כדורגל בברזיל
כדורגל הוא הספורט הפופולרי ביותר בברזיל וחלק בולט בזהות הלאומית של המדינה. הגוף המנהל של הענף במדינה הוא קונפדרציית הכדורגל הברזילאית. נבחרת ברזיל בכדורגל זכתה חמש פעמים בגביע העולם, שיא כל הזמנים, ב-1958, 1962, 1970, 1994 ו-2002, ונכון למונדיאל 2022 היא נבחרת הכדורגל הלאומית היחידה שהעפילה לכל גביעי העולם. ברזיל זכתה גם בשתי מדליות זהב בטורניר הכדורגל האולימפי, בריו דה ז'ניירו 2016, טורניר אותו אירחה, ובטוקיו 2020.
.jpg)
מספר כדורגלנים ברזילאים נחשבים לכמה מהטובים בהיסטוריה של הכדורגל, בהם גארינצ'ה, רונאלדו, רוברטו קרלוס, רומאריו, רונאלדיניו, נילטון סנטוס, דז'למה סאנטוס, קלאודיו טפארל, פלקאו, ריבאלדו, זיקו, קאקה וניימאר. פלה בגברים ומרטה בנשים נחשבים בעיני רבים לכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה.[1][2]
היסטוריה
עריכה
הכדורגל הובא לברזיל על ידי המהגר הסקוטי תומאס דונוהו (אנ'). באפריל 1894 הוא ארגן את משחק הכדורגל הראשון במדינה, ששוחק על מגרש שסימן בעצמו על יד מקום עבודתו בצביעת בדים בפרוור בנגו של ריו דה ז'ניירו.[3]
עם זאת, משחק הכדורגל הראשון שנערך לפי חוקי הכדורגל במדינה אורגן שנה לאחר מכן בידי צ'ארלס ויליאם מילר (אנ'), בן לגולה סקוטי שעבד בבניית מסילת רכבת בסאו פאולו ולאם אנגליה. ב-1884, בהיותו בן עשר, נשלח מילר בידי אביו לסאות'המפטון, אנגליה, שם שיחק כדורגל וקריקט במועדונים קורינתיאן וסנט מרי (כיום מועדון הכדורגל סאות'המפטון). ב-1888 נוסד מועדון הספורט הראשון בעיר, סאו פאולו אתלטיק קלאב, ועם חזרתו לברזיל הביא עימו מילר את חוקי התאחדות הכדורגל של המפשייר למועדון.[4]
ב-14 בדצמבר 1901 נוסדה "ליגה פאוליסטה דה פוט-בול", שארגנה אליפות כדורגל משלה בשם "קמפאונטו פאוליסטה" לקבוצות כדורגל ממדינת סאו פאולו שנערכה לראשונה ב-1902. סאו פאולו אתלטיק קלאב זכה באליפות בשלוש שנותיה הראשונות בזכות כישוריו של מילר. ב-1906 נערכה לראשונה תחרות הקמפאונטו קריוקה, אליפות מדינת ריו דה ז'ניירו.
מילר שמר על קשר חזק עם הכדורגל האנגלי לאורך כל חייו, ולאחר שקבוצתו לשעבר קורינתיאן ביקרה בברזיל בשנת 1910 הוקם מועדון קורינתיאנס, שנקרא על שם הקבוצה בזכות הצעתו של מילר. בנוסף, ב-1914 הוקם בסאו פאולו מועדון פלסטרה איטליה (כיום פלמיירס) על ידי מהגרים איטלקים. במהרה התפתחה יריבות עזה בין המועדונים, שנודעה בשם "דרבי פאוליסטה".[5]
קונפדרציית הכדורגל הברזילאית נוסדה ב-1914 כ"קונפדרציית הספורט הברזילאית", אך תחרויות כלל-לאומיות לא אורגנו על ידה עד 1959, אז נערכה לראשונה תחרות הטאסה ברזיל (הגביע הברזילאי), בה זכתה באהיה. עד אז נערכו בעיקר אליפויות של מדינות ברזיל, וכן טורניר ריו-סאו פאולו וטורניר רוברטו גומס פדרוזה שכללו קבוצות ממספר מדינות אך לא שימשו כאליפות ברזיל הרשמית.
