ישראל סגל (עיתונאי)

עיתונאי ישראלי (1944–2007)

ישראל סגל (26 במאי 194427 בספטמבר 2007) היה עיתונאי, מגיש טלוויזיה וסופר ישראלי יוצא בשאלה.

ישראל סגל
ישראל סגל
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 26 במאי 1944
ד' בסיון ה'תש"ד פלשתינה (א"י) פלשתינה (א"י)פלשתינה (א"י)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בספטמבר 2007 (בגיל 63)
ט"ו בתשרי ה'תשס"ח ישראל
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

ישראל סגל נולד למשפחה דתית מודרנית בשכונת שערי חסד בירושלים לאשר מרדכי ולפעסילה פנינה סג"ל הלוי ולמד בילדותו בבית הספר "חורב". אחיו הבכור, הרב דן סגל חיזק את הבית והכניס אותו לישיבות חרדיות, בהן ישיבת היישוב החדש בתל אביב וישיבת פוניבז' בבני ברק. בגיל 19 יצא בשאלה והפך לחילוני[1]. בעקבות זאת הביא אחיו לנידויו בחברה החרדית, ובין השניים שררה יריבות חריפה. בספריו תיאר ישראל סגל בין השאר את מאמצי אחיו להרחיקו מהמשפחה. כשנפטר אביהם, הביא אחיו לגירושו מהלוויה.

לאחר שעזב את הישיבה התגייס לצה"ל ושירת במחנה שבטה, שם התיידד עם אמנון דנקנר, שהשאיל לו ספרים שסייעו לסגל להשלים פערים בהשכלתו הכללית[2]. אחר כך עבר סגל לגור בתל אביב והתיידד עם אנשי בוהמה, בהם: דן בן-אמוץ, עמוס קינן ויגאל תומרקין[2].

קריירה עיתונאית

עריכה

בתחילת דרכו כעיתונאי, עבד סגל בכתבי העת "העולם הזה" ו"בול". בשנים 19711973 שימש ככתב בתוכנית "ענייני היום" של קול ישראל. בשנת 1974 הצטרף לטלוויזיה הישראלית, תחילה ככתב לענייני בריאות, ולאחר מכן כעורך וכמגיש בנושאי חדשות[3]. עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה פרש והצטרף ככתב מדיני לשבועון "כותרת ראשית"[4]. בשנים 19851988 שימש כשליח "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית באירופה[1]. סגל גם ערך תוכניות חדשותיות ויומני חדשות בקול ישראל ושימש עורך "מבט" עד 1990[5]. כמו כן בשנות ה-90, היה מנחה מחליף בתוכניות "פופוליטיקה" ו"מוקד"[6], ויצר כתבות עבור תוכנית התחקירים מבט שני[7].

בשנת 1987 נחשף כי סגל וניסים משעל רכשו מאיש העסקים מיכאל אלבין, אופציות בחברת ההשקעות "נשואה", אותם מכרו ברווח. עלה חשד כי הדבר נעשה עבור תמורה כל שהיא, אך היועץ המשפטי יוסף חריש קבע כי לא הייתה במעשיהם משום עבירה פלילית; ושהמשטרה לא הוכיחה שניתנה כל תמורה[8]. עם זאת אחר כך חשף העיתון "חדשות" כי אלבין חילק אופציות לכ-150 אנשי תקשורת, פוליטיקה, כלכלה וביטחון[9]. והוחלט להעמיד אותם לדין משמעתי, בפני בית־הדין למשמעת של עובדי רשות השידור[10]. שגם זיכה את השניים מכל חשד[11].

בשנת 1990 החל לכתוב טור שבועי בעיתון כל העיר[12].

בשנת 1991 היה סגל בין מייסדי עמותת הל"ל, שמטרתה לסייע ליוצאים בשאלה מהחברה החרדית בישראל. במסגרת פעילות זו תמך בעיתונאי ואיש העסקים אדם שוב, שיצא לשאלה באותה עת, ומשפחתו של סגל הפכה למעין משפחה אומנת שנייה של שוב. מאוחר יותר עבדו השניים יחד בחדשות ערוץ 2. לימים כינה שוב את סגל: "אבי ומורי"[13].

בשנים 19921993 שימש עורך מגזין החדשות של ליל שישי "יומן" בערוץ הראשון[14]. אחר כך היה בין מנחי תוכניות האקטואליה "ערב חדש" ו"מוסף המוספים" בטלוויזיה הלימודית ובאוקטובר 1993 חזר לערוץ הראשון[15].

בדצמבר 1998 החל לערוך את תוכנית האקטואליה "משעל חם" שהגיש ניסים משעל במסגרת שידורי קשת בערוץ 2[16]. במקביל החל ב-2001 להגיש את התוכנית "סגל יוצא לתרבות", תוכנית ראיונות בנושאי תרבות[17].

