ישראל גרוסמן

רב בארץ ישראל

הרב ישראל גרוסמן (ה' בחשון ה'תרפ"ג, אוקטובר 1922 - כ"ג באדר ה'תשס"ז, 13 במרץ 2007) היה ראש ישיבה בישיבות תומכי תמימים כפר חב"ד, קרלין, וישיבת פינסק-קרלין. קודם לכן היה פעיל במערכות של הציבור החרדי לאחר קום המדינה.

הרב ישראל גרוסמן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1923
ה' בחשון ה'תרפ"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2007 (בגיל 84 בערך)
כ"ג באדר ה'תשס"ז עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–2007 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד בירושלים למשה שניאור זלמן גרוסמן, בילדותו שהה אביו ממושכות בחו"ל והוא למד בישיבות "תפארת ישראל" בחיפה ו"תפארת ציון" בבני ברק. כשחזר אביו ארצה, חזר לירושלים ולמד בתלמוד תורה חיי עולם ובישיבת "בית יוסף צבי" של הרב יוסף צבי דושינסקי, ובישיבת קמניץ אצל הרב משה ברנשטיין, היה מראשוני התלמידים ויד ימינו של ראש הישיבה. נישא בכ' באלול תש"ד לגוטא פעריל בת יוסף גוטפרב.

היה פעיל ציבור מנעוריו, לאחר קום המדינה היה פעיל במסגרת המאבק החרדי נגד שירות לאומי וגיוס בנות לצה"ל. היה מתגנב למחנות העולים כדי לרשום ילדים לחינוך העצמאי. פרסם כרוז בחתימת הרבנים צבי פסח פרנק, זליג ראובן בנגיס ואיסר זלמן מלצר והרב מטשיבין הכוללת קריאה לבנות שההתגייסות לשירות לאומי הוא באיסור "יהרג ואל יעבור" וכרוז נוסף תחת הכותרת "אינקוויזיציה"[1]. בעקבות זאת הוא נעצר והואשם בקשירת קשר להכשלת החוק והמרדה. לאחר שנאסר נסעו הרבנים לבית הסוהר על מנת לדאוג לשחרורו ואף טענו שיש לאסור אותם במקומו שהרי הם כתבו את המכתב[2], הוא נידון למאסר של שלושה חודשים[3] דבר שהביא לביקורת ציבורית מצד יהודים חרדים בעולם[4]. בערעור הומר עונש המאסר בקנס כספי[5].

בשנת תש"ט בגיל 27 מונה על ידי רבי יוחנן פרלוב מקרלין לעמוד בראש ישיבת קרלין בירושלים. בתמוז תשי"ח מונה לראש ישיבת תומכי תמימים בלוד (שאחר כך עברה לכפר חב"ד), במקומו של הרב ברוך שמעון שניאורסון, והמשיך לשמש בתפקיד גם לאחר שעברה הישיבה לכפר חב"ד שם היה ראש ישיבה במשך עשרים שנה. משהוקמה בסוף שנות ה-80 חסידות פינסק-קרלין כחצר נפרדת, הוצב הרב גרוסמן בראשות הישיבה של החסידות. הוא היה חבר בגרעין ההקמה של ישיבת חב"ד במגדל העמק ושימש ראש הישיבה במשך כחצי שנה. את ייסוד הישיבה יזם בנו, הרב יצחק דוד, שהקים בעיר את מוסדות מגדל אור.

בכמה מקרים שימש כשליח של הרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק ושל הרב זליג ראובן בנגיס גאב"ד העדה החרדית בירושלים. באוקטובר 1952, יומיים לפני פגישת החזון איש עם דוד בן-גוריון, שלחו אותו שני הרבנים אל החזון איש עם מכתב ובו בקשה שלא יתפשר על גיוס בנות[6].

כיהן כדיין בבית הדין של אגודת ישראל בירושלים ושימש כבורר. היה חבר בנשיאות מפעל הש"ס.

לאחר פטירת רבו רבי יוחנן מקרלין, הצטרף לקבוצת החסידים שקיבלו את מרותו של האדמו"ר מלעלוב, רבי משה מרדכי בידרמן. לאחר שנפטר קיימו החסידים בחירות לבחירת מנהיג חדש. הרב גרוסמן היה אחד המועמדים, אולם בבחירות נבחר רבי אהרן הכהן רוזנפלד.

לא רצה שבנו הרב יצחק דוד יהיה רב ראשי שסבר שעבודתו של בנו עם ילדים זה התפקיד לו הוא נולד.

