כותונת נסוס

במיתולוגיה היוונית, כותונת נסוס, הטוניקה של נסוס, גלימת נסוס או חולצתו של נסוס הייתה החולצה המורעלת שהרגה את הרקולס. גלימת נסוס היא רפרנס ספרותי פופולרי. בפולקלוריסטיקה היא נחשבת למופע של מוטיב "שמלת הרעל".

ליכאס מביא את כותונת נסוס להרקולס (במיתולוגיה הרומית), חיתוך עץ מאת זבאלד בהאם, בסביבות 1542–1548.

במיתולוגיה

חטיפת דייאניירה על ידי נסוס בתבליט מאת ברטל תורוואלסן במוזיאון תורוואלסן בקופנהגן.

בחששה שהרקולס לקח לו מאהבת חדשה, הנסיכה איולה (Iole), העניקה לו אשתו דייאנירה את הכותונת (למעשה כיתון, Chiton, סוג של טוניקה), שהייתה מוכתמת בדמו של הקנטאור נסוס. נסוס הגוסס הוליך אותה שולל והביאה להאמין שלבישת כותונת זו תגרום לבעלה לשמור לה אמונים. למעשה, הכילה הכותונת את ארס ההידרה שבה הרקולס משח את החץ שהשתמש בו כדי להרוג את נסוס. כשהרקולס לבש את הכותונת, ארס ההידרה החל לשרוף אותו בעודו בחיים. כדי להימלט מהכאב הבלתי נסבל בנה הרקולס מוקד אש והשליך עצמו עליו.

באופן מטאפורי, מייצגת הכותונת "מקור לאסון שאין מנוס ממנו; הווה קטלני; כל מה שפוגע ברגישות" או "כוח או השפעה הרסנית או מגרה".

מקרים היסטוריים

מרד מינסטר

במהלך מרד האנאבפטיסטים במינסטר בשנת 1534, ילדה בת 15 בשם הילה פייקן (Hille Feyken) ניסתה לרמות את הנסיך בישוף מינסטר פרנץ פון ולדק, שפיקד על מצור ממושך על העיר. היא תכננה להעמיד פני עריקה ולפתות את הבישוף בתואנה של מידע על הגנות העיר, ולתת לו חולצה נאה ספוגה ברעל. לפני שביצעה את תוכניתה הסגיר אותה עריק אחר, שהזהיר את הבישוף, ופייקן עונתה ונהרגה.

עלילת היטלר

גנרל הנינג פון טרסקו, אחד הקושרים העיקריים במזימת ההתנקשות בהיטלר ב-20 ביולי, התייחס ל"כותונת נסוס" בעקבות ההבנה כי החיסול נכשל וכי הוא ואחרים המעורבים בקנוניה ימותו כתוצאה מכך: "איש מאיתנו אינו יכול להתלונן על מותנו. כל מי שהצטרף למעגל שלנו לבש את כותונת נסוס."

מחוות בספרות

ויליאם שייקספיר

במחזה אנטוניוס וקלאופטרה של שייקספיר, מרקוס אנטוניוס זעם לאחר שהפסיד בקרב אקטיום וקרא: "כותונת נסוס עלי".

נתן פילד, ג'ון פלטשר, פיליפ מסינגר

בספר "עושרו של האדם הכן" (The Honest Man's Fortune, משנת 1612) לונגוויל, המפריז בתיאור בעיותיו בקרב ההמון לשם האפקט הקומי, אומר:

עמל כזה של הרקולס,

אפשר להוסיף עוד; או לפחות לדמות

חיקוי של כותנתו הבוערת:

כי זה היה כאב שהביא לתמיהה

כה חסרת רחמים, מכתף דרכך בהמון

אנשים שהשתתפו בהצלחתך.

מצעי המיוזעים נדבקים לעורי. . .

אלכסנדר דיומא

ביצירתו של אלכסנדר דיומא האב, הרוזן ממונטה כריסטו, לאחר שבנדטו מגלה בבית המשפט שתובע הכתר מסייה דה וילפור היה אביו הבלתי חוקי, דה וילפור מבטל את עבודתו והוא מסיר את גלימותיו מכיוון שאלה היו לו לנטל ולמקור ייסורים, והוא משתמש בכותונת נסוס כמטפורה.

ת"ס אליוט

בחלק הרביעי של שירו Little Gidding, האחרון במחזור "ארבע רביעיות", ת"ס אליוט רומז למיתוס נסוס ול"כותונת הלהבה".

