ישראל משה חזן
רבי ישראל משה חזן (נודע גם בכינוי: משי"ח[1] ה'תקס"ח, 1808, איזמיר – ה'תרכ"ג, 1862, ביירות) נכדו של רבי רפאל יוסף חזן, היה חבר בית הדין של רבי יעקב פינצ'י בירושלים, שד"ר בערי מערב אירופה, הרב הראשי של הערים רומא, קורפו ואלכסנדריה[2], מקובל, ומחבר ספרי יהדות בשיטת הוויכוח, שלט בשפות רבות ובמדעי הטבע, דגל בצורך ללמוד "חכמות חיצוניות" במקביל ללימוד התורה מחד, ולחם ביהדות רפורמית מאידך.
 | |
| לידה |
1808 ה'תקס"ח איזמיר, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1862 (בגיל 54 בערך) ה'תרכ"ג ביירות, האימפריה העות'מאנית |
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית |
| תקופת הפעילות |
?–1862 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בשנת ה'תקס"ח לאביו הרב אליעזר חזן באיזמיר. בהיותו כבן שלוש שנים השתקע אביו עם משפחתו בירושלים, שם גדל. התחנך אצל סבו רבי רפאל יוסף חזן, מחבר הספר "חקרי לב". בגיל 34 נבחר כחבר בבית דינו של רבי יעקב פינצי, בו כיהן כדיין עד סוף ימיו[3]. בבית הדין, עקב השקפות שונות בענייני דת קמו לו מתנגדים, ואף אב בית הדין הפך לגדול יריביו[4]. בשנת ה'תקצ"ב נפטרה אשתו. זמן קצר לאחר מכן, נשא תחתיה אישה שנייה, אשר בעודו בירושלים, ילדה לו בת. ההתנגדות כלפיו מררה את חייו, והוא חיכה להזדמנות לעזוב את ירושלים. בספרו כרך של רומי, כתב, שנים לאחר מכן, בהיותו בקורפו: ”אין דעתי מיושבת עלי כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה', נחלה זו ירושלים, עד ישקיף ה' משמים ויוציאני מכור הברזל, ונתן לי לחם לאכול ושבתי בשלום אל בית אבי...”[5].
לונדון
עריכהרבי ישראל משה חזן ניחן בכישרון הנאום והשכנוע, ועל כן נשלח על ידי ראשי הכולל הספרדי בירושלים לחו"ל במטרה לאסוף כספי צדקה עבור בניית בית חולים בעיר. בראשית מסעו נסע לצפון אפריקה, הוא ביקר בתוניסיה, באלג'יריה ובמרוקו. בביקורו התערה בין יהודי המגרב, למד מחכמיהם והושפע מדרך לימודם, נשא ונתן איתם בדברי הלכה, ואף ביקר באתרי עתיקות היסטוריים, ובכל מקום בו עבר, השפיע על סביבתו. ממרוקו הפליג לאנגליה. בלונדון נתקלה שליחותו בקשיים שכן האגרות שהביא עמו מארץ ישראל לא נשאו את חתימתם של פקידי קושטא היהודים, והקהילה הספרדית בלונדון סירבה לשתף פעולה. גם משה מונטפיורי והברון רוטשילד, התנגדו לבניית בית החולים הספרדי בירושלים. עיתונה הלאומי של יהדות בריטניה הג'ואיש כרוניקל מתח ביקורת על משה מונטיפיורי, שלדבריו נהג כלפי הרב חזן בחוסר נימוס בכך שהתעלם ממנו בהגיעו ללונדון ואף לא הזמינו לטקס הכתרת הרב נתן אדלר שהתקיים בשעת ביקורו. התייחסותו זאת של מונטפיורי, הייתה חריגה כי הרב חזן היה נציגם של יהודי ירושלים, והביא עמו מכתבי המלצה מהרבנים חיים אברהם גאגין ויעקב ענתיבי. הסיפור הפך נושא להתנגחות בין הג'ואיש כרוניקל, והשבועון המתחרה "קול יעקב[6], אשר פרסמו מדי שבוע מאמרי תמיכה והתנגדות ברב חזן. הוא שהה בלונדון כחצי שנה, בתקופה זאת חיבר את ספרו 'דברי אמת ושלום'. לאחר שהבין כי התנגדותם של מונטפיורי ורוטשילד מונעת ממנו לממש את מטרת שליחותו, נסע להולנד[7].
