י' פ' סטון

עיתונאי חוקר אמריקני, שכתב מספר ספרים, ביניהם ספרים העוסקים בהעפלה ובציונות
(הופנה מהדף י. פ. סטון)

איזידור פיינשטיין סטוןאנגלית: Isidor Feinstein Stone), הידוע אף כי' פ' סטון (באנגלית: I. F. Stone;‏ 24 בדצמבר 190718 ביוני 1989) היה עיתונאי חוקר יהודי-אמריקני שכתב מספר ספרים, ביניהם ספרים העוסקים בהעפלה ובציונות. סטון ידוע במיוחד בשל עיתונו, שיצא בהוצאה עצמית, "שבועון י' פ' סטון" (I.F. Stone's Weekly), אשר בשיאו בשנות ה-60 היה בעל תפוצה של 70,000 עותקים, ונחשב לבעל השפעה רבה.[1]

י' פ' סטון
Isidor Feinstein Stone
י' פ' סטון
י' פ' סטון
לידה 24 בדצמבר 1907
פילדלפיה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביוני 1989 (בגיל 81)
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מאונט אובורן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה Haddonfield Memorial High School עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jeremy Stone עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס למצפון מדיה (1976)
  • פרס ג'ורג' פולק (1970) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
ifstone.org
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

סטון נולד בפילדלפיה כ"איזידור פיינשטיין". הוריו היו מהגרים יהודים מרוסיה בעלי חנות בניו ג'רזי. בעודו תלמיד תיכון בעיירה הדונפילד בניו ג'רזי, פרסם סטון עיתון משלו. לאחר שהתחיל בלימודי הפילוסופיה ולא השלימם, באוניברסיטת פנסילבניה החל לעבוד כעיתונאי עבור עיתון מקומי, ה"פילדלפיה אינקוויירר". בתחילת הקריירה הושפע מג'ק לונדון, והפך לעיתונאי רדיקלי. בתחילת שנות ה-30 שימש תפקיד פעיל בהתנגדות גורמי שמאל לאדולף היטלר.

בשנת 1929 נישא לאסתר רוייזמן, שלאחר מכן סייעה לו בהפצת "שבועון י' פ' סטון". הם נותרו נשואים עד מותו, והיו להם שלושה ילדים.

סטון עבר לכתוב עבור העיתון ניו יורק פוסט בשנת 1933, ובתקופה זו תמך בפרנקלין דלאנו רוזוולט ובמדיניות הניו דיל. ספרו הראשון "The Court Disposes", משנת 1937 היה ביקורת על תפקידו של בית המשפט העליון של ארצות הברית בבלימת הרפורמות של רוזוולט. בשנה זו שינה רשמית את שמו ל-י' פ' סטון, מחשש לאנטישמיות.

ב-1939 מונה סטון לעורך המגזין "האומה" (The Nation). בשנת 1941 פרסם ספר בשם "העסקים כרגיל" בו תקף את אי מוכנותה של ארצות הברית למלחמה.

בשנת 1946 הצטרף להפלגת אוניית המעפילים ביריה, אשר נשאה על סיפונה כאלף מעפילים שיצאו ממרסיי לארץ ישראל. האונייה נתפסה על ידי משחתת בריטית ב-29 ביוני 1946 ונגררה לחיפה. שם נעצרו המעפילים וצוות האוניה. האונייה הייתה צפופה, והתנאים ההיגייניים וההומניטריים בה היו גרועים. סטון תיעד את מסעה של האונייה, ואת מעצר המעפילים בספר בשם "בדרך המחתרת לפלסטינה" (Underground to Palestine), שיצא בארצות הברית בשנת 1946 בו הביע אהדה למפעל העלייה ולמפעל הציוני. עם הקמת מדינת ישראל היה סטון בין המברכים על הקמתה, אך במהלך שנות ה-60 הפך לאוהד של התנועה הלאומית הפלסטינית.

בשנת 1940 הצטרף סטון לעיתון הפרוגרסיבי "PM". העיתון חדל מלהופיע ב-1948 וסטון המשיך לפעול בעיתונים בעלי קו דומה כגון ה"ניו יורק סטאר" ו"הדיילי קומפס". בשנת 1952 פרסם ספר בשם "ההיסטוריה החבויה של מלחמת קוריאה" בו מתח ביקורת על מדיניות ארצות הברית, טען כי קוריאה הדרומית היא שיזמה את המלחמה, וכי ארצות הברית נענתה לכך מתוך רצון.

בשנת 1953 החל בהוצאת שבועונו "שבועון י. פ. סטון". במהלך השנים בהם יצא השבועון יצא סטון במסע כנגד הסנטור ג'וזף מקארתי, כנגד אפליה גזעית בארצות הברית, וכנגד מעורבות ארצות הברית במלחמת וייטנאם. ב-1971 חדל מלהפיץ העיתון בשל בריאותו. לאחר פרישתו למד את השפה היוונית העתיקה, וכתב ספר על משפטו של סוקרטס בו טען כי סוקרטס רצה להיות נידון למוות, על מנת להטיל קלון בדמוקרטיה האתונאית לה בז.

בשנת 1989 מת.

לאחר מותו של סטון עלו טענות כי שימש כסוכן של ה-ק.ג.ב., שנועד להפיץ דעות קומוניסטיות, ולהשפיע על דעת הקהל האמריקנית לטובתה של ברית המועצות והאינטרסים שלה. ישנן ראיות כי סוכנים סובייטים פנו לסטון במהלך מלחמת העולם השנייה עת הייתה ברית המועצות בעלת ברית של ארצות הברית, אך ישנו ויכוח בדבר יחסיו עם המודיעין הרוסי לאחר פגישה ראשונית זו.

ספריו בתרגום לעברית עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא י' פ' סטון בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה