יש לנו אפיפיור (סרט)

יש לנו אפיפיור
Habemus Papam
בימוי	נני מורטי
הופק בידי	נני מורטי, Domenico Procacci, Jean Labadie
תסריט	נני מורטי, Francesco Piccolo, Federica Pontremoli
עריכה	Esmeralda Calabria
שחקנים ראשיים	מישל פיקולי; צ'צ'ילייה דאצ'י; Enrico Ianniello; Manuela Mandracchia; Roberto De Francesco; Lucia Mascino; Francesco Brandi; Maurizio Mannoni; Ulrich Dobschütz; Teco Celio; Dario Cantarelli; רוברטו נובל; Margherita Buy; נני מורטי; פטר בום; ג'רזי שטהר; פרנקו גרציוסי; רנאטו סקארפה; קמילו מילי; לאונרדו דלה ביאנקה
מוזיקה	פרנקו פירסנטי
צילום	אלסנדרו פשי
מדינה	צרפת, איטליה
חברת הפקה	Sacher Film; Fandango; Le Pacte; France 3 Cinéma
חברה מפיצה	01 Distribution
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	8 בדצמבר 2011
משך הקרנה	102 דק'
שפת הסרט	איטלקית
סוגה	סרט דרמה, סרט קומדיה
תקציב	8 מיליון יורו
הכנסות באתר מוג'ו	wehaveapope
	www.habemuspapam.it
	דף הסרט ב־IMDb

יש לנו אפיפיור (במקור: Habemus Papam; הַבֶּמוּס פּאפּאם) הוא סרט דרמה-קומית איטלקי-צרפתי משנת 2011, בבימויו של נני מורטי ובכיכובם של מישל פיקולי ומורטי. ^[1] שם הסרט במקור הוא "הבמוס פאפאם", הביטוי הלטיני "יש לנו אפיפיור", שמשמש להכרזתו של אפיפיור חדש. הסיפור נסוב סביב קרדינל שבניגוד לרצונו נבחר לאפיפיור. פסיכואנליטיקאי נקרא כדי לעזור לאפיפיור להתגבר על הפאניקה שלו. ^[2] הסרט הוקרן בבכורה באיטליה באפריל 2011 והוקרן בתחרות בפסטיבל קאן ה-64.

עלילה עריכה

ביום מותו של האפיפיור, הקונקלווה מתכנסת ברומא. הפתקים הראשונים מסתיימים בעשן שחור, מכיוון שאף אחד מהמועמדים העיקריים לא מגיע לרוב הדרוש של 77 קולות. לאחר מספר סבבי הצבעה, הקרדינל מלוויל נבחר, אם כי קודם לכן לא נחשב כמתמודד פוטנציאלי לתפקיד.

ברגע ההכרזה בציבור, כשהמאמינים נאספים בכיכר סנט פטרוס והחשמן הבכיר מוכן להכריז על שמו של האפיפיור החדש, האפיפיור שנבחר שזה עתה סובל מהתקף חרדה ואינו מופיע במרפסת.

דובר הכס הקדוש מתחמק משאלות מהעיתונות וסקרנות העולם החיצון בכך שדיווח שהאפיפיור החדש חש צורך להכין את עצמו בתפילה לפני היכרותו בפני הציבור, ומסביר שהוא יופיע תוך מספר שעות. זה לא קורה.

בהתאם לחוקי הכנסייה, עד להכרזתו בפומבי של זהות האפיפיור החדש, טקס הבחירה לא הסתיים ואף אחד ממשתתפי הקונקלווה לא מורשה לעזוב את הוותיקן.

מועצת הקרדינלים, המודאגת עמוקות מהמשבר ומהדיכאון שממנו נראה שהאפיפיור החדש סובל, קוראת לפסיכואנליטיקאי פרופסור ברצי. הקרדינלים מגיבים לפסיכואנליטיקאי בחשדנות מסוימת, אך עדיין מאפשרים לו לבחון את האפיפיור החדש. ברצי, בנוכחות הקרדינלים, מנסה ליזום פגישת פסיכותרפיה, עם זאת, לא מצליח לחשוף כל דבר שמסביר את הדיכאון וחוסר האונים של האפיפיור.

ברצי מגלה כי אשתו לשעבר היא גם פסיכואנליטיקאית והאפיפיור שנבחר לאחרונה נלקח בסתר לראות אותה. לאחר שנפגש עמה הוא בורח ממחשבותיו ובורח במהלך טיול. לא מודעים להיעדרו, הקרדינלים מעבירים את זמנם במשחקים, החל בקלפים וטורניר כדורעף בינלאומי שאורגן על ידי ברצי.

