יששכר
יִשָּׂשכָר (מבטאים יִשָּׂכָר[1]) הוא בנו התשיעי של יעקב מלאה, שלה הוא הבן החמישי. יששכר הוא אבי שבט יששכר שזכו בנחלה בישראל באזור עמק יזרעאל[2].
![]() | |
לידה | פדן ארם |
---|---|
פטירה | מצרים העתיקה |
אב |
יעקב ![]() |
אם |
לאה ![]() |
בן או בת זוג |
ארידה ![]() |
צאצאים |
תולע, יוב, פוה, שמרון ![]() |
מספר צאצאים | 4 |
![]() ![]() |
מדרש שמו עריכה
שמו מוסבר בספר בראשית: "יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶל-לֵאָה; וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב, בֵּן חֲמִישִׁי. יח וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר-נָתַתִּי שִׁפְחָתִי, לְאִישִׁי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, יִשָּׂשכָר[3]". בשם יששכר מופיעה המילה 'שכר' . על פי לאה זהו שכרה על כך שנתנה ליעקב את שפחתה.
על פי מדרש תדשא פרק ח' נולד יששכר בי' באב ונפטר בגיל 122.
את שמו "יששכר" יש לקרוא לפי אהרן בן אשר כ"ישכר" (וכך היא הקריאה המקובלת ברוב העדות בקריאת התורה) ואילו לפי משה בן נפתלי יש לקרוא "יששכר".
צאצאיו עריכה
- ערך מורחב – שבט יששכר
וְלִבְנֵי יִשָׂשכָר תּוֹלָע וּפוּאָה ישיב [יָשׁוּב] וְשִׁמְרוֹן אַרְבָּעָה. וּבְנֵי תוֹלָע עֻזִּי וּרְפָיָה וִירִיאֵל וְיַחְמַי וְיִבְשָׂם וּשְׁמוּאֵל רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם לְתוֹלָע גִּבּוֹרֵי חַיִל לְתֹלְדוֹתָם מִסְפָּרָם בִּימֵי דָוִיד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. וּבְנֵי עֻזִּי יִזְרַחְיָה וּבְנֵי יִזְרַחְיָה מִיכָאֵל וְעֹבַדְיָה וְיוֹאֵל יִשִּׁיָּה חֲמִשָּׁה רָאשִׁים כֻּלָּם. וַעֲלֵיהֶם לְתֹלְדוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם גְּדוּדֵי צְבָא מִלְחָמָה שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אָלֶף כִּי הִרְבּוּ נָשִׁים וּבָנִים. וַאֲחֵיהֶם לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשָׂשכָר גִּבּוֹרֵי חֲיָלִים שְׁמוֹנִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף הִתְיַחְשָׂם לַכֹּל.
ברכת יעקב ליששכר עריכה
ברכת יעקב ליששכר מופיעה בבראשית, מ"ט, י"ד–ט"ו: יד יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם--רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. טו וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב, וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה; וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס-עֹבֵד[4]. ברכת יעקב מתארת את יששכר כעובד אדמה. יששכר גם יהיה משועבד לשכניו בעבודות כפייה[5]. ברכתו של יששכר הוא החמור אשר בתרבויות מסופוטמיה, להבדיל מהתרבויות האירופאיות, היה נחשב לחיה בעלת כוח סיבולת וחוסן נפשי[6]. זאב ויסמן חוקר המקרא רואה יסוד אירוני בין המעמסה, שהיא מנת חלקו של החמור אשר באה בניגוד למנוחה המתוארת בחלק השני של הברכה. לשיטתו בברכה זו טמון יסוד סאטירי למעמדו הפוליטי של שבט יששכר[7]. אם ברכת יעקב הציגה את מלאכת המשא של יששכר, באה ברכתו של משה, והציגה אותו כיושב אהלים: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר, בְּאֹהָלֶיךָ"[8].
עץ משפחה עריכה
עץ משפחה המציג את הדורות הקודמים:
מקום קבורתו עריכה
בספר הישר מסופר:
ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ואת עצמות יששכר וזבולון קברו אותם בצידון בחלק אשר נפל לבניהם.
— ספר הישר, סוף ספר יהושע
ובסדר הדורות מביא בשם "גלילות ארץ ישראל":
ועצמות יששכר וזבולן בצידון הוא צידון רבה בשפת ים הגדול, וחוץ לעיר קבר זבולן בכיפה ובית הכנסת שם.
— סדר הדורות, שנת ב"א תקי"ד, בשם "גלילות ארץ ישראל"
ראו גם עריכה
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל תנ"ך |
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- יששכר בן יעקב אבינו, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ כיצד הוגים את השם יששכר?, דף פייסבוק של האקדמיה ללשון העברית, 22 בינואר 2020
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט
- ^ בראשית, ל', י"ז–י"ח
- ^ על פאבולה ומשל הציטוט ראו אצל: אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים, מאגנס, 2007, עמ' 431-425.
- ^ להרחבה על עבודות הכפייה בהן היה נתון שבט יששכר ראו גם: משה וינפלד, עולם התנ"ך ספר בראשית, תל אביב ,דודיזון עתי, 1993, עמ' 250. וראו: אברהם מלמט, ישראל בתקופת המקרא, ירושלים מוסד ביאליק, 1983, עמ' 92.
- ^ משמעות הכינוי חמור בתרבויות העתיקות
- ^ זאב ויסמן, סטירה פוליטית במקרא, ירושלים, מוסד ביאליק, 1996, עמ' 23-22.
- ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק י"ח