ההרקולית בשורותיו:
אהבה היא השם הלא מוכר
מאחורי הידיים שרקמו
כותונת הלהבה הבלתי נסבלת
אותה כוח אנושי לא יוכל להסיר.

ג'ון בארת'

כותונת נסוס (1952) היא כותרת עבודת המאסטר של הסופר הפוסטמודרני האמריקאי המפורסם ג'ון בארת'. עבודה זו כתב במסגרת סמינר כתיבה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, אותה ניהל מאוחר יותר. כותונת נסוס אינה עבודת דוקטור אלא רומן קצר או נובלה. היא יכולה להיחשב ליצירה הבדיונית הראשונה באורך מלא של בארת'. בארת', כמספר לא מבוטל של סופרים אחרים, נבוך מהגילוי על קיומה של יצירתו שלא פורסמה מוקדם. כותונת נסוס מוזכרת בקצרה בשני ספרי העיון של בארת', "The Friday Book" (ספר השישי) ו-"Further Fridays" (ימי שישי נוספים), אך מעט ידוע על תוכן הספר. העותקים הידועים היחידים שלא בידי המחבר נשמרו בספריית אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ובעותקי עבודת התזה של מחלקת הסמינרים לכתיבה, אך נראה שההעתק שבסמינר הכתיבה בג'ונס הופקינס נעלם באמצע שנות השישים, ייתכן שבארת' יזם העלמה זו. בשנת 2002 התגלה כי הכרך חסר. אגף האוספים המיוחדים הודיע זאת לבארת'. בארת השיב כי הוא "לא מרוצה מכך שאין בספרייה עוד עותק".

רוברט דאנקן

ב"הקדמה" ל"Bending the Bow" (כיפוף הקשת) חיפש עזרא פאונד קוהרנטיות בקאנטו וקונן בקאנטו 116 "ואני לא יכול לגרום לזה להיות בהתאמה". דבריו אלה הם רמז לביטוי "Splendour, it all coheres" של הרקולס ב"נשי טראכיס", ביטוי המהווה הכרה במשמעות הכפולה הפותרת את הבעיה של חולצת נסוס.

ב-Audit/Poetry IV.3, פורסם דיון ארוך של רוברט דנקן בנוגע לתרגומו של רובין בלייזר ל"הכימרות" של ז'ראר דה נרוואל. דנקן סבר שהתרגום משמיט במכוון ובאופן שגוי את הנימוקים המיסטיים והגנוסטיים של המקור, כותב דנקן: "הדוקטרינה המיסטית של הנטורליזם הנאו-פיתגוראי הפכה לחולצת נסוס למתרגם, ובתרגום אנו שומעים את זעקתו המעונה של הרקולס המהדהת מגרסתו של פאונד לנשי טראכיס של סופוקלס: 'הכל מגיע לקוהרנטיות'."

היאם פלוציק

בשירו של פלוציק (Hyam Plutzik) "דיוקן", המופיע באוסף השירים שלו Apples" From Shinar" (תפוחים משנער), כותב המשורר על דמות יהודית-אמריקאית בסוף שנות ה-50 שנטמעה בהצלחה, ומסוגלת "להתעלם מהמפלצת, מההר - / כמה אלפי שנים של היסטוריה". פרט לבעיה אחת, "בגד אחד לא מתאים ... החולצה, החולצה המושאלת / החולצה היוונית." השורה האחרונה חושפת ש"החולצה היוונית" היא "חולצה של נסוס".

הופעות אחרות של כותונת נסוס בספרות

• הסופר שטפן צווייג כתב בספרו "העולם של אתמול" על המשורר ארנסט ליסאואר שכתב שיר שנאה לאנגליה במלחמת העולם הראשונה, היה נערץ כל שנות המלחמה אך תהילתו פגה עם תום המלחמה: "בן-לילה זכה ליסאואר בתהילה הזוהרת מכל תהילה שזכה בה משורר במלחמה זו, תהילה שבירה אחר כך על גופו ככותונת נסוס. כי משחלפה המלחמה ושוב רצו הסוחרים לעשות עסקים, והמדינאים טרחו בכנות להגיע לכלל הבנה, הוקדשו מאמצים להוקיע את השיר שדגל בשנאת נצח לאנגלים. וכדי לטהר את עצמם האשימו הגרמנים את "ליסאואר-השנאה" המסכן כאשם יחידי בהיסטריית השנאה המטורפת שהקיפו לאמיתו של דבר בשנת 1914 את כל הגרמנים, מהראשון ועד האחרון שבהם."
• בספרו של רוברטסון דייוויס "Fifth Business" (עסק חמישי), דאנסטן קונה חולצת משי יקרה במחיר מעבר ליכולתו, מתוך קנאה ביריבו ועמיתו ללימודים באוניברסיטה, בוי סטאונטון, שחי חיי עושר. "זה שרף אותי כמו כותונת נסוס, אבל לבשתי אותו עד שנהיה סמרטוט, כדי להוציא את כל כספי על זה. זה היה בגד מותרות האשמה שלי."
• ב"בת מונטזומה" של הנרי ריידר הגרד, כאשר אוטומי הנסיכה נאלצת ללבוש את בגדה של אישה ממעמד נמוך כדי להימלט ממאסר, כותב הגרד כי "ללבה הגאה, הייתה השמלה הזו כותונת נסוס."
• בספרו של ג'יימס בראנץ' קייבל, "יורגן", הגיבור לובש את כותונת נסוס ומועבר על ידה במסעותיו. בסוף הסיפור מותר לו להוריד אותה, בניגוד לקונבנציה הספרותית הנוגעת לכותונת נסוס.
• כותונת נסוס מופיעה בשירו של מיכאי אמינסקו, "אודה (במשקל קדום)" (1883, רומנית לאנגלית):

או כמו הרקולס בבגדו, מורעל;

באשלייתי-שלי אני מתכלה, מיילל,

על מוקד הלהבה הנוקשה שלי אני נמס בלהבות . . .

• בספרו של פטריק אובריאן "אשת המנתח", סטפן מאטורין מהרהר על קינתו של חברו, סר ג'וזף בליין, על הירידה בתיאבונו המיני. בליין מעיר: "'אתה גבר צעיר ממני, מאטורין, ויכול להיות שאתה לא יודע מניסיון שהעדר ייסורים עשוי להיות עדיין סבל גרוע יותר: ייתכן שתרצה לזרוק חולצת שיער הצידה, מבלי להבין שחולצת השיער לבדה היא שמחממת אותך.' 'כותונת נסוס עשויה להיות מתאימה יותר', אמר סטפן, כמעט בלתי נשמע."
• ברומאן של מרי רנו "The Charioteer" (הרכב), מטרת המחלקה של בית החולים הצבאי שבו לורי 'ספאד' אודל מחלים מוצגת כך:

המטרונית בדיוק הגיעה ועשתה סיבוב. היא נכנסה לחטט במחלקה, מעילה התחתון נראה מעט, קפוא ומתגונן; היא קודמה מעבר לחלומותיה וזו הייתה כותונת נסוס בשבילה. היא התגעגעה לבית האבות הכפרי הקטן שלה. היא הציצה במורד שורת המיטות וציינה בתדהמה כמה גברים היו ערים ועסוקים, גברים מחוספסים עם צחוק גס ואכזרי, שכתבו דברים על הקירות, שדיברו על נשים, שקיבלו מחלות מין. (אבל אז מישהו הצליח להעביר אותם למקום אחר). היא הייתה אומללה, אבל הקריירה שלה שגשגה.

• בסדרת הספרים "פרסי ג'קסון" מאת ריק ריירדן נרמזת התייחסות לכותונת נסוס כשהאחים טראוויס וקונר סטול נותנים חולצת טריקו מצופה בדם של קנטאור לאחד הציידים של ארטמיס. בעוד שבסיפור זה הכאב שנגרם אינו בלתי נסבל, הצייד האלמותי חווה סרפדת קשה כתוצאה ממתיחה של האחים.
• בסדרת ספר השמש החדשה של ג'ין וולף, העיר שממנה יוצא סבריאן, הדמות הראשית, נקראת נסוס. הדמות הראשית מכונה "השמש החדשה", וניסיונה להחיות את כדור הארץ עם שמש חדשה גורם לעיוות כבידה המציף את כדור הארץ כולו והורס את עיר הולדתו.
• בספרה של אסיה ג'באר "פנטסיה: מערכה אלג'ירית" המחברת כותבת שרכישת השפה הצרפתית ושימוש בה היו כמו ללבוש את כותונת נסוס.
• ב"סנוניות קאבול" מאת יסמינה חדרה דמות המזלזלת בשימוש בבורקה על ידי קיצונים מוסלמים משווה את לבישת הבורקה ללבישת כותונת נסוס.
• הבלדה האנטי-מלחמתית והמתנגדת לעבדות מאת לוסי לארקום "אריגה" היא מונולוג של אשת מפעל צפונית העובדת ליד נול, שמשווה את הבד שהיא אורגת לכותונת נסוס עבור השפחות הדרומיות שסבלו בייצרן את הכותנה.

אזכורים בקולנוע ובטלוויזיה

• בסרט "הרקולס בעולם התחתון" מ-1994, בדומה למיתוס המקורי, נסוס מרמה את דייאנירה וגורם לה להאמין שדמו ישמור על הרקולס נאמן לה. כאשר היא חושדת שהרקולס מנהל רומן עם איולה, היא שולחת לו גלימה מרוחה בדם. כשהוא לובש אותה, הכותונת מתעוררת לחיים ומנסה לחנוק אותו, אך הוא מצליח לקרוע אותה ולהשמיד אותה.
• בפרק של דרמת הפשע "מחשבות פליליות", "האת'רידג' מנור", שם נערך מצוד אחר רוצח סדרתי שהורג נשים בשמלות (המבוססות על כאלה המשמשות בהפקה מקומית של "נשות וינדזור העליזות") ספוגות בניקוטין. ספנסר ריד מזכיר את כותונת נסוס כדוגמה לבגדים מורעלים.
• בסרט "הנסיך הפרסי: חולות הזמן" משנת 2010, מתבצעת התנקשות במלך שרמן באמצעות חלוק מורעל שניתן במתנה.

אזכורים בספרות עיון

• "כותונת נסוס" היא כותרתו של ספר עיון משנת 1956 העוסק בקבוצות אנטי-נאציות בגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה.
• הסופר הפולני יאן יוזף ליפסקי פרסם אוסף חיבורים בשם Tunika Nessosa ("כותונת נסוס"), ובו ביקורת על הלאומיות הקתולית הפולנית. ליפסקי כינה את הלאומיות "כותונת נסוס", וטען שהיא הורסת את הגאונות התרבותית של אומה.
• תומאס מרטון, בספרו "הר שבעת הקומות: אוטוביוגרפיה של אמונה", כותב על הענווה המזויפת של הגיהנום:

יש ענווה מסוימת בגיהנום, שהיא אחד הדברים הגרועים ביותר בגיהנום, רחוקה לאין שיעור מהענווה של הקדושים, שהיא שלום. ענוות השקר של הגיהנום היא תחושת בושה בלתי נגמרת ובוערת עקב הסטיגמה הבלתי נמנעת של חטאינו. חטאיהם של הארורים מורגשים על ידם כפרץ עלבונות בלתי נסבלים, מהם אינם יכולים לברוח, כותונות נסוס ששורפות אותם לנצח ושאותן לעולם אינם יכולים לזרוק.

בספרו של רוברט מאסי "קתרין הגדולה, דיוקן של אישה", מוזכר כי מאהבה לשעבר של קתרין, סטניסלב פוניאטובסקי מלך פולין, כותב לקתרין שהכתר שרכשה עבורו יהפוך לכותונת נסוס: "אני אשרף חי, והסוף שלי מפחיד." תמיכתה של קתרין במאמינים האורתודוקסים הרוסים, מיעוט פולני, נגד השליטים הקתולים יצרה מצב בלתי נסבל בפוליטיקה הפולנית שהוביל להתקוממויות רבות נגד ההתערבות הרוסית במריבות הפולניות.

• ב"לילי בריסקו: דיוקן עצמי", אוטוביוגרפיה מאת מרי מייגס, היא כותבת:
• - הרעיונות שיש לאנשים עלינו רוויים במעין רעל בוער, כמו כותונת נסוס, והם נדבקים לעור ה"אני" שלנו, כי אף על פי שיש קול חיובי שזועק "אתה לא יכול לראות שזה האני האמיתי שלי?" קול אחר של ספק עצמי לוחש בערמומיות, "האם זה יכול להיות נכון?"

לקריאה נוספת

• Baughman, Ernest W., Type and Motif Index of the Folktales of England and North America, Walter De Gruyter, June 1966. ISBN 90-279-0046-9.
• Mayor, Adrienne, "The Nessus Shirt in the New World: Smallpox Blankets in History and Legend," Journal of American Folklore 108:427:54 (1995).

קישורים חיצוניים

• הרקולס מורעל על ידי כותונת נסוס, איור מהמאה ה-15 במוזיאון גטי.