פתיחת התפריט הראשי

ישראל עמיר (11 בנובמבר 19021 בנובמבר 2002) היה איש צבא ישראלי. מלא תפקידים בכירים ב"הגנה", בצה"ל ובמשרד הביטחון. היה מפקד ש"י ב"הגנה" מ-1942 עד 1946. מפקדו הראשון של חיל האוויר הישראלי, ממאי 1948 עד יולי 1948.

ישראל עמיר
Israel Amir V04 1842.jpg
לידה 11 בנובמבר 1902
האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 1 בנובמבר 2002 (בגיל 99)
הרצליה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1923
השתייכות Hahaganah.png  ההגנה
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1923 - 29 ביולי 1948
דרגה סגן-אלוף (אוויר) סגן-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מאורעות תרפ"ט
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
ראש אגף החימוש וראש אגף כוח אדם במשרד הביטחון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רחוב עמיר בהרצליה, על שמם של ישראל ורבקה עמיר

ביוגרפיהעריכה

ישראל זבלודובסקי נולד בי"א בחשון תרס"ג ליהושע ולחנה לבית קלוזנר בווילנה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. משפחתו הייתה ציונית ואביו נמנה עם מייסדי האגודה הציונית בעיר. ילדותו עברה עליו בעיירה טרקאי. הוא זכה לחינוך יהודי-מסורתי ולאחר סיום לימודיו התיכוניים בגימנסיה העברית של וילנה, למד שנתיים בבית ספר גבוה למדעים וכן היה פעיל בתנועת "החלוץ". עלה לארץ ישראל באביב 1923, תחילה לירושלים, בה עבד בבניין, ובאותה שנה התגייס להגנה. לאחר מכן התקבל כמתלמד לבית הספר החקלאי מקווה ישראל ונשלח תוך פחות משנתיים לאחר מכן, לקורס מפקדים של ההגנה בתל אביב, בו הכיר את אשתו לעתיד, רבקה בת חיים זבודניק. את הקורס סיים בהצטיינות בשנת 1926, ובעקבות כך מונה למפקד פלוגה טירונים. כמו כן הוטלה עליו האחריות להגנת גזרת צפון תל אביב ובית הספר מקווה ישראל.

בקיץ 1928 נישא לרבקה. באותה עת התבקש על ידי אברהם איכר, מפקד ה"הגנה" בתל אביב לקחת עליו את הפיקוד ולארגן את ענייני הביטחון של הרצליה, רמת השרון (שנקראה אז עיר שלום) וקריית שאול. באוקטובר אותה שנה הגיע עם אשתו להרצליה ותוך זמן קצר מצא משרה כעובד ומנהל פרדס בקרבת המושבה. השניים עברו להתגורר במבנה קטן בלב הפרדס, ובשנת 1932 הקים את ביתו בהרצליה.

בשנת 1937 מונה למפקד התעשייה הצבאית (לימים תע"ש). בשנת 1942 מונה למפקד ש"י, שירות המודיעין של "ההגנה". היה אחד ממפתחי מרגמת הדוידקה.

במאי 1946 מונה למפקד מחוז ירושלים ומפקד חטיבת עציוני, אך הודח בינואר 1948, בעקבות דו"ח חמור שהוגש למפקדת ה"הגנה" על ידי יהושע גלוברמן, בנוגע לתפקודו בעיר[1]. בפברואר 1948 נשלח לאירופה, כדי לאמן פליטים יהודים.

ב-16 במאי 1948 מונה למפקד חיל האוויר, בדרגת סגן-אלוף. בתקופת כהונתו נרכשו עשרות מטוסי קרב ותובלה, הוקם בית הספר למקצועות הטכניים, הוקמו שדות תעופה ונקבע מבנה החיל. כחודשיים לאחר מכן ב-29 ביולי העביר את הפיקוד על החיל לאהרון רמז.

באוגוסט 1948 מונה לראש אגף החימוש במשרד הביטחון, ובינואר 1952 מונה לראש אגף כח אדם במשרד הביטחון. עמד בראש וועדת "אות הלוחם בנאצים"[2]. בשנת 1969, בגיל 66, פרש ממשרד הביטחון. לאחר פרישתו היה פעיל בתחום הציבורי, כיהן כסגן נשיא מגן דוד אדום, שימש כשופט בבית הדין העליון לכדורגל, פעל לפיתוח והרחבת החברה הממשלתית "גפים", שעסקה בייצור תותבות לנכי צה"ל ועוד.

ישראל עמיר נפטר ב-1 בנובמבר 2002, בגיל 99, עשרה ימים לפני שהגיע לגיל 100 (אך על פי התאריך העברי עבר את גיל 100 ב-15 ימים), ונטמן בבית העלמין בהרצליה. בתו, האמנית זיוה עמיר, נפטרה בשנות ה-80. בנו הוא המתמטיקאי פרופ' דן עמיר.

עיריית הרצליה קראה רחוב בעיר לזכרו ולזכר אשתו רבקה.

ספריםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על הפרשה ראו אצל מוטי גולני, ציון בציונות - יחסה של התנועה הציונית לירושלים 1937 - 1948, אוניברסיטה משודרת, 1992, עמודים 78 - 82
  2. ^ חנה יבלונקה, קליטת ניצולי השואה במדינת ישראל - היבטים חדשים, עיונים כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל 7, אוניברסיטת בן-גוריון, 1997