ישראל קולת
ישראל קוֹלָת (קופילוביץ) (Israel Kolatt; 1927 – 2007) היה היסטוריון ישראלי, חוקר הציונות, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים.
תוכן עניינים
ביוגרפיהעריכה
קולת נולד בשנת 1927 בעיר וילנה, ובשנת 1935 עלה ארצה כילד עם משפחתו. המשפחה השתקעה בתל אביב, ובה גדל. אביו, חיים קופילוביץ, כיהן בווילנה כיו"ר הליגה למען ארץ ישראל העובדת, פועלי ציון צ"ס וראש המשרד הארצישראלי. בארץ היה למנהל הוצאת "עיינות" של מפא"י, ומשנת 1957, כשהתמזגה עם "עם עובד", היה למנהלה עד 1963, אז הוחלף על ידי אליעזר פרי. כן היה ממנהלי התאחדות המו"לים וכיהן במשך שנים רבות כיו"ר ארגון יוצאי וילנה בתל אביב.[1]
קולת היה פעיל ומדריך בתנועות הנוער של תנועת העבודה. למד בחוגים להיסטוריה והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1955 קיבל תואר שני. היה תלמידו של יעקב טלמון. נושא עבודת הדוקטור שלו, שהוגשה בתשכ"ד (1964), היה: "אידאולוגיה ומציאות בתנועת העבודה בארץ ישראל, 1905-1919". בשנים 1964–1965 שהה בפוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, ובשנת 1965 התמנה כמרצה באוניברסיטה העברית, ולימים פרופסור במכון ליהדות זמננו.
מתלמידיו: אריה מורגנשטרן, יעקב גולדשטיין ואליקים רובינשטיין.
בנו הוא צפריר קולת.
מספריועריכה
- דרכי איש: שלוש מסות על ברל כצנלסון, ביחד עם משה שרת ודב סדן, כינס זאב גולדברג, צופית, בית-ברל, תשכ"ח, 1967.
- אבות ומייסדים, ירושלים: האוניברסיטה העברית, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ו 1976.
- דוד בן-גוריון, ביחד עם גרשון ריבלין, ערכו: נורית ברוורמן, יהואש ביבר, הוצאת מרכז הסברה - שירות הפרסומים, תשנ"ו, 1995.
- הציונות וישראל בראי ההיסטוריון: אסופת מאמרים, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2008.
- ערך את שני הכרכים על התקופה העות'מאנית, בסדרת תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה (עורך: משה ליסק), ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תש"ן 1989-תשס"ט 2009.
לקריאה נוספתעריכה
- הציונות וישראל בראי ההיסטוריון: אסופת מאמרים (ירושלים תשס"ח 2008).
- הקדמה על תולדותיו.
- רשימת פרסומים, עמ' 399–415.
קישורים חיצונייםעריכה
מפרי עטו:
- ישראל קולת, התנועה הציונית והערבים, באתר מט"ח
- ישראל קולת, אין להחיות את המת - אפשר לצפות למולד חדש, מפנה, באתר kibbutz
הערות שולייםעריכה
- ^ מת חיים קופילוביץ, דבר, 28 בינואר 1972.