הדובר גורם לכולם להאמין שהאפיפיור נמצא במגורים שלו בתפילה, ובסופו של דבר הקרדינלים מוצאים את מלוויל ונותנים לו הזדמנות נוספת להודיע על קבלתו. מלוויל יוצא למרפסת וטוען "אני לא המנהיג שאתם צריכים", מבקש מהקהל להתפלל "למה שהוא עומד לעשות" ואז נסוג חזרה לבזיליקת פטרוס הקדוש.

שחקנים ודמויות עריכה

מישל פיקולי כקרדינל מלוויל / האפיפיור
נני מורטי כפסיכואנליטיקאי
ג'רזי שטהר כדובר
מאסימו דוברוביץ' כשומר השווייצרי
רנאטו סקארפה בתפקיד הקרדינל גרגורי
מרגריטה קנה כפסיכואנליטיקאית
פרנקו גרציוסי בתפקיד הקרדינל בולטי
לאונרדו דלה ביאנקה כילד
קמילה רידולפי כנערה
קמילו מילי בתפקיד הקרדינל פסקארדונה
רוברטו נובל בתפקיד הקרדינל סבסקו
ג'אנלוקה גובי כחייל המשמר השווייצרי
אולריך פון דובשיץ בתפקיד הקרדינל ברמר

הפקה עריכה

במאי 2009 הוכרזה הפקה משותפת בין Sacher Film, RAI Cinema והחברה הצרפתית לה פקט. ^[3] פנדנגו הצטרף כמפיק-שותף בהמשך השנה. ^[4] תקציב ההפקה עמד על שמונה מיליון אירו.^[5] השחקן הצרפתי מישל פיקולי לוהק לתפקיד הראשי באוגוסט 2009. שמה של הדמות, מלוויל, נוצר בהשראת הקולנוען הצרפתי ז'אן-פייר מלוויל. כמה מדמויות המשנה גולמו על ידי חברי צוות ההפקה, אותם מצא מורטי מתאים לתפקידים כשעבד על הסט.^[6]

הצילומים החלו ב-1 בפברואר 2010 והסתיימו בסוף מאי. ^[7] צילומי הפנים נערכו באולפני סינצ'יטה ברומא וכללו בניית העתקים של סלה רג'יה והקפלה הסיסטינית. סצינות אחרות צולמו בפלאצו פרנזה ובווילה מדיצ'י, שמאכלסות את שגרירות צרפת ואת האקדמיה הצרפתית ברומא, בהתאמה.^[5]

נושאים עריכה

הצגת הליכי ההצבעה עריכה

הסרט חושף את רתיעתו המוחצת של האפיפיור להסכים לבחירתו לתפקיד. הבמאי נני מורטי הסביר את מטרתו עם הסרט במסיבת העיתונאים אחרי הקרנה לעיתונאים ברומא: "רציתי לתאר אדם שברירי, הקרדינל מלוויל, שמרגיש לא מספיק חזק ומתאים לתפקיד שהוא נקרא למלא (...) אני חושב שתחושת חוסר הנוחות הזו קורה לכל הקרדינלים שנבחרים לאפיפיור, או לפחות זה מה שהם אומרים."^[6]

הנוהל של בחירת האפיפיור מחייב הצבעה של שני שלישים כדי לבחור אפיפיור חדש.^[8] אז, כשהקרדינל הבכיר שואל את האפיפיור אם הוא מקבל את בחירתו, האפיפיור הנבחר חופשי לדחות את ההצעה, אם כי בדרך כלל הקרדינלים שמתכוונים לסרב לבחירתם מציינים זאת במפורש לעמיתיהם לפני שמגיע שלב ההצבעה. האפיפיור נכנס מיד לתפקידו ומסיים את הקונקלווה ברגע שהוא מקבל את בחירתו. כל הטקסים הנוגעים להשבעתו הם טקסיים בלבד.

שחרור עריכה

מישל פיקולי בפסטיבל קאן בהקרנת הסרט.

הסרט יצא באיטליה ב-15 באפריל 2011 באמצעות חברת ההפצה האיטלקית 01 Distribution בשיתוף פעולה עם Sacher Distribuzione. הסרט הוקרן ב-460 בתי קולנוע.^[5] עם הכנסות של 1,298,524 אירו במהלך סוף השבוע הראשון, הסרט היה משוברי הקופות באיטליה.^[9] הוקרן גם בפסטיבל קאן 2011.^[10]