרב אלימלך, הוא הרב קלמן מנחם שפירא האדמו"ר מפיאצסנה-בית שמש, רב בית המדרש 'אש קודש' ברמת בית שמש.

מספריועריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • ש. דון-יחיא, ר' ישעיהו שפירא: פרקי-חיים, בהוצאת ההנהלה ארצית לארגון בני-עקיבא בארץ-ישראל, תש"ו.
  • ש. דון-יחיא, אדמו"ר חלוץ - עלייתו של ר' ישעיהו שפירא, הוצאת הסוכנות היהודית ומורשת, תשכ"א.
  • הרב משה צבי נריה, 'הרב ישעיה שפירא ז"ל: בחכמה פותח שערים', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 471–482.

קישורים חיצונייםעריכה


הערות שולייםעריכה

  1. ^ בועד העיר, דואר היום, 30 באוגוסט 1923
  2. ^ שלום (מתן) שלום, "כי תהום של ספרים וחלומות מפרידה בין החיים שלנו וההזיות שלכם": התנגדות חברי תנועת 'ברית שלום' להקמת גדוד עברי, ביקורות על תפיסתם, וחלקו של הרב ישעיהו שפירא בברית שלום; זוהר מאור, מתינות פוליטית מימין לשמאל: מרבי בנימין ועד היום, זהויות 1, עמ' 56; ישעיהו שפירא, ועלינו המלאכה לגמור, הוצאת ספרית בית-אל, תשנ"ב, עמ' 91-95, 182-183.
  3. ^ מידע זה הוא חלק מעבודת המחקר של יצחק מיכה קליין בהנחייתו של פרופ' דב שוורץ, המחלקה לפילוסופיה יהודית, אוניברסיטת בר-אילן
  4. ^ רשימות המועמדים לועידה השמינית של הפועל המזרחי בארץ ישראל, הצופה, 14 בספטמבר 1941
  5. ^ זעקת מנהל בנק זרובבל והמנון השבת, באתר ערוץ 7, 20 באוקטובר 2017
  6. ^ אזכרה בראשית הספר 'אש קודש'; עלינו המלאכה לגמור
  7. ^ כרטיס הקבר של ישעיהו שפירא, אתר הר הזיתים