פתיחת התפריט הראשי
Disambig RTL.svg המונח "כפירה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו כפירה (פירושונים).

כופריהדות: מין או אפיקורוס) הוא כינוי לאדם אשר אינו מאמין – בדרך כלל באמונות דתיות רווחות.

תוכן עניינים

יחס הדתות לכופריםעריכה

הכפירה ביהדותעריכה

בתורה מוזהר עם ישראל "פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה מעם ה' אלוהינו ללכת לעבוד את אלוהי הגויים ההם" ואף עונשו של הכופר מוזכר מיד "ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים".

רש"י בפירושו לתורה[1] אומר כי נמרוד הוא הכופר הראשון אשר קם בעולם "כנמרוד גיבור ציד לפני ה'", ומאז תמיד היו כופרים אשר לא האמינו באל אחד ובאמיתות התורה, על פי היהדות גם מי שאינו מאמין כי אות אחת מהתורה לא ניתנה מאלוהים, הוא כופר. בתלמוד מובא[2] כי אף הכופר בתחיית המתים אין לו חלק בחיי העולם הבא.

הרמב"ם צמצם את הדין לגבי הקראים (יהודים שמאמינים רק בתנ"ך ולא בתורה שבעל פה, בניגוד לרבניים שכן מאמינים בתורה שבעל פה) באומרו שהדינים החמורים שנאמרו לגבי כופרים מתייחסים רק ל"איש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו" אבל מי שגדל להורים קראים, (אפילו אם ראה אחר כך את הרבניים ואת דרכיהם) נחשב כ"תינוק שנשבה" ואנוס ו"לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום".[3]

הרב קוק כתב שאין לדון את הכופרים היום במלוא החומרה מכיוון שאין כוונתם לעזוב לגמרי את עמ"י ואין כוונתם לפגוע בו. זאת, בניגוד לכופרים הקדומים שלדעת הרב, כן התכוונו לכך.[4]

הכפירה בנצרותעריכה

בנצרות ישנם עיקרי אמונה ובהם הכרה באלהותו של ישו. אדם המסרב להכיר בהם נחשב כופר.

הנצרות דגלה בהצלת נשמותיהם של הכופרים על ידי צירופם לכת המאמינים בדרכים שונות ולשם כך הוקם המיסיון שהביא להפצת הנצרות ברחבי העולם ולהפיכתה לדת בעלת מספר המאמינים הגדול ביותר.

על פי ההגדרות המקובלות על ידי האינקוויזיציה הקתולית:

  • כופר – הוא אדם הטועה ומתעקש על טעותו
  • מאמין בכפירה – מי שמאמין בטעות של הכופרים ומאמץ אותה
  • חשוד בכפירה – מי שנוכח בטקס של הכופרים או השתתף באחד מטקסיהם
  • מחפה – מי שמכיר כופרים אבל לא מסגיר אותם

הכפירה באסלאםעריכה

האסלאם מאמין באל אחד ומחלק את הכפירה לשתי רמות: הכפירה החמורה היא של אלו שאינם מונותאיסטים, שלא מאמינים באל אחד, הרמה השנייה של כפירה רואה בנוצרים ככופרים אשר הוסיפו להם אלוהות, מוחמד על פי האסלאם הוא שליחו של האלוהים ומי שאיננו מאמין בזאת הוא כופר.

עונשו של הכופרעריכה

לאורך כל ההיסטוריה נענשו הכופרים בחומרה, בדרך כלל נעשה ניסיון של שכנוע הכופר שיכיר ב'אמת', הכופר אשר מסרב להכיר באמת מחויב מיתה, ונטען שבעולם הבא הוא נשלח לגיהנום. במקומות בהם הדת הייתה השלטת או בעלת השפעה על בעלי השלטון כמעט תמיד נרדפו הכופרים, לשיא הגיעו הדברים בתקופת ימי הביניים ובימי האינקוויזיציה הספרדית שרדפה את הכופרים וביצעה בהם עונשים הכוללים עינויים.

כופרים מפורסמיםעריכה

  • אפיקורוס, הפילוסוף היווני שחי לפני כאלפיים וארבע מאות שנה. יש הטוענים כי משמו נגזרה המילה "אפיקורוס", אם כי הרמב"ם טוען שמילה זו מקורה בארמית.
  • הקיסר פלאויוס קלאודיוס יוליאנוס המכונה יוליאנוס הכופר, קיסר רומא האחרון שלא היה נוצרי (אף שקדמו לו קיסרים נוצרים), הנצר האחרון לשושלת הקונסטנטינית. הוא נקרא "הכופר" מאחר שלא הסכים לקבל את הנצרות שהתפשטה אז במהירות.
  • תומאס פיין שהיה מהאבות המייסדים של ארצות הברית הוקע ככופר בנצרות לאחר כתיבת ספרו "עידן התבונה" שהכיל ביקורת על הדת הממוסדת ועל התנ"ך.
  • ברוך שפינוזה, פילוסוף יהודי בן המאה ה-17 שכפר בדת היהודית. שפינוזה לרוב נחשב ליהודי החילוני הראשון בהיסטוריה היהודית.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא כפירה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בראשית, י', ט'
  2. ^ סנהדרין, צ', א'
  3. ^ משנה תורה, ספר שופטים, הלכות ממרים פרק שלישי
  4. ^ על במותינו חללים, מאמרי הראיה.