אמסטרדם
עריכהגם קהילת אמסטרדם הערימה קשיים, אך נועם הליכותיו של הרב חזן, והתערבותו של החכם באשי רבי חיים אברהם גאגין הביאו לכך שבאמסטרדם החלה שליחותו לשאת פירות. באמסטרדם נפגש עם רבי צבי הירש להרן.
בחודש תמוז תר"ד 1844 נערכה בעיר בראונשווייג שבגרמניה, האספה הרפורמית הראשונה, ובה הוכרז על עריכת "תיקונים" בהלכה ובסידור התפילה. בתגובה הריצו ראשי ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם מכתבי תלונה לכל גדולי הדור וריכזו בידיהם את מכתבי התשובה. רבי ישראל משה חיבר ספר בשם 'קנאת ציון', בו הוא יוצא חוצץ כנגד הרפורמים וכוונתם לשנות בהלכה, ומבקר אותם באופן חריף. הפקוא"מ הדפיס את ספרו של חזן, וכנספח לספר, פרסם את מכתבי התשובה בשם 'תורת קנאות'. בשנת ה'תר"ו עזב הרב את הולנד ונסע לליסבון שבפורטוגל.
רומא
עריכהמליסבון נסע לליבורנו שבאיטליה, שם חלה ושכב בחוליו תקופה ארוכה. חכמי העיר ובראשם רב הקהילה אברהם ברוך פיפירנו סעדו אותו בחוליו וכך התקרבו אליו ולמדו על מידותיו, ידיעותיו, השקפותיו על היהדות, ויכולותיו המנהיגותיות. כאשר הגיע לרומא כבר הגיע שמעו למנהיגיה היהודים של העיר. באותם ימים היהודים התגוררו בשכונה נפרדת, אשר בדיעבד ניתן לכנותה בשם גטו. בשכונה היהודית הוקמו חברות למתן עזרה בתחומים רבים וראשי הקהילה ניהלו את חיי התושבים ביד רמה, אך רב לא כיהן ברומא מזה כ-12 שנים. ראשי הקהילה שסברו כי רב ומנהיג כדוגמתו יוכל לשנות את התנאים הפוליטיים הגרועים ואת המצב הכלכלי הקשה של יהודי הגטו הזמינו את הרב חזן להתמנות כרב הקהילה. הרב נעתר להזמנה ובקיץ ה'תר"ז התקיים טקס ההכתרה בבית הכנסת הקטאלני שבעיר ברוב פאר והדר, ונאומי כבוד נישאו על ידי רבנים ומכובדים.
