ישראל בלוך
ישראל בלוך (17 בינואר 1889 רומני, רוסיה – 7 בינואר 1955 נהלל, ישראל) היה איש ציבור ישראלי, הגיע לארץ ישראל במסגרת העלייה השנייה. עבד בחוות כנרת והיה מהמתיישבים הראשונים של אום ג'וני ובהמשך בין מקימי דגניה א'. היה בין מקימי נהלל. בין השנים 1946-1948 הוא היה ראש מועצה אזורית נהלל וסגן ראש המנהלת המשותפת של מועצת נהלל ומועצת קישון (טרם איחוד מועצות אלו).
 | |||||
| ישראל בלוך | |||||
| לידה |
17 בינואר 1889 רומני, רוסיה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
7 בינואר 1955 (בגיל 65) נהלל | ||||
| מדינה |
ישראל  | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות בנהלל | ||||
| השכלה | חלוציות | ||||
| מפלגה | הפועל הצעיר | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
.jpg)
.jpg)
קורות חייו עריכה
ישראל נולד ברוסיה ב-1889 לאריה בלוך. כבר בגיל 16 החל את פעילותו בתנועה הציונית ובגיל 17 הצטרף לקבוצת הגנה עצמית בעיר הולדתו.
ב-1908 עלה לארץ במסגרת עליה שנייה[1] והצטרף לארגון הפועל הצעיר. תחילה עבד בפתח תקווה ובהמשך הצטרף לחוות כנרת. עקב סכסוך עם מנהל החווה, האגרונום משה ברמן[2], היה בקבוצה שנטשה את המקום ולאחר שיחות עם ד"ר ארתור רופין נחתם חוזה, עם הקבוצה (שנקראה קבוצת הכיבוש), לשנה להקמת קולקטיב (ללא מנהלים) בשם "קבוצת הכיבוש" שייעבד את אדמות אום ג'וני תמורת חלק מהיבול[3]. וכך בדצמבר 1909 עברה הקבוצה מחוות כנרת לאום ג'וני והחלה לעבד את האדמות שלשפת הכנרת.
לאחר שנה, עם סיום החוזה, עזבה הקבוצה את המקום וישראל הצטרף לקומונה החדרתית שב-1910 חתמה על חוזה עם רופין לאכלוס אום ג'וני והחליפה את "קבוצת הכיבוש". בהמשך היה שותף להקמת דגניה א' שם חי עם אשתו עד לאחר מלחמת העולם הראשונה. לאחר עזיבת דגניה חי הזוג תקופת מה בחולדה.
ב-1912 הצטרפו ישראל ואליעזר שוחט למנחם שינקין במסעו לחוות הברון בג'ילין שבחורן[4]. בעקבות מסע זה נוסחה הצעה לברון לחדש ההתיישבות במקום על ידי הקמת קבוצת פועלים. ההצעה נשלחה לפקידות בפריס אך כנראה לא הגיעה לידי הברון.
ב-1920 שימש ישראל כציר מטעם הפועל הצעיר בוועידה בפראג בה נחתם האיחוד בין תנועות "הפועל הצעיר" וצעירי ציון.
ב-1921 היה בין מקימי מושב העובדים הראשון נהלל ושימש בתפקידים מרכזיים במושב ובארגונים חקלאיים שונים.
ב-1925 היה שותף לכינוס באי כוחם של המושבים והארגונים בנהלל, שבו הוחלט להקים את "ארגון המושבים"[5] שממנו הוקמה תנועת המושבים.
עם הקמת מועצה אזורית נהלל בשנת 1945, נתמנה בלוך לסגן יו"ר המועצה, עקיבא גולדשטיין[6]. בשנים 1946-1948 כיהן כיו"ר מועצה אזורית נהלל, וכסגן יו"ר ההנהלה המשותפת של מועצת נהלל ומועצה אזורית קישון[7].
ישראל נישא לסוניה, אותה פגש בדגניה, (ילידת 1891) והזוג חי בנהלל ועסק בחקלאות. ישראל נפטר ב-1955 ואשתו נפטרה ב-1960. שניהם קבורים בבית הקברות של נהלל. בנם יוסף (בובלה) המשיך את דרכם וקבור אף הוא בנהלל.
לקריאה נוספת עריכה
- צבי ליבנה, נחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות - כרך ה', הוצאת המרכז לתרבות ולחינוך תל אביב, 1972
- שמואל דיין, עם אבות ההתיישבות, הוצאת מסדה, 1968, עמודים 287-290
קישורים חיצוניים עריכה
- סיפורו של ישראל בלוך בפורטל הגולן (מתוך ספר עליה שנייה)
- הפלח היהודי בימים אלה, דבר, 25 באוקטובר 1935
- יוסף שפירא, איש יצירה - על מותו של ישראל בלוך, דבר, 14 בינואר 1955
- יוסף שפירא, על קברם של חלוצים, דבר, 13 בינואר 1960
הערות שוליים עריכה
- ^ עלה ארצה יחד עם עוד 2 בני עירו: תנחום תנפילוב ויוסף אלקנה
- ^ המרד פרץ ב-11 באוקטובר 1909 בעקבות כוונתו של ברמן לגייס פועלים ערבים לעבודת הדישה
- ^ בנוסף לישראל בלוך, כללה הקבוצה גם את אליעזר שוחט, חיים צימרמן, צבי נדב, משה קריגסר, ישראל בצר ושפרה בצר (שטורמן)
- ^ ב-1891 רכש הברון רוטשילד כ-100,000 דונם בחלקו הדרום-מערבי של החורן. יהודים מרוסיה, רומניה, בולגריה, ארצות הברית, קנדה ואנגליה התיישבו בסביבות הכפרים ג'ילין וסאחם ג'ולן. רובם גורשו בפקודת פחה דמשק ב-1898, למעט יהודי בולגריה, שגורשו מאוחר יותר. חוות הברון ליד ג'ילין המשיכה להתקיים עד למלחמת העולם הראשונה
- ^ עוד היו שותפים למהלך זה: צבי יהודה, יעקב אורי, שמואל דיין, צבי ליברמן וישראל בצר מנהלל ושמעון קושניר ורפאל ויניק מכפר–יחזקאל
- ^ מושב חגיגי למועצות נהלל והקישון, משמר, 14 בדצמבר 1945
- ^ חילופים בהנהלת המועצות בעמק המערבי, דבר, 24 בספטמבר 1946