רק ב-1971 נוסדה ליגת העל הברזילאית, שכללה 20 קבוצות מכלל המדינות והנהיגה פורמט של עלייה וירידה בין הליגות. במשך השנים חוותה הליגה שערוריות רבות כגון שינויים קיצוניים בפורמט, מחלוקות ואף תביעות בבתי משפט.
סגנון משחק
עריכה
סגנון הכדורגל הברזילאי נחשב לייחודי מאוד, ומתבסס בעיקר על יכולת אישית וכדרור.[6] סגנון זה הוביל את נבחרת ברזיל בכדורגל לזכייה בשלושה גביעי עולם תוך ארבעה טורנירים (1958, 1962 ו-1970).
לאחר הזכייה השלישית במונדיאל 1970 חווה הכדורגל הברזילאי בצורת תארים שנקטעה רק עם הזכייה בקופה אמריקה 1989 ובמונדיאל 1994, והחל לאבד את מאפייניו. נקודה המפנה נחשבת להפסד לאיטליה שהוביל להדחתה בשלב הבתים השני של מונדיאל 1982,[7] שלאחריו התחיל הכדורגל הברזילאי לדמות לכדורגל האירופי במטרה לזכות מחדש בתארים. גורם נוסף ל"אירופיזציה" של הכדורגל הברזילאי נחשבת הצלחתם של שחקנים ברזילאים כגון רונאלדו, ריבאלדו, רונאלדיניו, רוברטו קרלוס וניימאר, בקבוצות אירופיות.[8]
נבחרת ברזיל בכדורגל
עריכה
ערך מורחב – נבחרת ברזיל בכדורגל
נבחרת ברזיל בכדורגל, המכונה "סלסאו" (בפורטוגזית: Seleção, נבחרת), היא אחת מנבחרות הכדורגל הלאומיות המרכזיות בעולם. הנבחרת היא שיאנית הזכיות בגביע העולם בכדורגל עם חמישה תארים, והיא היחידה שהשתתפה בכל הטורנירים. לברזיל גם תשע זכיות בקופה אמריקה, ארבע זכיות בגביע הקונפדרציות ושתי זכיות בטורניר הכדורגל האולימפי. הנבחרת מזוהה בתלבושתה המסורתית המורכבת מארבעת הצבעים הלאומיים, צבעי דגל ברזיל: חולצה צהובה וירוקה, מכנסיים כחולים וגרביים לבנים.
הנבחרת נוסדה ב-21 ביולי 1914, כשלכבוד יום השנה ה-12 של מועדון הכדורגל פלומיננסה היא ערכה משחק ידידות באצטדיון לרנז'יירס שבריו דה ז'ניירו נגד אקסטר סיטי האנגלית.[10]
לצד ההצלחות הרבות, בהיסטוריה של נבחרת ברזיל זכורים שני משחקים שנחשבים ל"אסונות": ההפסד 1–2 לאורוגוואי בבית הגמר של מונדיאל 1950, שנחשב למשחק הגמר של הטורניר וכונה "מרקנאסו" (אסון המרקנה),[11] וההפסד 1–7 לגרמניה בחצי גמר מונדיאל 2014, שכונה "מינייראסו" (אסון מינייראו).[12]
היריבות הגדולות ביותר של נבחרת ברזיל הן אורוגוואי וארגנטינה ביבשת אמריקה ואנגליה, איטליה והולנד באירופה. היריבויות עם אורוגוואי וארגנטינה נבעו בעיקר מהקרבות ביניהן בקופה אמריקה, ואילו היריבויות עם הנבחרות האירופיות נבעו מההתמודדויות בגביע העולם בכדורגל. היריבות בין ארגנטינה לבין ברזיל בכדורגל, שלובתה על ידי היריבות בין דייגו מראדונה ופלה והדיון מי מביניהם הוא הכדורלגן הגדול בהיסטוריה, נחשבת לאחת היריבויות הסוערות בכדורגל הבין-לאומי.
ניהול
עריכהקונפדרציית הכדורגל הברזילאית
עריכה- ערך מורחב – קונפדרציית הכדורגל הברזילאית
קונפדרציית הכדורגל הברזילאית היא הגוף המנהל של הענף במדינה. היא מארגנת את כל האליפויות הלאומיות ומנהלת את נבחרות ברזיל. משרדיה הראשיים נמצאים בעיר ריו דה ז'ניירו. הקונפדרציה נוסדה ב-8 ביוני 1914 כ"קונפדרציית הספורט הברזילאית" (CBD), שב-24 בספטמבר 1979 חדלה לפקח על הספורט ואותה החליפה קונפדרציית הכדורגל הברזילאית (CBF).
