כחלון האפון

מין של פרפר ממשפחת הכחליליים

כַּחְלוֹן הָָאָפוּן (שם מדעי: Lampides boeticus, שם קודם: כחליל האפון) הוא פרפר יום המשתייך למשפחת הכחליליים. הוא אחד ממיני הפרפרים הנפוצים בעולם. כחלון האפון הוא מין נודד ותפוצתו החובקת תבל מוסברת ביכולת ההסתגלות שלו למיני צמחים פונדקאים רבים המשתייכים למשפחת הפרפרניים, וליכולת ההסתגלות שלו לאזורי אקלים שונים.[1][2][3]

קריאת טבלת מיוןכחלון האפון
כחליל האפון Lampides boeticus.jpg
כחלון האפון.
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי-רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: פרפראים
תת־סדרה: Glossata
משפחה: כחליליים
סוג: כחלון
מין: כחלון האפון
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lampides boeticus
ליניאוס, 1767
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כחלוני האפון בולטים בצבעם הכחול ובמעופם התזזיתי. הם בעלי דו-פרצופיות או דו-צורתיות זוויגית. הזכרים כחולים-סגולים בגוון מתכתי בוהק, כנפי הזכרים מסתיימות בשפה חומה. הנקבות חומות עם רקע כחלחל. חלקן התחתון בהיר בגוון קרמי ומעוטר במעין דגם שיישי ובפס לבן לכל אורכו, בקצה הכנף התחתון ישנם שני כתמים שחורים בולטים כמעין עיניים מדומות המסתיימות במחושים מדומים, זאת כדי להשלות טורפים פוטנציאלים אשר ינסו לתפוס חלק זה של הפרפר - זה האחרון ינוס במהרה ויינצל, לא פעם תוך אובדן חלק מכנפו.

תצפיות שערך דובי בנימיני על תנועת כחלון האפון הובילו אותו לזיהוי מאפיין התקדמות ייחודי של הפרפר, טקטיקת דילוגים מפונדקאי פורח למישנהו לאורך השנה - עדות נוספת ליכולת ההשרדות הבולטת של המין.[4][5]

כחלון האפון, בקצה כנפיו ישנם מחושים ועיניים מדומים לבלבול טורפים

שם הסוג נגזר מהמילה היוונית lamnph שמשמעותו "קצף" - אולי בשל הדגם שעל כנפיו התחתונות הדומה לקצף, ושם המין הוא כפי הנראה על שם האזור Baetica שמו הרומי של חבל ארץ בדרום ספרד.[6]

אזור מחיהעריכה

כחלון האפון הוגדר על ידי הביולוג לינאוס על ידי פרטים שנתפסו באלג'יר. תפוצתו בכל המרחב הכולל את אפריקה, אסיה, אוסטרליה ואף איי הוואי וניו זילנד, פרט לאמריקה והקטבים. בישראל הפרפר נפוץ בכל הארץ החל מחודש מרץ ועד נובמבר, והוא אחד מהבולטים שבפרפרי האביב. ניתן לראותו סביב מיני פרפרניים כאשר הוא נמשך לפרחים ולפירות.[7][8]

שלבי התפתחותעריכה

הביצהעריכה

הנקבה מטילה ביצים בודדות. הביצה עגולה ופחוסה, בעלת דגם מרושת וצבעה צהבהב-ירקרק.[9][10][11]

 
כחלון האפון
 
Spartium junceum - אחירותם החורש אחד מהפונדקאים של כחלון האפון

הזחלעריכה

לזחל שני מופעים עיקריים: 1. גוף ירקרק, המקנה לו הסוואה על-גבי העלים. 2. גוף חום-ורדרד. ראשו שחור. לאורך גבו קו אדמדם ובצדיו פס ירוק. הזחל ניזון מעלי הפרחים ומפירות.[12][13][14] הצמחים הפונדקאים העיקריים ממשפחת הפרפרניים הם: אחירותם החורש, האפונה, הקרקש, התורמוס, הלוביה, הלוטוס, הביקיה, האספסת ומינים רבים נוספים המאפשרים את השרדותו של כחלון האפון באזורים נרחבים של העולם.

מסביב לשיחי הקרקש הצהוב מעופפים שני מיני כחליל: כחלון האפון וקרקשי הסנה - זה האחרון גדול יותר.