בינואר 2002 החל לערוך את תוכנית האקטואליה "הלילה עם גבי גזית", במסגרת חברת החדשות של ערוץ 2[18]. אולם לאחר חצי שנה הוחלט על הפסקת התוכנית, בגלל תלונות על "נטייתה שמאלה"[19]. בנובמבר 2002 חזר לערוך את התוכנית "משעל חם"[20], ומדי פעם אף השתתף בתוכנית כחבר פאנל[21].

בתחילת 2006 עמד בראש קבוצה שהתמודדה במכרז להפעלת ערוץ הכנסת, שכללה את חברת החדשות של ערוץ עשר ואולפני הבירה ירושלים[22], אך הקבוצה לא זכתה במכרז[23].

כסופר

עריכה

סגל כתב מספר ספרים המבוססים על אירועים בחייו, תוך שילוב תיאורים ספרותיים. בספריו מתוארים מאבקים פנימיים וקשיים עצומים בתהליך יציאתו בשאלה. דוגמה בולטת לכך היא ספרו "וכי נחש ממית?"[24], שראה אור בשנת 2004 והיה אחד מחמשת המועמדים הסופיים לקבלת פרס ספיר לשנת 2005[25].

אחרית ימיו

עריכה

ב-8 במרץ 2007 לקה בלבו במהלך נהיגה, והתנגש עם רכבו במעקה הבטיחות בנתיבי איילון[26]. בשל התאונה אושפז לתקופה של חודש. הוא נכנס לתרדמת במשך מספר חודשים עד להתעוררותו. הוא העלה על הכתב את תחושותיו ואת המראות שראה לאחר שהיה במצב של מוות קליני, כולל תיאור חוויית מפגש עם אביו המנוח[27]. הוא התאושש וחזר לביתו. כחצי שנה לאחר מכן, ב-27 בספטמבר 2007, נפטר לאחר שבוע של אשפוז בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים בעקבות שטף דם במוחו[28].

משפחתו החרדית בראשות אחיו הרב דן סגל החרימה את הלווייתו ואף לא ישבה שבעה בהוראת הפוסק החרדי הרב יוסף שלום אלישיב[29]. בסביבתו של הרב אלישיב הכחישו כי נתן הוראה כזו.

חיים אישיים

עריכה

הותיר אחריו אישה ושני ילדים - אורי ונועה. הוא נקבר בקיבוץ מעלה החמישה[30].

ספריו

עריכה
  • החזון איש מת באמצע שעור התעמלות – לילדים, צייר יקי קאופמן, גבעתיים: מסדה, 1988.
  • לעוף כמו צפור – לילדים, צייר דוד מוסקוביץ, גבעתיים: מסדה, 1989.
  • נעילה – בעריכת צרויה שלו, ירושלים: כתר, 1990[31]. ISBN 9650700307
  • אחד משנינו – ירושלים: כתר, 1995. ISBN 978-965-07-0504-6
  • וכי נחש ממית? – ירושלים: כתר, 2004. ISBN 9650712925[32]
  • זוגות בודדים – כתר, 2008[33].