פדרציות של המדינות
עריכהפדרציות הכדורגל של מדינות ברזיל אחראיות להסדרת הענף בתחום השיפוט של כל מדינה. הפדרציות מקושרות ל-CBF, אך יש להן אוטונומיה לארגן אליפויות, לבחור נשיא, לחתום על חוזים ולהכיר במועדונים ובקבוצות.
בתי דין לספורט
עריכהבית הדין העליון לצדק בספורט (בפורטוגזית: Superior Tribunal de Justiça Desportiva, STJD) הוא הגוף המשפטי בתחום הספורט בברזיל האחראי על שיפוט תיקים הקשורים במועדונים וספורטאים. בית הדין עוסק במקרי השעיה עקב כרטיסים אדומים, אלימות או סימום. בנוסף, לכל מדינה בית דין משלה.
מועדונים
עריכה
ישנם 12 מועדונים הנחשבים באופן היסטורי למועדונים הגדולים של ברזיל: סאו פאולו, פלמיירס, קורינתיאנס וסנטוס מסאו פאולו; פלומיננסה, פלמנגו, ואסקו דה גאמה ובוטפוגו מריו דה ז'ניירו; אינטרנסיונל וגרמיו מריו גראנדה דו סול; ואתלטיקו מיניירו קרוזיירו ממינאס ז'ראיס. קבוצות אלו, יחד עם באהיה, יצרו ב-1987 את מועדון ה-13, שארגן את אליפות ברזיל בכדורגל 1987 (שנקראה קופה אוניאו) במקום קונפדרציית הכדורגל הברזילאית. בנוסף למועדונים אלו זכו עוד ארבע קבוצות באליפות ברזיל בכדורגל: קוריטיבה, גוארני, אתלטיקו פרנאאנסה וספורט רסיפה, בסך הכל 17 מועדונים שזכו בתואר. אתלטיקו פרנאאנסה חוותה צמיחה גדולה ברווחיה במאה ה-21, ולעיתים היא נחשבת גם כן לאחד המועדונים הגדולים על ידי רוב עיתונות הספורט במדינה.
תחרויות ולוח זמנים
עריכה
לוח השנה של הכדורגל בברזיל הוא מקור למחלוקת גדולה בברזיל, וספג ביקורת מצד אוהדים, עיתונאים ומנהלים.
העונה הברזילאית מתחילה באופן מסורתי בינואר, כשהתחרויות הראשונות המשוחקות על ידי קבוצות הכדורגל במדינה הן האליפויות של המדינות. בין אמצע שנות ה-90 ל-2002 נערכו בתחילת השנה תחרויות אזוריות בין-מדינתיות, כגון טורניר ריו-סאו פאולו, גביע סול-מינאס וגביע צפון-מזרח, אך הן הופסקו עם הגדלת החשיבות של הגביע הברזילאי, שנערך גם הוא במחצית הראשונה של השנה. בגביע, שהוא טורניר הכדורגל היחיד המכיל קבוצות מכל מדינות ברזיל, משתתפות 64 קבוצות, מהן עשר לפי דירוג קונפדרציית הכדורגל הברזילאית ו-54 לפי התוצאות באליפויות של המדינות.
שתי אליפויות המדינות הוותיקות והחשובות ביותר הן קמפאונטו פאוליסטה, אליפות סאו פאולו, וקמפאונטו קריוקה, אליפות ריו דה ז'ניירו.
ליגת העל הברזילאית, הידועה גם בשם ברזילייראו (Brasileirão), נערכת מאז 2003 בין מאי לדצמבר בדרך כלל, מאז 2003. לוח זמנים זה נחשב לבעייתי מכיוון שהוא לא מסונכרן עם חלון ההעברות הבין-לאומי בין יולי לאוגוסט, מה שגורם לשחקנים רבים לעבור למדינות אחרות, והוא מתנגש עם השלבים המכריעים של גביע ליברטדורס וגביע סודאמריקנה.
