ישראל סגל (עיתונאי)

עיתונאי ישראלי (1944–2007)

ישראל סגל (26 במאי 194427 בספטמבר 2007) היה עיתונאי, מגיש טלוויזיה וסופר ישראלי יוצא בשאלה.

ישראל סגל
ישראל סגל
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 26 במאי 1944
ד' בסיון ה'תש"ד פלשתינה (א"י) פלשתינה (א"י)פלשתינה (א"י)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בספטמבר 2007 (בגיל 63)
ט"ו בתשרי סוכות ה'תשס"ח ישראל ישראלישראל
בית החולים הדסה עין כרם, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ישראל סגל נולד למשפחה דתית בשכונת שערי חסד בירושלים לרב אשר מרדכי סגל ולפעסילה פנינה סג"ל הלוי ולמד בילדותו בבית הספר "חורב". בעקבות אחיו הבכור, הרב דן סגל, הגיע אף הוא לישיבות חרדיות, בהן ישיבת היישוב החדש בתל אביב וישיבת פוניבז' בבני ברק. בגיל 20 יצא בשאלה והפך לחילוני. בעקבות זאת הביא אחיו לנידויו בחברה החרדית, ובין השניים שררה יריבות חריפה. בספריו מתאר ישראל סגל את מאמצי אחיו להרחיקו מהמשפחה. כשנפטר אביהם, הביא אחיו לגירושו מהלוויה.

קריירה עיתונאית עריכה

בתחילת דרכו כעיתונאי, עבד סגל בכתבי העת "העולם הזה" ו"בול". בשנים 19711973 שימש ככתב בתוכנית "ענייני היום" של קול ישראל. בשנת 1974 הצטרף לטלוויזיה הישראלית, תחילה ככתב לענייני בריאות, ולאחר מכן כעורך וכמגיש בנושאי חדשות. עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה פרש והצטרף ככתב מדיני לשבועון "כותרת ראשית". בשנים 19851988 שימש כשליח "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית באירופה. בהמשך, היה בין מנחי תוכניות האקטואליה "ערב חדש" ו"מוסף המוספים" בטלוויזיה הלימודית. בעת "פרשת אלבין", פורסם כי סגל וניסים משעל קיבלו מאלבין מניות בשווי 40,000 דולר, היועץ המשפטי יוסף חריש קבע כי אין במעשיהם משום עבירה פלילית;[1] ב-1998 החל לערוך את תוכנית האקטואליה "משעל חם" שהגיש משעל בערוץ 2. ישראל סגל ערך תוכניות חדשותיות ויומני חדשות בקול ישראל. כמו כן ערך בשנות ה-90, עד עזיבתו לערוץ 2, את "יומן" בערוץ 1. סגל היה ממייסדי עמותת הל"ל.

כסופר עריכה

סגל כתב מספר ספרים המבוססים על אירועים בחייו, תוך שילוב תיאורים ספרותיים. בספריו מתוארים מאבקים פנימיים וקשיים עצומים בתהליך יציאתו בשאלה. דוגמה בולטת לכך היא ספרו "וכי נחש ממית?", שראה אור בשנת 2004 והיה אחד מחמשת המועמדים הסופיים לקבלת פרס ספיר לשנת 2005.

אחרית ימיו עריכה

ב-8 במרץ 2007 לקה בלבו במהלך נהיגה, והתנגש עם רכבו במעקה הבטיחות בנתיבי איילון[2]. בשל התאונה אושפז לתקופה של חודש. הוא נכנס לתרדמת במשך מספר חודשים עד להתעוררותו. הוא העלה על הכתב את תחושותיו ואת המראות שראה לאחר שהיה במצב של מוות קליני, כולל תיאור חוויית מפגש עם אביו המנוח. הוא התאושש וחזר לביתו. כחצי שנה לאחר מכן, ב-27 בספטמבר 2007, נפטר לאחר שבוע של אשפוז בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים בעקבות שטף דם במוחו.

משפחתו החרדית בראשות אחיו הרב דן סגל החרימה את הלווייתו ואף לא ישבה שבעה בהוראת הפוסק החרדי הרב יוסף שלום אלישיב[3], אולם בחצר הרב אלישיב הכחישו שנשאלו אם יש לשבת שבעה עליו[4].

חיים אישיים עריכה

הותיר אחריו אישה ושני ילדים[5] אורי ונועה. הוא נקבר בקיבוץ מעלה החמישה.

ספריו עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

על ספריו

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אילנה באום, עדיין לא ברור אם ובמה יואשמו נסים משעל וישראל סגל, "מעריב", 13 בדצמבר 1987.
  2. ^ קרן נתנזון, העיתונאי ישראל סגל לקה בליבו בעת נהיגה, באתר ynet, 9 במרץ 2007
  3. ^ נטע סלע, הרב אלישיב למשפחת סגל: לא לשבת שבעה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2007
  4. ^ יואב יצחק, בחצר הרב אלישיב מכחישים שנשאלו אם יש לשבת שבעה על סגל
  5. ^ מירב קריסטל וקרן נתנזון, ישראל סגל הלך לעולמו, באתר ynet, 27 בספטמבר 2007