פתיחת התפריט הראשי

כדי אכילת פרס

פרס (=פרוסה) הוא חצי כיכר לחם, שהיה בזמן התלמוד

כדי אכילת פרס, הוא אחד משיעורי תורה, המגדיר את הזמן המקסימלי, בהרבה מהמצוות והאיסורים התלויים באכילה, אשר יש לאכול תוך זמן זה את השיעור שנקבע (למשל כזית) על מנת לקיים את המצווה או להתחייב על העבירה. שיעור זמן זה נקבע על פי אכילת אדם בינוני.[1]

אף שמקיימים המצווה גם כשאכל השיעור תוך כדי אכילת פרס, זהו רק בדיעבד, אך לכתחילה יש לאכול כל השיעור בפעם אחת.[2]

מהות השם ומקור הדיןעריכה

מקור המילה פרס הוא במילה "פרוסה", ופירושו חצי, והכוונה חצי מהכיכר של זמן התלמוד. בדיני עירובי תחומין, קבעו חז"ל ששיעור העירוב הוא בשיעור שתי סעודות לאדם, שהוא כיכר אחת.[3]

בשיעור הפרס עצמו נחלקו בתלמוד, ובעקבות זה בפסיקת ההלכה, לדעת הרמב"ם ועוד שיעור כיכר שלם שיעורו 6 ביצים, וממילא פרס הוא 3 ביצים, לדעת רש"י ועוד שיעור כיכר הוא 8 ביצים, וממילא פרס הוא 4 ביצים. במשנה ברורה נטה הרב ישראל מאיר הכהן מראדין להכריע שבדיני תורה הולכים אחר המחמיר, ובדיני דרבנן הולכים אחר המקל.[4]

שיעור הזמן כדי אכילת פרסעריכה

בשיעור הזמן של כדי אכילת פרס באכילה של מצווה נחלקו האחרונים, דעת הרב אברהם ישעיהו קרליץ ("החזון איש")[5] שהוא 2 דקות ועל כל פנים לא יותר מארבע דקות. ודעת הרב משה פיינשטיין[6] שהשיעור הוא פחות משלוש דקות. וכעין זה כתב הערוך השולחן שהוא כשלוש או ארבע דקות. וכן דעת רבים מהאחרונים ששיעורו הוא כשלוש דקות.[7]

ולעניין שיעור זמן כדי אכילת פרס באכילה של איסור וכגון לחולה ביום כיפור כתב בחתם סופר שטוב להחמיר להמתין 9 דקות, אך לכל הפחות 2 דקות. ובאגרות משה כתב שלכל הפחות ימתין 4 וחצי דקות, ויש אומרים לא פחות מ-6 או 5 דקות[8] ויש שכתבו 7 דקות.[9]

ממתי מחשבים הזמןעריכה

יש שכתבו שמשערים את שיעור כדי אכילת פרס רק מתחילת הבליעה.[10] ויש שכתבו שמשעת הלעיסה יש להתחיל ולחשב הזמן.[11]

שיעור הזמן בסוגי מאכלים שוניםעריכה

שיעור זה של כדי אכילת פרס כאילו אכל פת חיטין בהסיבה עם לפתן,[12] ויש שכתבו שבכל מאכל משערים לפי מינו.[13]

ויש שהוסיפו עוד שבדבר חם יש לשער אכילתו לפי דרכו,[14]ויש חולקים.[15]

מצוות איסורים ודינים התלויים באכילת פרסעריכה

מצוות ששיעור אכילתן הוא כדי אכילת פרסעריכה
איסורים ששיעור אכילתן כדי אכילת פרסעריכה
דינים שונים שתלויים כדי אכילת פרסעריכה
  • יש להרחיק מצואת הקטן, מזמן שאוכל כזית דגן תוך כדי אכילת פרס.
  • השוהה בבית המנוגע כדי שיעור אכילת כזית כדי אכילת פרס של פת חיטין בגדיו נטמאים (והאדם עצמו נטמא אף בשהיה כל שהיא)[18].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך כתב במשנה ברורה לעניין קטן (סי' פ"א סק"ד), וכ"כ במנח"ח (מצווה שיג סק"ד), וחזו"א (או"ח סי' לט אות יט), אמנם במשנה ברורה סי' תרי"ח (ס"ק כא) משמע שמשערין לכל אדם לפי מה שהוא, וספר שיעורי תורה (סי' ג' סט"ו ס"ק לה הערה 5, עמ' רה) האריך בסתירה זו.
  2. ^ משנה ברורה סי' תעו ס"ק מא.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"א, עמוד א'
  4. ^ סי' תרי"ב סק"ח
  5. ^ שיעורין של תורה שיעורי המצוות אות ל'.
  6. ^ שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי מה.
  7. ^ כן כתב הרב שלמה זלמן אוירבך, ראו שמירת שבת כהלכתה פ' נ"ד הע' קל.
  8. ^ כן כתב הרב שלמה זלמן אוירבך (הליכות שלמה יו"כ פ"ה אורחות הלכה הע' 26).
  9. ^ ערוך השולחן (סי תרי"ח סע' יד).
  10. ^ שו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קעג אות ה) על פי החת"ס; שו"ת אור לציון (ח"ג תשובה יג).
  11. ^ שו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן קיט אות ג') שכן משמע מהחק יעקב. וכן דעת הגרי"ש אלישיב הובא בהגדה של פסח "הלילה הזה" עמ' 19.
  12. ^ כן כתב בחזו"א או"ח קונטרס השיעורים סימן לט ס"ק יח.
  13. ^ דעת המשנה ברורה סימן פא ס"ק ג, לעניין קטן. וכ"כ המנחת חינוך מצווה שיג אות ה.
  14. ^ מנחת חינוך מצווה שיג אות ה
  15. ^ הלכות חג בחג פרק כב הערה 25 בשם הגרי"ש אלישיב.
  16. ^ בסוף "ספר הסוכה השלם" כתב בשם הגרש"ז אוירעבך שמאחר ששיעור כביצה הוא כפול משיעור כזית, אף שיעור כדי אכילת פרס הוא כפול
  17. ^ שולחן ערוך או"ח סימן תרי"ב ס"ג.
  18. ^ סוכה ו ע"א