ישראל בארי

רב ישראלי

הרב ישראל הלוי בארי (קולודנר) (תרע"א, 1911י"ד בכסלו תשל"ג, 19 בנובמבר 1972) היה רבהּ של נס ציונה, דיין ומחבר ספרים.

הרב ישראל בארי
הרב ישראל בארי
לידה 1911
תרע"א
דרוהיצ'ין, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1972 (בגיל 61 בערך)
י"ד בכסלו תשל"ג
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות נס ציונה
תקופת הפעילות ? – 1972 עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו רבי ברוך בער ליבוביץ
חיבוריו ספרי 'משנת ראשונים' על הש"ס, 'הגיוני קדם' על ספר משלי, ספרי 'כבודה של תורה' עה"ת, ועוד
צאצאים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדותיועריכה

נולד בשם ישראל קולודנר בעיירה דרוהיצ'ין במחוז פינסק שבפולין, לאביו רבי שמואל-זאב קולדנר[1] ולאימו חיה-שרה, בת הרב אליקים געצל קפלן. למד בישיבת נובהרדוק בביאליסטוק ובפינסק, וכן בישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ, שם למד כעשר שנים מהרב ברוך בער ליבוביץ מחבר ספר 'ברכת שמואל', והגדירו כרבו המובהק.[2]

בשנת תרצ"ז (1937) עלה לארץ ישראל ולמד שנה בישיבת חברון. בשנת תרצ"ח (1938) נישא לחוה-דינה, בת הרב יעקב משה חרל"פ, רבה של שערי חסד.[3] לאחר נישואיו למד בכולל "אהל תורה" של הרב שמואל יצחק הילמן.

היה בעל השקפה ציונית דתית וסבר שתקופתו היא תקופת אתחלתא דגאולה, הוא קיבל מחותנו הרב חרל"פ את השקפתו זו.[4] לאחר מלחמת ששת הימים, הציע לקבוע את חגיגות יום העצמאות ויום ירושלים ביום אחד.[5] היה חבר פעיל בחבר הרבנים של הפועל המזרחי.[6]

בשנת תש"ג (1943) התמנה לרבה של נס ציונה, במקומו של הרב יעקב ליפשיץ, והיה פעיל בתחומי הדת במושבה.[7] בשנת 1958, לאחר שנים של עיכובים בהם עסק בנושא,[8] הוקמה מועצה דתית במקום והוא נבחר לעמוד בראשה.[9] בין השנים תש"ח–תשי"א שימש כדיין בבית דינו של הרב צבי יהודה מלצר ברחובות.[10]

בקיץ ה'תשל"א (1971) הקימה הרבנות הראשית בית דין ארצי לגיור, ראשון מסוגו בארץ,[11] בראשו הועמד הרב בארי – אשר לצורך זה קיבל כושר לדיינות מטעם מועצת הרבנות הראשית ללא בחינות[12] – ולצדו הדיינים הרב משה מלכא והרב חיים דוד הלוי. בית הדין הוקם במגמה לעקוף מגמות מחמירות בבתי הדין הרשמיים של הרבנות הראשית, ושלא כמקובל לא היה כפוף לבית הדין הגדול אלא לראשון לציון הרב יצחק נסים.[13]

בסוף ימיו, פרסמו גורמים חרדים קנאיים שהוא תומך ברב שלמה גורן בפרשת האח והאחות, ובעקבות כך מררו את חייו. לאחר מותו אף נטען שהיה מבין תשעת הדיינים שחתמו על הפסק, אולם ככל הנראה הוא לא חתם על הפסק[14].

הרב בארי נפטר בפתאומיות מהתקף לב בי"ד בכסלו תשל"ג (1972), בהיותו כבן 61, ונטמן בהר הזיתים.[15] כעבור שלוש שנים מונה במקומו לרבה של נס ציונה הרב יוסף צבי וינר. בהלווייתו (שנערכה למחרת פרסום פסק הדין בפרשת האח והאחות) השתתף וכן הספיד הרב גורן. מספר תלמידים קנאים מישיבת פוניבז' התנפלו עליו ותקפו אותו מילולית[16].

יצירתו התורניתעריכה

בשנת תש"י הוציא את הכרך הראשון בסדרת ספריו משנת ראשונים, ספר שמרכז את דברי הראשונים על הלכות קודשים, את בחירתו בנושא זה נימק שבתקופת הגאולה מתעורר הצורך הנפשי לעסוק בהלכות אלו, הוא הוסיף שסגנון הלימוד של רבו הרב ליבוביץ, הוא זה שעורר בו את הרעיון לדקדק בדברי הראשונים ולאוספם למקום אחד.[17] ספרו זכה להסכמות מהרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל, ומחמיו הרב חרל"פ.

בשנת תשי"ד פרסם את הגיוני קדם, פירוש על ספר משלי, ספר זה נכתב בסגנון ייחודי בצורה שירית ומליצית, מתוך מטרה לרכוש את ליבו של הנוער[18]. פרסם עוד כמה ספרים, וכן פרסם מאמרים תורניים בכתבי עת שונים, ובהם "סיני", "הנאמן" ו"הפרדס". ספר זה זכה בפרס ירושלים לספרות תורנית.[19]

את ספריו הקדיש לעילוי נשמת בני משפחתו ועיירתו שנספו בשואה.

