כחול הזקן

כחול הזקן הוא שמה של אגדה מתוך "סיפורי אמא אווזה" מאת שארל פרו, שהופיעה מאוחר יותר גם במעשיות האחים גרים. האגדה היא אבטיפוס של סוג מוטיב עלילתי 312 לפי שיטת סיווג ארנה-תומפסון.

כחול הזקן
La Barba azul o barbe buelu

איור מאת ולטר קריין (Walter Crane) - האחים מגיעים להציל את אחותם
מידע כללי
מאת	שארל פרו
שפת המקור	צרפתית
סוגה	מעשייה, מעשייה
הוצאה
הוצאה	Dr. Grégr a Ferd. Dattel
תאריך הוצאה	ינואר 1697

האגדה מספרת על איש עשיר, שלמרות זקנו הכחול והמכוער, נשא שש נשים בזו אחר זו, וכולן מתו באורח מסתורי. לאחר שנשא את אשתו השביעית, הודיע לה כחול הזקן שהוא יוצא לאחד ממסעותיו, ואת צרור המפתחות ישאיר ברשותה, ואמר כי מותר לה להיכנס לכל החדרים פרט לאחד. ציווי זה עורר את סקרנותה של הרעיה הטריה. היא פתחה את החדר שהכניסה לתוכו נאסרה עליה, ושם גילתה את גופות נשותיו של כחול הזקן. מרוב בהלה נפל המפתח מידה, והוכתם בדם. היא יצאה מן החדר, נעלה אותו ומירקה את המפתח, אך לא יכלה להסיר את עקבות הדם. כשכחול הזקן שב מנסיעתו הוא דרש את המפתחות בחזרה, ונוכח על פי כתם הדם שעל המפתח כי אשתו המרתה את פיו. הוא התכונן להרוג גם אותה, אולם למזלה הרב הגיעו אחיה בעוד מועד, והרגו את כחול הזקן לפני שהספיק לשלוח יד באחותם.

עיבודים ואזכורים בתרבות

כחול הזקן, אשתו והמפתחות, איור מהמאה ה-19 מאת גוסטב דורה

איור מאת הארי קלרק לספר "אגדות צ'ארלס פרו" 1922

הסיפור שימש כר פורה ליצירות רבות: סיפורים, נובלות, מחזות, אופרה, קולנוע וציור, בהדגשים ופרשנויות שונות - החל מהסכנה שבהפרת הציווי של הבעל והאסון שמביאה איתה הסקרנות הנשית, וכלה במסרים פמיניסטיים והומור.

• האופרה טירת הנסיך כחול הזקן: הליברית נכתבה על ידי בלה באלאז' והמוזיקה מאת המלחין ההונגרי בלה בארטוק.
• אופרטה של ז'אק אופנבך שעובדה לבלט על ידי מיכאל פוקין.
• האופרה "אריאנה וכחול הזקן": הליברית על פי מחזה של מוריס מטרלינק והמוזיקה מאת המלחין היהודי צרפתי פול דיקא.
• "הסיפור הנורא של כחול הזקן" מאת ויליאם תאקרי וגם "המפתחות של כחול הזקן", מאת בתו אן תאקרי ריצ'י.
• "שבע הנשים של כחול הזקן" מאת אנטול פראנס.
• המחזאי הצרפתי אלפרד סבואר (Alfred Savoir) כתב ב-1920 מחזה בשם "אשתו השמינית של כחול הזקן" ששימש בסיס לשני סרטי אימה בשם זה: של סם ווד ב-1923 (סרט אילם שאבד) ושל הסרט "אשתו השמינית של כחול הזקן" בבימויו של ארנסט לוביטש ב-1938.
• סרטי אימה בשם כחול הזקן: ב-1944, הוליווד, בבימויו של אדגר אולמר (Edgar G. Ulmer), ב-1972, בודפשט, בבימויו של אדוארד דמיטריק ובכיכובו של ריצ'רד ברטון וב-2009, צרפת, בבימויה של קתרין ברייה (Catherine Breillat).
• סיפורה של הסופרת והעיתונאית האנגלית אנג'לה קארטר (Angela Carter) "חדר הדמים" הוא עיבוד פמיניסטי למעשייה זו.
• "הביצה של כחול הזקן" קובץ סיפורים הכולל סיפור בשם זה מאת הסופרת הקנדית מרגרט אטווד.
• זקן כחול, נובלה מאת קורט וונגוט, (1987 ,Bluebeard), תרגמה מאנגלית תמר עמית, זמורה ביתן, 1990.
• בטלנובלה "תנוחי" דמותו של מתי אייסברג מבוססת בעקיפין על אגדה זו.
• מריוס פטיפה יצר כוראוגרפיה לבלט באותו שם, עם מוזיקה מאת פיוטר שאנק.
• באביב מתעורר (מחזה), מחזה מאת פרנק ודקינד, התמונה השלישית במערכה השנייה מציגה את הנסכן רילוב מאונן ומשווה את עצמו לכחול הזקן, בהתבסס על אגדה זו.
• בספר האימה "הניצוץ" של סטיבן קינג מוזכר הסיפור "כחול הזקן" כסיפור שקרא ג'ק טורנס לבנו, דני. בספר, דני משווה את הסקרנות לפתוח את חדר 217 לסקרנות של האישה.

לקריאה נוספת

Hermansson, Casie E. (2009). Bluebeard: A Reader's Guide to the English Tradition. Jackson, Mississippi: University Press of Mississippi.