המשורר יוסף אלמנצי חיבר דברי שירה במיוחד לאירוע:
”למהולל ברוב התשבחות, החכם המפואר כמוהר"ר ישראל משה חזן, שליח ירושלים ביום אשר הונף ואשר הורם לרב קהילת רומא הנשגבה”
נָגִיל נשִׂיש נִשׂמַח, אֵין עוֹד עֵיפָתָה
הוֹפִיעַ עַל עַמּוֹ אִישׁ גֹּדֵר פָּרֶץ
כָּלָּה עָב וַיֵּלַךְ אֵין עוֹד סוּפָתָה
שֶׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ זָרַח בָּאָרֶץ
דֹּב יָגוּר עִם פָּרָה, אֵין עוֹד אֵימָתָה
גָּמוּל יָדוֹ הָדָה עַל חֻר הַשָׁרֶץ
כַּקָטוֹן כַּגָּדוֹל, אֵין עוֹד צָרָתָה
נָס הַּיָגוֹן שָׁלוֹם הִשְׁבִּית כָּל-קָרֶץ
פִּי הֶחָכָם דִּבֶּר אֶל אַנְשֵׁי מֶרִי
שׁוּבוּ וּקְחוּ מוּסָר, כִּי עֵת לָטַעַת
עֵץ דֵּעָה וּתְבוּנָה, עֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי
גִּיל יָגִיל בַּר-לֵבָב וּנְקִי כַפַּיִם
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וָדָעַת
וּדְבַר אֵל שֹׁכֵן עַד מִירוּשָׁלָיִם— יוסף אלמנצי
ראשית רבנותו בעיר הביאה לפריחה בחיי הקהילה היהודית ברומא. בימים אלו הוא הפגין את כישרונו המנהיגותי הרב, ייעץ, עזר והשכין שלום בין איש לרעהו. מראהו האצילי והנאה ונימוסיו המזרחיים הקסימו את תושבי העיר יהודים וגויים כאחד, ושמעו הגיע עד לבית האפיפיור פיוס התשיעי. אף בעיתונות הכללית זכה לכבוד רב ולדברי שבח. אך תוך פחות משנה קפץ עליו רוגזו של אביב העמים ויציאתו של האפיפיור לגלות, המרידות שפרצו בכל רחבי המדינה וניצחון הצבא האוסטרי בהתמודדות נגד כוחות המהפכה האיטלקים הורידו את מצב הקהילה היהודית לשפל שלא היה כמותו.
קורפו ואלכסנדריה
עריכהבעודו מחזק את בני קהילת רומא המיוסרים, בריאותו הלכה והתרופפה, ביקש הרב ישראל משה לעלות לארץ ישראל על מנת להיקבר בה. בשנת ה'תרי"ב (1852) התפטר ממשרתו והחל בהכנות לעלייה לארץ ישראל. הוא יצא מרומא, נסע לנאפולי והמשיך דרך בארי לעיר הנמל ברינדיזי[8]. מברינדיזי הפליג לאי קורפו, שם התעתד לשהות מספר ימים כאורחה של הקהילה היהודית, עד שימצא ספינה המפליגה ליפו. דבר בואו לאי הגיע לידיעת אנשי הקהילה אשר זה לא מכבר עזב אותם רבם רבי יהודה ביבאס, שעלה והשתקע בחברון. הם הפצירו ברב חזן לשבת על כסאו של הרב ביבאס, והוא למרות מחלתו, נעתר להם והוכתר לרבה של קהילת קורפו. גם בקורפו, כמו ברומא, פעל רבות להנהיג אחדות בקהילה והיה נערץ על ידי תושבי האי יהודים וגויים כאחד.
על כס הרבנות בקורפו ישב עד לשנת ה'תרי"ז, שבה עבר לכהן כרבה של אלכסנדריה במקום קודמו וקרובו, הרב שלמה חזן.
אחרית ימיו
עריכהבשנת ה'תרכ"ב עלה הרב ישראל משה חזן חזרה לארץ ישראל, והשתקע בעיר יפו. את מקומו באלכסנדריה החליף הרב נתן עמרם החל משנת ה'תרכ"ג.
בשל מחלתו, בחודש חשוון ה'תרכ"ג (1862), נסע לעיר ביירות להחליף אוויר, אולם לא האריך ימים ונפטר בחודש טבת. יום פטירתו אינו ידוע אך נהוג לציינו בי' טבת. מקום קבורתו בסביבות העיר צידון.