נפטר באדר תשס"ז ונקבר בהר הזיתים[7].

משפחתו עריכה

הרב גרוסמן היה נשוי לפערל, בת הרב יוסף גוטפרב מירושלים (נפטרה בתשע"ב, 2012). יש לו שישה בנים וארבע בנות. מבניו: הרב יצחק דוד גרוסמן - רבה של מגדל העמק וראש מוסדות 'מגדל אור', הרב בן ציון גרוסמן, משפיע בקהילת חב"ד במגדל העמק, והרב אליעזר יחזקאל - ראש ישיבת 'מגדל אור' ומו"צ בקהילת סערט ויז'ניץ. בין חתניו: הרב נפתלי נוסבוים - ראש ישיבת 'חיי משה', דיין בירושלים, הרב שמואל צבי פריד - חבר בית הדין הרבני באשדוד, הרב בן ציון ליבוביץ', מנהל חינוכי של מוסדות ויז'ניץ בירושלים, הרב ברוך לוריא דיין בירושלים וראש כולל טעפליק בעיר.

ספריו עריכה

שו"ת

  • שו"ת הליכות ישראל - דיני שדכנים ומתווכים, ירושלים: תשל"ז[8]
  • שו"ת משכנות ישראל - דיני נזקי שכנים, ירושלים: תשד"מ[9]
  • שו"ת נצח ישראל - חושן משפט, ירושלים: תשמ"ו[10]
  • שו"ת אורח ישראל - על שולחן ערוך אורח חיים, ירושלים: תשמ"ט[11]
  • שו"ת כנסת ישראל - שאלות כלליות, ירושלים: תשס"ג[12]
  • שו"ת מחנה ישראל - שאלות כלליות, ירושלים: תשס"ו[13]

שיעורים

כללי

  • שערי תירוצין - על קבא דקושייתא, ירושלים: תשס"ב[21]
  • לב ישראל - חידושים על התורה / שמועות ושיחות, ירושלים: תשס"ח[22]

לקריאה נוספת עריכה

  • שמואל הניג (נכדו), גדול בישראל, פרקי חייו של הרב ישראל גרוסמן, תש"ע 2009, שני כרכים

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מנהל ישיבת קרלין נתבע לדין, דבר, 19 בדצמבר 1952
  2. ^ חיים שלמה רוזנטל, שר התורה, (על הרב מטשיבין): עמוד 573-574
  3. ^ הרב גרוסמן נידון לשלושה חודשי מאסר, מעריב, 19 בפברואר 1953
  4. ^ על משפטו של גרוסמן, דבר, 2 בינואר 1953
  5. ^ עיתון המודיע י"א כסלו תשי"ד (מובא בספר גדול בישראל חלק ב' עמ' 65)
  6. ^ שמואל הניג, גדול בישראל, תולדות רבי ישראל גרוסמן, תש"ע, פרק 26
  7. ^ כרטיס הקבר של ישראל גרוסמן, באתר הר הזיתים
  8. ^ שו"ת הליכות ישראל, ירושלים: תשל"ז, באתר היברובוקס
  9. ^ שו"ת משכנות ישראל, ירושלים: תשד"מ, באתר היברובוקס
  10. ^ שו"ת נצח ישראל, ירושלים: תשמ"ו, באתר היברובוקס
  11. ^ אורח ישראל, ירושלים: תשמ"ט, באתר היברובוקס
  12. ^ שו"ת כנסת ישראל, ירושלים: תשס"ג, באתר היברובוקס
  13. ^ שו"ת מחנה ישראל, ירושלים: תשס"ו, באתר היברובוקס
  14. ^ שיעורי בבא קמא, כפר חב"ד: תשכ"ב, באתר היברובוקס
  15. ^ שיעורי כתובות, ירושלים: תש"ל, באתר היברובוקס
  16. ^ שיעורי גיטין, ירושלים: תשל"ט, באתר היברובוקס
  17. ^ שעורי קדושין, ירושלים: תשמ"א, באתר היברובוקס
  18. ^ שיעורי בבא מציעא, ירושלים: תשנ"ב, באתר היברובוקס
  19. ^ שיעורי בבא בתרא, ירושלים: תשנ"ה, באתר היברובוקס
  20. ^ שיעורי נדרים, ירושלים: תשס"ט, באתר היברובוקס
  21. ^ שערי תירוצין, ירושלים: תשס"ב, באתר היברובוקס
  22. ^ לב ישראל, ירושלים: תשס"ח, באתר היברובוקס