משפחתועריכה

לאחר פטירתו נישאה אלמנתו, הרבנית חוה-דינה, לרב מרדכי יפה שלזינגר, רבה של אייזנשטט וחבר מועצת גדולי התורה. בנו הוא הרב אברהם יפה שלזינגר. היא נפטרה בשנת ה'תשנ"ד (1994) ונטמנה בבית העלמין סנהדריה.[20] לרב בארי ולאשתו הרבנית חוה-דינה חמישה ילדים:

  • הרב שמואל בארי – איש עסקים.

מנכדיו:

  • רותי גוטל, אשתו של הרב פרופ' נריה גוטל.
  • ד"ר משה בארי (מנכ"ל ארגון רבני צהר).
  • הרב אחימאיר קלה – רב היישוב שפיר.
  • חני רוזנברג, אשתו של הרב אריה רוזנברג, ראש ישיבת דרך חיים.
  • יעל בן ארזה, אשתו של הרב יוסף בן ארזה, מחבר סדרת הספרים יוסף דעת ומנהל הוצאת הספרים יד אליהו כי טוב.

ספריועריכה

  • משנת ראשונים שלושה כרכים – אוסף דברי הראשונים בהלכות קודשים לפי סדר פסקי הרמב"ם, בתוספת דיון בדבריהם[21]
  • כבודה של תורה עם פירוש זהב במלאתם – על התורה
  • כבודה של תורה – על הגדה של פסח
  • המדרש כהלכה – אוסף של הדרכות במדרשים הנוגעים לשאלות הלכתיות מעשיות
  • הגיוני קדם – על ספר משלי[22]

ממאמריועריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על אודות סבו וסבתו, תושבי אנטופול, ראו: הרב יעקב מארים קולדנר, מאורי יעקב, נתניה תשכ"ה, הקדמה עמ' ה
  2. ^ ראו בהקדמתו לספרו משנת ראשונים חלק א.
  3. ^ הרב ישראל הלוי בארי, "הגרי"מ חרל"פ זצ"ל: במלאת ט"ו שנים להסתלקותו", הפרדס [מא, ה], שבט תשכ"ז, עמ' 35; "יומן" – הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל – יומן שיחות מפיו על ידי חתנו הרב ישראל בארי זצ"ל, מאבני המקום, גיליון י, עמ' 19–22
  4. ^ הקדמותיו לספריו
  5. ^ יעקב אדלשטיין, כך החליטו רבני ישראל על קביעת כ"ח אייר כיום הודייה על הנצחון, הצופה, 8 במרץ 1968
  6. ^ לשכת הרב הראשי יצחק נסים - שבועוני "חיינו הדתיים". כרך ב', באתר ארכיון המדינה, עמ' 121
  7. ^ "מסיבת הוקרה למלאת 25 שנה לכהונתו של הרב בארי בנס־ציונה", שבילין [ז, כ], תשכ"ח, עמ' רז
  8. ^ י. דדון, עיכובים בהקמת מועצה דתית בנס־ציונה, הצופה, 26 בספטמבר 1965
  9. ^ , הצופה, 24 בינואר 1968
  10. ^ לשכת השר יעקב משה טולידאנו - מינויים לדיינים, באתר ארכיון המדינה, עמ' 14; לשכת הרבנים הראשיים עוזיאל וניסים - תקנות הבחירות למועצת הרבנות הראשית; פרוטוקולים והתכתבות בנושאים שונים, באתר ארכיון המדינה, עמ' 55
  11. ^ , דבר, 15 במרץ 1971; טוביה מנדלסון, כושר דיינות הוענק לרב משה מלכה, דבר, 30 ביוני 1971
  12. ^ לשכת הרבנים הראשיים עוזיאל וניסים - תקנות הבחירות למועצת הרבנות הראשית; פרוטוקולים והתכתבות בנושאים שונים, באתר ארכיון המדינה, עמ' 55
  13. ^ הפלס – שבועון יהדות התורה, גיליון 19, ט"ז תמוז תשל"א, עמ' 7
  14. ^ כך אמר הרב גורן לבנו.[דרושה הבהרה] ראו עוד במאמרו של הרב איתם הנקין, "זה פאליטיק, לא הלכה", אסיף א (תשע"ד), עמ' 7, הערה 17.
  15. ^ , דבר, 20 בנובמבר 1972; כרטיס הקבר של הרב בארי באתר הר הזיתים
  16. ^ שמירה לרב גורן מהתנכלות, דבר, 21 בנובמבר 1972; הצופה ט"ו כסלו תשל"ג, עמוד השער; בעוז ותעצומות, בעריכת אבי רט, עמ' 359
  17. ^ מתוך ההקדמה
  18. ^ מתוך ההקדמה לספר זה
  19. ^ , הצופה, 12 בפברואר 1959
  20. ^ קברה של הרבנית שלזינגר-בארי, באתר "חברה קדישא גחש"א קהילת ירושלים"
  21. ^ מודעה, ספרים חדשים בהוצאת מוסד הרב קוק, הצופה, 9 במרץ 1951; הרב ד"ר יוסף אונא, שביל הקודש – משנת ראשונים, הצופה, 11 במאי 1951
  22. ^ הרב ד"ר מרדכי פוגלמן, הגיוני קדם, הצופה, 17 בפברואר 1956