כיבוש בקעת הירדן (1918)

קרב במלחמת העולם הראשונה

כיבוש בקעת הירדן מתייחס למהלכים של חיל המשלוח המצרי להרחבת האחיזה של הכוחות הבריטים בבקעת הירדן בתקופת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרבות בבקעת הירדן נמשכו מפברואר עד ספטמבר 1918 אז פתח קרב מגידו את מתקפת הסתיו שהביאה, בסופו של דבר, לכיבוש ארץ ישראל וסוריה על ידי הבריטים. מטרות הכיבוש של בקעת הירדן היו לחזק את קו שתי העוג'ות ולהוות בסיס יציאה למבצעים לכיבוש עבר הירדן וצפון הארץ.

כיבוש בקעת הירדן
מפה של זירת הקרבות בבקעת הירדן 1918
מפה של זירת הקרבות בבקעת הירדן 1918
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכי הסכסוך 14 בפברואר 1918ספטמבר 1918 (כ־28 שבועות ו־4 ימים)
קרב לפני כיבוש ירושלים
קרב צליחת מעברות הירקון
קרב עיון קרא
קרב אחרי קרב מגידו
מקום בקעת הירדן
עילה ייצוב קו שתי העוג'ות וכינון בסיס להמשך פעילות הצבא הבריטי
תוצאה ניצחון בריטי
הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה האימפריה הבריטית
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד
הודו הבריטיתהודו הבריטית הודו הבריטית
.

טורקיהטורקיה האימפריה העות'מאנית
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית האימפריה הגרמנית

מפקדים

בריטניהבריטניה אדמונד אלנבי
בריטניהבריטניה הנרי שובל
בריטניהבריטניה פיליפ צ'טווד
בריטניהבריטניה ג'ון שי

האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמניתאריך פון פאלקנהיין
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמניתאוטו לימן פון סנדרס

כוחות

הקורפוס ה-20
* הדיוויזיה הלונדונית ה-60
* הדיוויזיה הוולשית ה-53
קורפוס המדבר הרכוב
* דיביזיית אנזא"ק

הארמייה ה-4

התקפת הנגד של הטורקים על ראשי הגשר ב-11 באפריל 1918
התקפת הנגד של הטורקים ברכס אבו טולול ב-14 ביולי 1918

רקע עריכה

במהלך דצמבר 1917 השלימו הבריטים את כיבוש ירושלים (10 בדצמבר) ואת חציית הירקון (21 בדצמבר). עקב צורך לטפל בלוגיסטיקה של הכוחות ובהדרכה ואימון כוחות חדשים[1] החליט גנרל אדמונד אלנבי להאט את התקדמות כוחותיו ולייצב קו הגנה מחוף הים התיכון דרך הרי יהודה (מצפון לירושלים) ועד נהר הירדן (קו הנקרא קו שתי העוג'ות). תהליך זה נעשה ב-3 שלבים:

מטרות כיבוש בקעת הירדן עריכה

לאחר ייצוב קו שתי העוג'ות, החלו קצינים במפקדתו של אדמונד אלנבי לתכנן את הרחבת האחיזה בבקעת הירדן על מנת להשיג 3 מטרות:

  • חיזוק האגף הימני (מזרחי) של קו ההגנה כדי למנוע פעולה התקפית של הכוחות הטורקים בעבר הירדן.
  • נקודת מוצא לכיבוש עבר הירדן וכיבוש עמאן על מנת לנתק קווי אספקה של הטורקים שהתבססו על מסילת הרכבת החיג'אזית.
  • בסיס לפריצה צפונה לכיבוש צפון הארץ וסוריה.

הכוחות המעורבים עריכה

כוחות בריטניה עריכה

לפיקוד על כוחות הכיבוש וההגנה על הבקעת הירדן מונה גנרל הנרי שובל שמיקם את מפקדתו במצד אדומים. לרשותו הועמדו הכוחות הבאים[2]:

כוחות עות'מאנים/ גרמניה עריכה

האחריות על בקעת הירדן נחלקה בין יחידות של הארמייה ה-7 שפעלו בצידו המערבי של נהר הירדן ויחידות של הארמייה ה-4 שפעלו בצידו המזרחי של הירדן על פי הנחיות של מפקדת הארמייה בעמאן.

בעקבות כיבוש יריחו נהדפו הכוחות העות'מאנים מצפון לנחל עוג'ה ומעבר לגשר אל גורניה. בעבר הירדן התבצרו הכוחות העות'מאנים בנקודות מפתח על מורדות הרי מואב על מנת להגן על הדרך העולה לעמאן.

במהלך תקופה זו, ב-1 במרץ, החליף גנרל אוטו לימן פון זאנדרס את אריך פון פאלקנהיין בפיקוד על הכוחות העות'מאנים והגרמנים בזירה.

כוחות ערביים עריכה

הצבא הערבי של הנסיך פייסל פעל במדבר הערבי. הצבא הבריטי תמך כספית בצבא זה מתוך רצון להפכו לבן ברית ולהסתייע בו במהלכים צבאיים בעבר הירדן.

מהלך הקרבות עריכה

כיבוש יריחו עריכה

  ערך מורחב – כיבוש יריחו (1918)

הפעילות בבקעת הירדן החלה ב-14 בפברואר ועד 21 בפברואר נכבשה יריחו. במסגרת קרב זה נכבש הצד המערבי של בקעת הירדן מצפון ים המלח על ואדי עוג'ה.

קידום קו החזית צפונה עריכה

עם ייצוב קו שתי העוג'ות הורה אלנבי לכוחותיו לקדם את קו החזית צפונה:

קרבות עבר הירדן עריכה

לאחר הרחבת אחיזת הבריטים בצידו המערבי של נהר הירדן הורה אדמונד אלנבי להנרי שובל (מפקד הגזרה) לפעול כנגד כוחות הארמייה ה-4 העות'מאנית ששלטו בהרי מואב וזאת מהסיבות הבאות:

  • חיזוק האגף המזרחי של קו שתי העוג'ות כדי למנוע פלישה של כוחות עות'מאנים מזרחה.
  • סיוע לכוחות הערבים של הנסיך פייסל על ידי הורדת הלחץ מהם.
  • אימון הכוחות ההודים החדשים שהצטרפו לחיל המשלוח.

לאורך התקופה בין פברואר 1918 (כיבוש יריחו) לספטמבר 1918 (תחילת המערכה על מגידו) יזם הצבא הבריטי סדרה של קרבות מעבר לירדן כנגד הצבא הטורקי:

  • קרב עבר הירדן הראשון התחולל בין 21 במרץ ל-2 באפריל 1918 ובמהלכו חצה הצבא הבריטי את הירדן על מנת לכבוש את עמאן. מזג אוויר קשה עיכבו את התקדמות הכוחות ולאחר קרבות קשים נסוגו הבריטים.
  • מתקפת הנגד הטורקית נערכה ב-11 באפריל 1918 ובמהלכה פעלו הטורקים נגד ראשי הגשר של הצבא הבריטי וניסו להדוף את כוחותיו למערב הירדן אך נכשלו.
  • קרב עבר הירדן השני התחולל בין 30 באפריל ל-4 במאי 1918 ובמהלכו ניסה הצבא הבריטי לכבוש את א-סאלט ושונת נימרין. לאחר קרבות קשים נסוגו הכוחות הבריטים.
  • קרב רכס אבו טולול נערך ב-14 ביולי. הבריגדה הרכובה ה-1 (של דיביזיית אנזא"ק) שכללה כוחות מהגדודים העבריים הגנה על "בליטה" בתוך השטח העות'מאני שכללה מעיינות שהזינו את ואדי עוג'ה כשראש הבליטה היה רכס בין "אבו טולול" (מדרום לנירן) וה"מוסלבה" (מצפון לנירן). ב-14 ביולי יצאו הטורקים למתקפה לחיסול האחיזה הבריטית הזו. על פי התוכנית העות'מאנית, היקף הכח העות'מאני התוקף היה אמור לכלול 2 בטליונים גרמנים ו-2 דיוויזיות עות'מאניות. בפועל פעלו בשטח רק היחידות הגרמניות ללא תמיכה עות'מאנית. לאחר הצלחה גרמנית ראשונית יצאו פרשי אנזא"ק למתקפת נגד, הדפו את הגרמנים בחזרה לעמדותיהם, הרגו כ-100 חיילים ושבו כ-350.
  • קרב עבר הירדן השלישי התחולל ב-22 בספטמבר 1918 במסגרת מערכת מגידו. במהלכו מנעה דיביזיית אנזא"ק את נסיגת הכוחות העות'מאנים מזרחה, כבשה את א-סאלט ועמאן, ניתקה בין הקורפוסים ה-2 וה-4 של הארמייה ה-4 הטורקית, הדפה את הקורפוס ה-8 צפונה לדמשק ושבתה את רוב חיילי הקורפוס ה-2 שישב במען.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא כיבוש בקעת הירדן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ פיקוד הצבא הבריטי החליט להעביר כוחות מנוסים לחזית אירופה ולהביא כוחות הודיים חדשים ממסופוטמיה
  2. ^ תגבור הכוחות בבקעה נעשה בהדרגה בין פברואר לאוגוסט
  3. ^ דיוויזיה זו הוקמה מחדש באפריל 1918 על בסיס הדיוויזיה הרכובה "יומנרי" בתוספת כוחות הודים רעננים
  4. ^ דיוויזיה זו הוקמה באפריל 1918 על בסיס דיוויזיה הודית שהובאה מהחזית המערבית באירופה בתוספת כוחות הודים רעננים