 
כחלון האפון. שימו לב לצבען הכחול-סגול מתכתי בחלקן העליון של הכנפיים, התחום בגבולות חומים, ולחלקן התחתון של הכנפיים, בעלי הדגם החום שיישי בהיר, ובעיקר לפס הלבן לאורכו של הכנף אשר מקל על זיהוי המין.

הגולםעריכה

בדומה לגלמי מיני כחליליים רבים גם גולם כחלון האפון הוא מטיפוס גולם החגורה.[15][16] גלמי כחלון האפון משמיעים קולות, בעיקר בשלב הצעיר של הגולם. השמעת הקולות משמשת כפי הנראה כאמצעי להגנה. גלמי כחלון האפון אינם היחידים המשמיעים קולות מבין מיני הכחליליים וישנם מינים נוספים שגלמיהם משמיעים קולות דוגמת, כחליל הרימון, כחלון השיטה וכחליל השברק.[17]

לקריאה נוספתעריכה

  • דובי בנימיני, מדריך הפרפרים בישראל, כתר, 2002, מהדורה שישית 2010, עמ' 174-175.
  • דובי בנימיני, גינת הפרפרים בישראל, כתר, 2009, עמ' 205.
  • יצחק איזנשטיין, פרפרי ארץ ישראל, הוצאת המחבר, 2003, עמ' 325-326.
  • (81-82)Princeton field guide by Tom Tolman - Butterflies of Europe
  • "זחלים" הוצאת "טבע ישראלי", עורך: נועם קירשנבאום - מדריכי כיס לזחלים של הפרפרים הנפוצים בארץ ישראל.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא כחלון האפון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ (81-82)-Princeton field guide by Tom Tolman - Butterflies of Europe
  2. ^ "מדריך הפרפרים" מאת דובי בנימיני, הוצאת "כתר" הדפסה שישית מעודכנת, 2010 עמ' 175-174
  3. ^ "גינת הפרפרים" מאת דובי בנימיני, 2009, עמ' 205
  4. ^ "ביטאון אגודת חובבי הפרפרים" כח (1) תשע"א - מאי 2011-מאמר מאת דובי בנימיני עמ' 7
  5. ^ "ביטאון אגודת חובבי הפרפרים" כז (1) תש"ע - מאי 2010-מאמר של אביתר פיינגולד עמ' 27
  6. ^ בטאון האגודה לחובבי פרפרים בישראל, כרך 26, מאי 2009, מאמר של אופיר תומר אודות שמות הפרפרים - על סיסיטמטיקה, נומנקולטורה, אטימולוגיה ופרפרים.
  7. ^ "גינת הפרפרים" מאת דובי בנימיני, 2009, עמ' 205
  8. ^ "מדריך הפרפרים" מאת דובי בנימיני, הוצאת "כתר" הדפסה שישית מעודכנת, 2010 עמ' 175-174
  9. ^ "מדריך הפרפרים" מאת דובי בנימיני, הוצאת "כתר" הדפסה שישית מעודכנת, 2010 עמ' 175-174
  10. ^ יצחק איזנשטיין, "פרפרי ארץ ישראל", הוצאת המחבר, 2003, עמ' 209
  11. ^ "זחלים" הוצאת טבע ישראלי, עורך: נועם קירשנבאום - מדריכי כיס לזחלים של הפרפרים הנפוצים בארץ ישראל.
  12. ^ "מדריך הפרפרים" מאת דובי בנימיני, הוצאת "כתר" הדפסה שישית מעודכנת, 2010 עמ' 174-175
  13. ^ יצחק איזנשטיין, "פרפרי ארץ ישראל", הוצאת המחבר, 2003, עמ' 209
  14. ^ "גינת הפרפרים" מאת דובי בנימיני, 2009, עמ' 205
  15. ^ "מדריך הפרפרים" מאת דובי בנימיני, הוצאת "כתר" הדפסה שישית מעודכנת, 2010 עמ' 174-175
  16. ^ יצחק איזנשטיין, "פרפרי ארץ ישראל", הוצאת המחבר, 2003, עמ' 209
  17. ^ "ביטאון אגודת חובבי הפרפרים" כז (1) תש"ע - מאי 2010 - מאמר של אביתר פיינגולד עמ' 17-18