קישורים חיצוניים

עריכה

לאחר מותו

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 עפרה ריזנפלד, יחסי ישראל גרמניה למרות שרק השבוע הוא היה בעיר, יחזור לכאן ישראל סגל, כתבנו בגרמניה, בעוד שלושה שבועות, כל העיר, 18 במרץ 1988
  2. ^ 1 2 אמנון דנקנר, ההבטחה - אמנון דנקנר על ישראל סגל - סגל חוזר בשאלה, חדשות, 6 במאי 1992
  3. ^ חמישה כתבי־חדשות בטלוויזיה הגיעו לחוף מבטחים, קיבלו כתב־מינוי ככתבים קבועים של מחלקת החדשות, דבר, 15 באפריל 1977
  4. ^ יואל אסתרון, לא רוצה להיות עיתון בתול - אומר נחום ברנע, עורך כותרת ראשית, במלאת שנה לשבועון. הוא היה בוחר כותרת אחרת לראיון הזה, כל העיר, 9 בדצמבר 1983
  5. ^ רונית אנטלר, התפטרו בטלוויזיה – הכתב המדיני יגאל גורן ועורך " מבט" ישראל סגל, חדשות, 14 ביוני 1990
  6. ^ רון מיברג, טלוויזיה / מההופעות הגדולוח שר הזמן האחרון, חדשות, 3 באוקטובר 1991
  7. ^ עמוס לבב, סרט על ארגון "בצלם״ – עובדה, מעריב, 30 ביולי 1991
  8. ^ יאיר פידל, רונית אנטלר, יוסף חריש הורה לסגור את תיקי ארבעת המעורבים בפרשת אלבין, חדשות, 8 בדצמבר 1987
    אילנה באום, עדיין לא ברור אם ובמה יואשמו נסים משעל וישראל סגל, מעריב, 13 בדצמבר 1987
  9. ^ משה פרל, חשיפה: אלבין חילק אופציות ל־150 אישים, חדשות, 31 במרץ 1988
  10. ^ רונית אנטלר, כתבי הטלוויזיה סגל וומשעל יועמדו לדין משמעתי על קבלת אופציות ממיק' אלבין, חדשות, 1 בפברואר 1988
  11. ^ רונית אנטלר, סגל ומשעל זוכו: "תם הסיוט הקפקאי", חדשות, 26 במאי 1988
  12. ^ מטוריו בכל העיר:
    ישראל סגל - סדר נשים, כל העיר, 16 בנובמבר 1990
    ישראל סגל - סדר נשים, כל העיר, 27 ביולי 1990
    ישראל סגל - סדר נשים, כל העיר, 10 באוגוסט 1990
  13. ^ ירעם נתניהו, שליפות עם אדם שוב, באתר nrg‏, 29 בספטמבר 2009
  14. ^ רון מיברג, חיים חדשים ומלאי הבטחה - ה"יומן" בעריכת ישראל סגל, חדשות, 18 באוקטובר 1992
    הגר רם, דן סממה יערוך את ה"יומן" בטלוויזיה, חדשות, 8 במרץ 1993
  15. ^ רונית הורביץ, הכללית תשדר ברכה לערוץ השני ואה"כ תתעלם מקיומו, חדשות, 26 באוקטובר 1993
  16. ^ אביבה קרול, ‏ישראל סגל עובר לערוץ 2, באתר גלובס, 23 באוגוסט 1998
  17. ^ רוגל אלפר, תרבותית ולא תרבות, באתר הארץ, 15 ביולי 2001
    גיורא יהלום, ‏רוח חדשה, באתר גלובס, 21 בפברואר 2001
    אסתר זנדברג, משדרים תרבות, באתר הארץ, 3 במרץ 2001
  18. ^ הארץ, ישראל סגל יערוך את "הלילה עם גבי גזית", באתר הארץ, 19 בדצמבר 2001
    גיורא יהלום, ‏המיותרת, באתר גלובס, 7 בינואר 2002
  19. ^ אורי אילון, תוכניתו של גבי גזית לחופשה בשל "פוליטיות", באתר הארץ, 5 במאי 2002
    ניר קיפניס, ‏גע-בי גזית, באתר גלובס, 1 ביולי 2002
    מאת אורי אילון, ערוץ 2 באווירה ממלכתית, באתר הארץ, 7 במאי 2002
  20. ^ אביבה קרול, ‏"משעל חם" עולה לאוויר שבוע לפני המתוכנן ובפריים, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2002
  21. ^ דוד שליט, ‏פולסא דרייטינג, באתר גלובס, 28 ביולי 2005
    רותי זוארץ, ‏חם, מתחמם, רותח, באתר גלובס, 10 במרץ 2004
  22. ^ רוני קורן-דינר, חברת ההפקות JCS וערוץ 10 יתמודדו יחד במכרז ערוץ הכנסת; טלעד פרשה מהמכרז, באתר TheMarker‏, 20 במרץ 2006
    רותי זוארץ, ‏המרוץ להפעלת ערוץ הכנסת יוצא לדרך: 5 קבוצות הגישו הצעות למכרז, באתר גלובס, 24 באפריל 2006
  23. ^ רוני קורן-דינר, חברת חדשות ערוץ 2 זכתה במכרז ערוץ הכנסת, באתר TheMarker‏, 28 ביוני 2006
  24. ^ נרי ליבנה, מוכרחים לנקז את המוגלה, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2004
  25. ^ שירי לב-ארי, מועמדי פרס ספיר: אשכול נבו, ישראל סגל,, באתר הארץ, 18 במאי 2005
  26. ^ קרן נתנזון, העיתונאי ישראל סגל לקה בליבו בעת נהיגה, באתר ynet, 9 במרץ 2007
  27. ^ ישראל סגל, "המוות הוא תמיד בגוף ראשון", באתר ynet, 27 בספטמבר 2007
  28. ^ מערכת עכבר העיר, ישראל סגל הלך לעולמו, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2007
  29. ^ נטע סלע, הרב אלישיב למשפחת סגל: לא לשבת שבעה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2007
    אבישי בן חיים, כניסת השבת - זכות השבעה, באתר nrg‏, 6 באוקטובר 2007
  30. ^ גואל פינטו וושירי לב-ארי, העיתונאי והסופר ישראל סגל, מת בן 63, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2007
  31. ^ נעילה, פרק אחרון, חדשות, 19 באפריל 1989
    יוסף אורן, ישראל סגל מתגלה ב"נעילה" כבר־יוסף לעניים, מעריב, 2 בפברואר 1990
  32. ^ יהודית רותם, על החיים ועל המוות, בלי אלוהים, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2004
  33. ^ גילי איזיקוביץ, חייו והחמצותיו של יואל ברנשטיין, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2008
    ליאת אלקיים, לחלום את החיים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2008