מחידושיו בהלכה
עריכה- קבלת הוראות רבי יוסף קארו בתשובותיו – מה שקיבלו יהודי המזרח עליהם את הוראותיו ההלכתיות של רבי יוסף קארו אינו נוגע רק לספר השולחן ערוך, אלא גם לתשובותיו של הבית יוסף (כגון ספרו אבקת רוכל).[9]
- התנאים להגדרת מאבד עצמו לדעת – לדעתו יש ארבעה תנאים כדי להחשיב אדם כמאבד עצמו לדעת, ואם חסר אחד מהם יש לנהוג בו ככל נפטר: א) שיאמר בפה מלא שרוצה לפגוע בעצמו. ב) שיעלה לגג ויפול מיד סמוך לאיום. ג) שתהיה העלייה לגג דרך כעס או צער. ד) שלא נתברר שעשה תשובה כלל. לכך הוסיף בהסתייגות תנאי חמישי, שלא היו לאותו אדם סבל וצרות.[10]
ספריו
עריכהישראל משה חזן, קנאת ציון, באתר היברובוקס, אמסטרדם, 1846
- ישראל משה חזן, נחלה לישראל, באתר היברובוקס, וינה, 1851
- ישראל משה חזן, קדושת יום טוב, באתר היברובוקס, וינה, 1855
- ישראל משה חזן, שארית נחלה, באתר היברובוקס, אלכסנדריה, 1862
- ישראל משה חזן, כרך של רומי, באתר היברובוקס, ליבורנו, 1876
- תשובות הגאונים, באתר היברובוקס, עם הגהות אי"י הי"ם מאת ישראל משה חזן, ליבורנו, 1869
- נצח ישראל – על חכמת הקבלה
- חוקר לב – שו"ת
- ישמח לב – דרושים
אילן יוחסין
עריכה| עץ משפחת חזן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לקריאה נוספת
עריכה- אבי שגיא, הרב משה ישראל חזן, בין פרטיקולריזם לאוניברסליזם, בתוך: יהדות: בין דת למוסר, ספריית ״הילל בן חיים״, הוצאת הקיבוץ המאוחד בשיתוף: מכון שלום הרטמן ומרכז יעקב הרצוג, תל אביב 1998, עמ׳ 317.
- יוסף פאור הלוי, הרב ישראל משה חזן האיש ומשנתו, ירושלים, תשל״ז.
קישורים חיצוניים
עריכה
ישראל משה חזן, באתר ויקיטקסט- כתבי ישראל משה חזן בפרויקט בן-יהודה
- דוד תדהר (עורך), "הרב ישראל משה חזן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3839
- ישראל משה חזן, באתר MyTzadik
- יעקב פוקס, על דיאלוג בין-דתי וממתקים ספרדיים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 18.11.2020
- ישראל משה חזן, באתר "החכם היומי"
ישראל משה בן אליעזר חזן (1808-1862), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ יוסף פאור, הרב ישראל משה חזן - האיש ומשנתו, עמוד י"ב, דפוס המערב, ירושלים, 1977
- ^ אריה לייב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, דפוס סלומון, ירושלים, חלק שלישי, פרק ח', עמוד 303, באתר היברובוקס, יעקב שור בהקדמתו לספר העתים של רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני
- ^ למרות המחלוקות לא הודח הרב חזן ממשרתו.
- ^ יוסף פאור, הרב ישראל משה חזן - האיש ומשנתו, עמוד ט"ז, דפוס המערב, ירושלים, 1977
- ^ ישראל משה חזן, כרך של רומי, מהדורת ליוורנו, תרל"ו, סי' ז', באתר היברובוקס
- ^ "קול יעקב" - "The voice of Jacob", שבועון יהודי אנגלי, בעריכת יעקב אברהם פרנקלין, אבי משפחה חשובה ביהדות אנגליה
- ^ אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים, עמוד 108–109, הוצאת שלם, ירושלים, ה'תשס"ז
- ^ ברינדיזי - עיר נמל עתיקה לחוף הים האדריאטי, בעבר שימשה כנקודת מעבר של הצלבנים בדרכם לארץ ישראל
- ^ בשם רבי יום טוב אליקים אב"ד חברון, שו"ת כרך של רומי (סימן כ"ד דק"ב ע"ב). רבי אליהו מני הביא את דברי בעל כרך של רומי בספרו שו"ת "תנא דבי אליהו", סימן פט.
- ^ שו"ת כרך של רומי סימן י"ד, הביאו הרב יוסף חיים מבגדד, שו"ת רב פעלים חלק ג, יורה דעה סימן כט
| הקודם: הרב שלמה חזן (אלכסנדריה) |
רבנים ראשיים של אלכסנדריה | הבא: הרב נתן עמרם |