בסך הכל, מועדון ברזילאי עשוי לשחק כ-70 משחקים במהלך השנה, למעלה מ-20 משחקים יותר בהשוואה לקבוצות ממדינות אחרות באמריקה הדרומית ובאירופה.
הליגה הברזילאית מחולקת לארבע ליגות בעלות מערכת עלייה וירידה. שלוש הראשונות (סרייה א', סרייה ב' וסרייה ג') בעלות 20 קבוצות ונקבעות לפי הישגים בעונה הקודמת, ואילו 64 קבוצות הסרייה ד' נקבעות לפי הישגיהן באליפויות המדינות. הקבוצות מחולקות לשמונה בתים בני שמונה קבוצות, וארבע הראשונות בכל בית מעפילות לפלייאוף עם משחקי גומלין. ארבע הקבוצות שמעפילות לחצי הגמר עולות בעונה הבאה לסרייה ג'.
מבנה ליגות הכדורגל בברזיל
עריכה
תרבות כדורגל
עריכה
כדורגל הוא חלק משמעותי מהזהות הברזילאית, ונחשב לפעילות החברתית-תרבותית המשמעותית ביותר במדינה. זהו הספורט הפופולרי ביותר בברזיל, והברזילאים אף מכנים את ארצם "o País do Futebol" ("מדינת הכדורגל").
שילובם של כלל חלקי החברה הברזילאית בכדורגל סימן את תחילתה של זהות הכדורגל הברזילאית. הספורט הפך לחלק מחיי היומיום של הברזילאים, ועם הזמן גם לחלק מהתרבות הפופולרית.
עם זאת, עם עליית האינטרנט, שמקל על מעקב אחר כל ענף ספורט, ועם הצלחתה הגוברת של ברזיל במשחקים האולימפיים, האוכלוסייה הברזילאית מתחילה להתעניין יותר בענפי ספורט כמו גלישת גלים, סקייטבורדינג, טניס, שחייה, ג'ודו, כדורעף וענפים נוספים, מה שמוריד מקרנו של הכדורגל.
כדורגל נשים
עריכה
- ערך מורחב – כדורגל נשים בברזיל
כדורגל נשים, בניגוד לגברים, פחות פופולרי במדינה.
נבחרת ברזיל בכדורגל נשים זכתה במדליית כסף בטורניר הכדורגל במשחקים האולימפיים ב-2004, 2008 ו-2024, ובגביע העולם בכדורגל נשים ב-2007.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קונפדרציית הכדורגל הברזילאית (בפורטוגזית)- מאי ווסטרלונד, הצד הפחות שמח של הכדורגל הברזילאי | תוכן גולשים, באתר ynet, 6 בפברואר 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ רון עמיקם, בעולם משלו: הגדולה ההיסטורית של פלה והעוול שנגרם לו, באתר וואלה, 29 בדצמבר 2022
- ^ אורי בן-נון, "פלה בחצאית": השחקנית ששינתה את ענף כדורגל הנשים, באתר ynet, 28 ביולי 2023
- ^ The debate over Brazilian football's British origins, אוניברסיטת אוקספורד, 4 באוגוסט 2014
- ^ נדב יעקבי, הסמבה האחרונה בברזיל, באתר ynet, 17 ביולי 2005
- ^ נבו זעירא, מקורות הדרבי: חוליגנים, חזירים, דקלים וסכינים, באתר ONE, 15 באוקטובר 2010
- ^ Menezes sets Brazil quest for old style, אינדפנדנט, 1 במרץ 2012
- ^ דניאל שחק, היום בו הכדורגל מת, באתר ערוץ הספורט, 31 במאי 2014
- ^ ג'ון סינוט, השיטה האירופית הורסת את הכדורגל הברזילאי, באתר ONE, 30 ביוני 2013
- ^ נדב יעקבי, הטובה אי פעם: מונדיאל החלומות של ברזיל ב-1970 / מר עולם, באתר ynet, 19 ביוני 2020
- ^ היסטוריה: 100 שנים למשחק הבכורה של נבחרת ברזיל, באתר וואלה, 21 ביולי 2014
- ^ מיכאל יוכין, ההפסד הכואב בהיסטוריה, באתר וואלה, 16 ביולי 2020
- ^ תומר גנור, ברזיל המומה: "בושה במדינת הכדורגל. מינייראסו", באתר ynet, 9 ביולי 2014