ישראל פוליאקוב
ישראל מרדכי (פולי) פוליאקוב (7 ביולי 1941; י"ב בתמוז תש"א – 30 באוקטובר 2007; י"ח בחשוון תשס"ח) היה שחקן, זמר, קומיקאי, תסריטאי ובמאי ישראלי, אשר זוהה בעיקר עם שלישיית "הגשש החיוור" והופיע רבות בתיאטרון ובקולנוע הישראלי. חתן פרס ישראל לשנת 2000 (ה'תש"ס).
לידה |
7 ביולי 1941 י"ב בתמוז ה'תש"א ירושלים, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה |
30 באוקטובר 2007 (בגיל 66) י"ח בחשוון ה'תשס"ח פתח תקווה, ישראל |
מקום קבורה | עינת |
מדינה | ישראל |
תקופת הפעילות | 1959–2007 (כ־48 שנים) |
עיסוק | שחקן, זמר, קומיקאי |
בת זוג | שוש פוליאקוב |
צאצאים | יעל פוליאקוב, איתמר פוליאקוב, אריאל פוליאקוב |
מספר צאצאים | 3 |
פרסים והוקרה |
פרס ישראל לשנת 2000 - על תרומה לחברה ולמדינה פרס האקדמיה לטלוויזיה 2008 - השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית |
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהפוליאקוב נולד בירושלים, למרים (לבית נודלמן) ולשלמה פוליאקוב שעלה ארצה מהאימפריה הרוסית והיה כדורגלן ומאמן כדורגל. דודו הוא משה פוליאקוב, אף הוא כדורגלן. הוא גדל בתל אביב. הוא למד בבית הספר החקלאי הכפר הירוק ובשנת 1959 החל לשרת בלהקת הנח"ל, והשתתף בתוכנית ״בדרך כלל", לצד גברי בנאי וחנן גולדבלט (שאתו גם למד 4 שנים בפנימיית הכפר הירוק). עם שחרורו של מפקד הלהקה יהורם גאון, הפך למפקד הלהקה ביחד עם חנן גולדבלט, במקביל.
עם שחרורו מצה"ל השתתף בסרט "משפחת שמחון" המבוסס בחלקו על סדרת הרדיו הידועה "משפחת שמחון" וב-1961 הצטרף ללהקת "התרנגולים" בהפקת נעמי פולני. הלהקה הורכבה מיוצאי הלהקות הצבאיות ובהם יהורם גאון, ליאור ייני, חנן גולדבלט וגברי בנאי ששירתו עמו בלהקת הנח"ל, ושייקה לוי. פוליאקוב הופיע במסגרתה עד פיזורה ב-1964.
במקביל לפירוק הלהקה הקימו יוצאי "התרנגולים" בנאי, פוליאקוב ושייקה לוי, ביחד עם היוזם-המפיק אברהם דשא (פשנל), את שלישיית הבידור "הגשש החיוור", שהפכה במהרה לצוות הבידור המצליח בישראל, סמל לקונצנזוס תרבותי ובעל השפעה עמוקה על ההומור והשפה העברית. במסגרת זו השתתף פוליאקוב בביצועם של עשרות פזמונים ועשרות מערכונים שהפכו ללהיטים. תפקידים בולטים שמילא:
- הסייד במערכון "הסיידים".
- פקיד תחבורה צבאי במערכון "המכונית המגויסת".
- טברייני (אחד משלושה) במערכון "קפיטריה בטבריה"
- חולה במחלת העליזות, במערכון "חכם מיימון"
- יורם קרקר במערכון "קרקר נגד קרקר"
- ציגלה, נוכל שמנסה להשיג כסף קל
- רב סוהר אהרון לאפה ידידו של רפי לירי
- שופט הכדורגל יהויכין פנדלוביץ' במערכון "אופסייד סטורי"
- שחקן הכדורסל "נשרקה" במערכון "שחקן כדורסל".
- דוקטור פולק, אבא של עצמאותה במערכון "חתונת הדמים"
ב-1967, יחד עם חבריו מ"הגשש החיוור", שיחק פוליאקוב בסרטו של אפרים קישון "ארבינקא", ולאחריו השתתפה השלישייה במספר רב של סרטי קומדיה וסאטירה ישראליים. הדמות הקולנועית הבולטת ביותר שגילם פוליאקוב היא זו של סרג'יו קונסטנצה בסרט הקאלט של אסי דיין "גבעת חלפון אינה עונה".
יחד עם חבריו לשלישיית "הגשש החיוור" זכה פוליאקוב בשנת תש"ס (2000) בפרס ישראל על תרומה לחברה ולמדינה. באותה שנה, לאחר 36 שנות פעילות, התפרקה השלישייה.
בתחילת שנות ה-2000 פוליאקוב החל לשחק בהצגות תיאטרון, בהן "אצבע אלוהים", "שובו של מוריס שפילמן", "עלי באבא וארבעים השודדים", "משפחת ישראלי", "כלוב העליזים" (לצד ספי ריבלין), "סוחרי גומי", "רובין הוד" ו"אמא קוראז'".
הוא ביים הצגות בידור לחנה לסלאו ולצמד גדי יגיל ומוטי גלעדי ואף כיכב בעצמו בגרסה חדשה ל"רחוב סומסום". ב-2005 השתתף כשחקן אורח בפרק אחד של העונה הראשונה של סדרת הדרמה "בטיפול", שם גילם את אביו של הטייס המטופל, ידין, וזכה לשבחי הביקורת. ב-2007 השתתף פוליאקוב, בתפקיד עצמו, בסדרת הטלוויזיה "הכל דבש" שנכתבה על ידי בתו יעל פוליאקוב, וכללה חומרים אוטוביוגרפיים.
הסצנה האחרונה לה הצטלם פוליאקוב הייתה הסצנה הפותחת את העונה השנייה של "בטיפול", אותה תיארו יוצרי הסדרה כסצנה החשובה ביותר של העונה השנייה. בעקבות פטירתו של פוליאקוב בוטלה סצנה מתוכננת נוספת של "בטיפול" בכיכובו.
ישראל פוליאקוב נפטר ב-30 באוקטובר 2007 מסרטן הכבד[1] כשהוא משאיר אחריו אישה, שושנה, בתו השחקנית יעל פוליאקוב ושני בנים. יום לאחר פטירתו הוצג ארונו בתיאטרון הקאמרי, ובטקס האשכבה שרו לזכרו חבריו לשלישיית "הגשש החיוור" את השיר "פנס בודד" כאשר ביניהם ניצב מיקרופון ריק שסימל את מקומו החסר של פולי. פוליאקוב נטמן בבית העלמין של קיבוץ עינת.
ביולי 2008, 9 חודשים לאחר מותו, זכה פוליאקוב על תפקידו בסדרה "הכל דבש" בפרס השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה. בתו יעל קיבלה את הפרס בשמו.
משפחתו
עריכהב-1967 נישא לשחקנית רינה גנור אך כעבור מספר שנים השניים התגרשו.
בשנת 1971 נישא בשנית לזמרת ריקי גל והם התגרשו ב-1975.
לאחר מכן נישא בשלישית לשושנה מישאל, לה היה נשוי עד מותו. מנישואים אלה נולדו שני בנים, איתמר ואריאל, ובתו השחקנית יעל.
הנצחה
עריכה- בגבעת שמואל יש כיכר לזכרו, "כיכר הגששים".
- ב-17 בדצמבר 2015 הוסר הלוט מעל לוחית זיכרון בכניסה לביתו ברח' בית חורון 4 בתל אביב (רגע זה שודר בסדרת הדוקו - ריאליטי "פוליאקובים").
- ב-11 ביוני 2018 נערך בהיכל התרבות, ת"א, מופע הצדעה לזכרו של פולי במלאת עשור לפטירתו.[2]
פילמוגרפיה
עריכה
תוכניות הגשש החיוורעריכה
|
סרטיםעריכה
|
סדרות טלוויזיהעריכה
אופרותעריכה
|
פרסים
עריכה- 2000 – פרס ישראל על תרומה לחברה ולמדינה (ביחד עם הגשש החיוור).
- 2008 – פרס האקדמיה לטלוויזיה על המשחק הטוב ביותר בסדרה קומית (לאחר מותו).
- 2013 – פרס על מפעל חיים במסגרת פסטיבל הסרטים הישראלי בלוס אנג'לס (ביחד עם הגשש החיוור ולאחר מותו).
- 2013 – פרס אופיר על מפעל חיים (ביחד עם הגשש החיוור ולאחר מותו).
קישורים חיצוניים
עריכה- ישראל פוליאקוב, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ישראל פוליאקוב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ישראל פוליאקוב, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- ישראל פוליאקוב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- ישראל פוליאקוב, באתר Discogs (באנגלית)
- ישראל פוליאקוב, דף שער בספרייה הלאומית
- ישראל פוליאקוב, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- ישראל פוליאקוב, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- שלישיית "הגשש החיוור", באתר פרס ישראל
- ישראל פוליאקוב באתר הבמה
- ישראל פוליאקוב, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- "מצחוק עד דמעות" - תוכנית לזכר פולי במלאת 30 למותו, ערוץ רשות השידור ביוטיוב
- דליה קרפל, ואז הגיע פולי, באתר הארץ, 12 בינואר 2005
- מקבץ כתבות לזכרו, באתר ynet
- ירון רוולסצ'י, ספיריטס: ואז הלך פולי, באתר וואלה, 30 באוקטובר 2013
- אוסף ישראל (פולי) פוליאקוב מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
הערות שוליים
עריכה- ^ ציפי שוחט, הצחוק והדמעה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2007
- ^ בהשתתפות שלמה ארצי ואהוד בנאי: מופע ההצדעה לזכר פולי, באתר וואלה, 9 באפריל 2018
הקודם: 2007 - אסי כהן (מסודרים) |
פרס האקדמיה לטלוויזיה - השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית 2008 - ישראל פוליאקוב (הכל דבש) |
הבא: 2009 - צחי גראד (אמא'לה) |